בדרך הסרט בכיכובה של ג'וליה רוברטס הכרנו את ארין ברוקוביץ' - פעילה סביבתית שהגיעה במקרה לסיפור סנסציוני על חברת אנרגיה אמריקאית, שהייתה אחראית להרעלת מי השתיה ואי לכך לגרימת מחלות בקרב התושבים שחיים בסמוך למפעל. בדומה לסיפור שלה, כך גם הדר אונה וגלית אינברט מישראל גילו די בהפתעה שיש מצב רע שאסון מתדפק על סף דלתן. 

זה קרה לפני כשנה, אז גילו תושבי המועצה האזורית ברנר כי מפעל "תדיראן סוללות" מתכוון עד שנת 2020 להעתיק את המפעל שלו מקרית עקרון לכניסה של קיבוץ גבעת ברנר. בדיקה מהירה גילתה כי המפעל, שמייצר סוללות ליתיום ועושה שימוש בחומר מסוג תיוניל כלוריד (בו נעשה שימוש גם בייצור נשק כימי), מתעתד לקום בסמוך לבתי מגורים, בית ספר ואזורי מסחר. במקרה של אסון, שלא נדע, החשיפה לחומר מסוכנת יותר מחשיפה לאמוניה ועלולה לגרום לפגיעות קשות עד מוות בתוך זמן קצר. כאמור, המפעל נמצא כיום בלב המועצה המקומית קרית עקרון, שם כבר התרחשה בעבר תאונה, כשפרצה במפעל שריפה שגרמה לפיצוצים עזים ותושבי האזור התבקשו להסתגר בביתם. 

מאז הגילוי עושים התושבים לילות כימים על מנת למנוע את הקמת המפעל במקום, בין היתר על ידי יציאה להפגנות ופניות למימון המונים, למומחים ולרשויות, ומתגלגלים ללא הרף בין ועדות לפגישות. נכון להיום, הוועדה המקומית דחתה את תוכנית הבינוי של המפעל. המפעל בתגובה ערער לוועדה המחוזית שטרם קיבלה החלטה, וגם המשרד להגנת הסביבה, שניפגש עם מטה המאבק לאחר חודשי התעלמות רבים, עתיד להעביר את מסקנותיו בתחילת השנה החדשה.

 

הדר אונה: "כל פעם נדהמת מחדש מדברים שאנחנו מגלים"

הדר אונה: "כל פעם נדהמת מחדש מדברים שאנחנו מגלים"

"הגעתי למאבק הזה בעקבות מידע שקיבלנו, לפיו מתוכנן לקום מפעל שמשתמש בחומרים מסוכנים בפתחו של הקיבוץ. מתוך סקרנות התחלתי לחקור וללמוד את הנושא, וחשכו עיניי כשגיליתי במה מדובר", מספרת הדר אונה (42) מקיבוץ גבעת ברנר, מורה לחינוך מיוחד ואם לשניים. "לאט לאט  קיבלתי יותר מידע והבנתי שיש פה מחדל, ושבעצם מעבירים מפעל שמסכן חיים ממקום אחד למקום אחר, פשוט מגדילים טיפה את מרחק הסיכון מ-20-30 מטרים ל-100, וזה סוג של לעג לרש". 

"נכנסתי לנושא הזה גם בגלל שאני גרה באזור וגם בגלל שזה קרוב לתחום ההתמחות שלי", אומרת גלית אינברט (50) ממושב בית אלעזרי, ד"ר למדיניות סביבה ואם לשלושה. "המפעל הזה קיים בקרית עקרון כבר הרבה שנים והם חייבים להעביר אותו בגלל שיש הסכמה של הרשויות על כך שהוא מסוכן במיקום שהוא נמצא. זה מפעל מסכן חיים בהגדרה בגלל כמות החומרים המסוכנים שיש בו, ובגלל שכל התהליכים שלו מתבססים על החומרים האלה. גם כרגע, במיקום שלו, הוא מהווה סיכון לאוכלוסייה שם, כי הוא נמצא על הדופן של שופרסל והמרכז המסחרי וצמוד לשכונות מגורים. אבל לצורך הענין אין הבדל בין קרית עקרון למועצה אזורית ברנר, אנחנו בעצם באותו האזור. תוך חמש שנים יתווספו במדינה הזו עוד כמיליון איש. איזו מין עוולת תכנונית זו להעביר מפעל שמהווה סיכון לאוכלוסייה במקום אחד בעצם לאותו מיקום, ושגם בה הוא יהווה את אותו הסיכון? וזה מפעל שבונים לעשרות שנים קדימה. שערי בנפשך מה יקרה פה עוד עשרות שנים, גם מבחינת צפיפות האוכלוסייה וגם מבחינת הפיתוח פה באזור, גם תחבורתית. אי אפשר לעצור את כל האזור של בילו מהתפתחות וצריך להסתכל קצת לטווח ארוך. אין לי עוררין על כך שהתעשייה הזו היא הכרחית, אבל מפעלים כאלה צריך להרחיק ממוקדי אוכלוסייה".  

צילום: פיני זק

צילום: פיני זק

לפני כחודשיים שיגר מטה המאבק מכתב חריף למשרד להגנת הסביבה, שבו נטען, בין היתר, כי לפי בדיקות מומחים בתחום מרחקי הפרדה ומפעלים מסוכנים, טווח הסיכון במקרה של תאונה במפעל יעמוד על 300 מטר לפחות (כשהקו הראשון של המבנים הציבוריים באזור נמצא במרחק של כ-201 מטר בלבד), ובהסתמך על נתוני האקלים באזור, עולה הטווח ל-745 מטר. עוד לטענת המטה, הקמת מפעל שבו נעשה שימוש בחומרים כימיים בלב אזור מאוכלס, אינה עומדת בדרישות המשרד עצמו. 

"כשמתכננים מפעל חדש מהסוג הזה, הרגולציה כלפיו, גם בעולם, היא מאוד מחמירה", מסבירה אינברט. "יש היום יותר ידע ממה שהיה פעם, גם על תאונות כימיות שקורות במפעלים מהסוג הזה, ויש תאונות, וגם על הצורך לשמור מרחק מהאוכלוסייה, מה שנקרא בשפה המקצועית 'רצפטורים ציבוריים' - גני ילדים, בתי ספר, שטחי בילוי ומסחר. כל אלה נקראים שימושים ציבוריים רגישים ומבחינה חוקית יש צורך באיזשהו מרחק מהם כדי למנוע פגיעה באוכלוסייה. 

"חברה אזרחית לא תמיד יכולה להיות מעורבת. זה קורה בגלל חוסר ידע, זמן ומשאבים. ציבור שמנסה לבדוק מה קורה אצלו בחצר צריך משאבים כדי לעשות זאת. את רוצה לדעת מה הסכנות במפעל מסוכן? את צריכה מהנדס כימיה או מומחה אחר. את צריכה גם עורך דין שמתמחה בנושא של סביבה ותכנון. צריך להשקיע הרבה כסף. מאחר שיש לי גם מודעות ציבורית ואני ערה לענין השקיפות, ביקשנו לקבל את החומרים לידינו והתחלנו לראות איך עשו את הבדיקות שבגינן המפעל התחיל בתהליך של אישורים במקום החדש. ואז גילינו כל מיני דברים, למשל שניתנו על ידי המשרד הנחיות לביצוע הסקר שאינן תואמות את המדיניות". 

דוגמא?

"כדי לדעת את הסיכון שנשקף יש לערוך תרחישי סיכון. נגיד מגיעה משאית עם מיכלית עצומה של חומר מסוכן, פורקת אותו במפעל ונגרמת תאונה, זה משהו שיכול לקרות. אז עושים תרחיש, רואים מה קורה כשהחומר דולף והופך להיות גז מסוכן, ומעריכים את טווח הסיכון לפי כל הנתונים שיש מסביב. אנחנו ראינו שניתנו לתרחישים הנחיות לא לגמרי מדויקות, כמו להכניס בהם אמצעים שאסור להכניס כשמדובר במפעל חדש; אמצעים שתלויים בחשמל או במישהו שיעשה את זה, למשל בן אדם שיסגור את הדלת. אלה תרחישים שמועדים לכשל והם אוטומטית מצמצמים את טווח ההפרדה".

גלית אינברט: "אין לי עוררין על כך שהתעשייה הזו היא הכרחית, אבל מפעלים כאלה צריך להרחיק ממוקדי אוכלוסייה"

גלית אינברט: "אין לי עוררין על כך שהתעשייה הזו היא הכרחית, אבל מפעלים כאלה צריך להרחיק ממוקדי אוכלוסייה"

אונה מעלה טענות נוספות נגד המשרד להגנת הסביבה. "הגעתי למסקנה שיש פה משהו הרבה יותר גדול", היא אומרת. "שמעבר לסיכון האוכלוסייה ומעבר לפתרון של להעביר ממקום אחד למשנהו ולסכן את אותם האנשים שנמצאים כרגע בסכנה ולהוסיף על זה עוד אנשים, יש איזושהי מדיניות שמתקיימת כנראה לאורך שנים שאין בה שום היגיון. כל הזמן מדברים על זה שיש משרד שמטרתו היא להגן ולאפשר שמפעלים יקומו כדי שתהיה פה כלכלה ענפה, אבל גיליתי שהמשרד בעצם מסתמך על נתונים שהמפעל עצמו נותן. זאת אומרת שהביטחון של הילדים שלי נתון לחסדיהם של אנשים שבסופו של יום מטרתם היא למקסם רווחים, ואני אמורה לסמוך עליהם ולא על המשרד כי המשרד מניח שהמפעל נותן נתונים נכונים. גילינו גם חומר שקיים במפעל ושהמשרד ידע על קיומו אבל הוא לא חקר אותו לעומק, וכשהמומחה שלנו בא והציף אותו, זה פתח את העיניים של המשרד והוא הסכים איתנו שלמפעל הזה נדרש מרחק הרבה יותר גדול מכפי שאמור להיות. 

"מיום ליום הבנתי שהעשייה הזו, והלהיות עם היד על הדופק עבור עצמנו, זה כל כך חשוב שאין לי ברירה ואני לא יכולה להרפות מזה. זה הפך להיות כמו משרה שנייה שלי. אני עובדת בעבודה, אני חוזרת הביתה ומתפנה לדבר הזה, וכל פעם נדהמת מחדש מדברים שאנחנו מגלים". 

הילדים שלך מעורבים במה שאת עושה?

"כן. הם יודעים שכשאני מתכנסת בחדר העבודה ואני על המחשב אז רוב הסיכויים הם שאני מתעסקת בנושא המפעל; ושכשאני יוצאת בערב לפגישות זה לרוב לא לדייט עם חברה אלא לדברים שקשורים לנושאים האלה. בכלל, הילדים בקיבוץ יודעים מה קורה, עשינו הפגנות ושיתפנו אותם, אבל צריך גם להיות עדינים ולדעת איך לתווך להם את זה נכון כדי לא להכניס אותם להיסטריה". 

"כל הנושא הסביבתי זה משהו שמאוד קרוב ללבי, אבל סביבתי במובן של איך אתה מצליח לתכנן נכון ולשמור על הנכסים שיש לציבור פה גם לדורות הבאים", מוסיפה אינברט. "איך אתה שומר על ים נקי ושטחים פתוחים יחד עם פיתוח כלכלי נכון, זה משהו שאני מאוד מאמינה בו. אנחנו מדינה עם קצב הגידול הכי גדול כבר מדינות ה-OECD ולכן התכנון שלנו, אם אנחנו רוצים להשאיר משהו מאחורינו, צריך להיות מאוד מושכל. למזלנו יש לנו עוד מקום וזמן לעצור את זה". 

מחברת תדיראן סוללות נמסר בתגובה: 

מפעל תדיראן סוללות יקום באיזור שנקבע כאיזור תעשיה המתאים למפעלי תעשיה מסוגו. תוכניות הקמת המפעל נבחנו על ידי כל הרשויות, ולפיכך, הוא יקום ויהיה לתפארת התעשיה באיזור.

מטה המאבק מפיץ מידע שגוי ולא נכון, ומנסה בדרכים עקלקלות להסיט את הוויכוח, תוך שהוא זורה מידע שקרי ולא נכון. טוב יעשו תושבי האיזור שיפנימו כי בקרוב יוקם מפעל חדיש, מן המשוכללים והמתקדמים בעולם, שיעסיק מאות עובדים מבני האיזור.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה:

בימים אלה מקודם היתר בנייה להעתקת מפעל תדיראן ממיקומו הנוכחי, ליד קריית עקרון, לאזור תעשייה מאושר בסמוך לקיבוץ ברנר. אין מדובר בהעתקה של המפעל במתכונתו הנוכחית, אלא בהקמת מפעל חדש שיכלול אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, המתוכננים להפחית את פוטנציאל הסיכון מפעילותו.

המשרד להגנת הסביבה בודק את ההיבטים המקצועיים של התכנית שהוגשה, בדגש על עמידה בקריטריונים במדיניות מרחקי הפרדה הנדרשים למניעת סיכונים מפעילות המפעל המתוכנן ביחס לשימושים בסביבתו. הגורם הרלוונטי שבסמכותו לאשר את התכנית הוא המוסד התיכנון הרלוונטי - הוועדה המקומית שורקות.

המשרד להגנת הסביבה נמצא בקשר מתמשך, ונפגש מספר פעמים עם המועצה האזורית גבעת ברנר ועם נציגי התושבים. ב- 2/12 קיים מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה פגישה נוספת עם ראש מועצה אזורית ברנר ונציגי תושבים, ובה העלו נציגי הרשות המקומית את חששותיהם וטיעונים שונים , לרבות אלו שמוזכרים בפנייה. המשרד בוחן בימים אלו את מכלול ההיבטים של התכנית, לרבות הטיעונים שהועלו בדיון עם המנכ"ל, וזאת על מנת לגבש את עמדתו בנושא.

מטה המאבק מתכנן להעלות בימים הקרובים קמפיין גיוס המונים שיעזור לתמוך באנשים שעושים לילות כימים בניסיון למנוע את הקמת המפעל החדש. לפרטים נוספים ומעקב אחרי המאבק כנסו לעמוד הפייסבוק