כבוד סגן השר ליצמן, זהו, נגמר לי ממך. עד כאן.

אדוני, אני מבקשת להפנות את תשומת ליבך לכמה עובדות שאינך מודע להם, אתה מכובד ומורם מעם. נמצא בצמרת השלטון ורבים משחרים לפתחך. שווה ומשתלם להיות מקורב אליך. אני רוצה לייצג את עצמי, אבל מאמינה שאימהות נוספות במצבי מרגישות כך אם בניהם ניצולי נפש מהשרות שלהם בצבא .

הדברים שאומר נוגעים גם לחולים במחלות אחרות, אבל אתמקד בחולי פוסט-טראומה מצה״ל. מה לך ולזה? שאלה גדולה. חייל לא היית. לא הזעת בקיץ במסעות, ולא נאבקת באבק, לא טיפלת בפלדת הטנק הלוהטת, לא עמדת שעות במחסומים ומעברים, לא מיינת מי לשבט ומי לחסד. בקיצור, לא יצאת מדלת אמותיך. גם בחורף הקפוא והגשום לא עשית אותן משימות ומטלות. תמיד במדים המחויטים של שותפיך לדרך. יופי.

אני רוצה לחדש לך ולהפנות את מבטך אל הלוחמים הצעירים הממלאים את חובתם הלאומית. ברור, זה מה שמצפים מגבר בן 18. אלו הבנים שהמדינה הריבונית שלנו שלחה להילחם, להגן, לראות קרבות, אותם שלחו להיהרג ולהיפצע, להזיע ולהשקיע. ולעיתים הם חוזרים שונים.

לא כי ניצחו. לא כי ויתרו. שונים, כי השאירו שם את נשמתם. על הגבול, בסמטאות הקסבה, בגבולות, במחסומים, כל אחד וחוויותיו. מביטים יום יום לעיני נשים הממהרות עם תינוקם לקבל טיפול בבית החולים או תלויות כעמוד כביסה בשמש מדברית, בעודן ממתינות לתורן. הם רעדו מפחד באיתור חשודים בשעת ליל עם רובה בהיכון. שוב ושוב. לילה לילה. קורה. אלו הם הפוסט-טראומטים. הלומי הקרב. אלו שלא יכלו להזדקף שוב ולנהל חיים, משפחה, לימודים - עד שנמצא עבורם מרפא. הקנאביס.

הם נושאים על גבם זיכרונות ומראות שלא נותנים מנוח. לילם אינו לילה. הם לא באים בציבור. מתבודדים. נמנעים. מסויטים. הקנאביס לא החזיר להם את נשמתם שאבדה לעד, אבל הוא מאפשר להם מעט נחת. נשימה סדירה, ללא זיעה קרה. מאפשר להם לצאת לעבודה סדירה וללטף את בנם. להמשיך בחייהם לצד הסיוט.

לצערי יש כאלו שאפילו לכך לא זכו. ואתה, שאינך יודע במה מדובר, מתעלל בהם. מאשר רפורמה מתעללת, לא מתחשבת, יקרנית, לא מציאותית. אתה יודע מה עובר עליהם בתקופה הזו שבה כל המוכר משתנה (לכאורה לטובה)? בחוסר הידיעה ? עם החוסרים בבתי המרקחת? עם חוסר התפקוד במערכת? זו בריאות ? זו מדינה חולה, ממשלה חולה, מציאות בלתי נסבלת. לכן אני יוצאת היום מהארון, ומצהירה בזאת שנמאסת.

סגן שר הבריאות יעקבליצמן בטקס הנחת אבן פינה של בית חולים אסותא באשדוד. צילום: קובי גדעון

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן בטקס הנחת אבן פינה של בית חולים אסותא באשדוד. צילום: קובי גדעון

אני מצהירה שאני - אם לגבר שהיה נער בוגר כשגוייס, שנתן בתקופת שירותו כפי יכולתו, כשלא יכול היה יותר, כבר היה מאוחר והנשמה שלו התחפרה עמוק בתוך עצמה. שנים על שנים של סכסוכים ושליטה באוכלוסייה עוינת זו גזרת עמנו, או בחירתה. ואני, שנים עשיתי כדי לעזור לו בשיקומו. כמה כסף. כמה אהבה. נאדה, הבן אדם לא יכול ללא תמיכת הקנאביס.

אז מי אחראי למחדל הנוראי הזה ? ברור שאתה. כי אתה נהנה מזכויותיך כראש הפירמידה, ואליך מגיע כל הגועל נפש. לא התארגנת כמו שצריך לרפורמה, לא הבנת כמו שצריך את הרפורמה, לא מילאת את תפקידך כראוי. האם אלה ההסכמים הקואליציוניים שעמדו מאחורי הרפורמה הזאת? אינטרסים אחרים? מי מרוויח?

מזלי, שבני חולה הסרטן נפטר מזמן. רק חסר היה לי שאתה תהיה שר בריאות כשהוא חולה אנוש. מבחינתי אין בך די חמלה לצרכי עם ישראל, לחוליו, לאחיות, לרופאים, גם לצפיפות ולתקינה אין בך חמלה. ובטח לא הבנה הבסיסית בנושאי בריאות או סגולות הקנאביס.

אך יש בך חמלה לגברת אנסית-נשים מאוסטרליה, כי היא מהמגזר. והכי הרבה חמלה יש לך לחצר הליטאית שלך. אז אני מחוץ לארון, מכריזה על הקמת בית גידול אישי וקטן להצלת נפשו של בני. כדי לא להופכו פושע הקונה סחורה בשוק השחור בכסף שאמור ללכת לרווחת משפחתו. כן, יהיו שם כמה שיחים עם יבול שיאפשר לו לנשום מחוץ למים עד שמישהו יתפוס את הראש ויבין שנעשה פה עוול. מישהו הפקיר והשאיר את הלוחמים פצועים בשדה הקרב.

בברכה - צביה, אמא של טנקיסט לשעבר בצבא הגנה לישראל.