אני לא יודעת אם אנחנו בתחילתו של גל שני או שזה המשך ישיר לגל הראשון, אבל מה שבטוח הוא שחודש בדיוק אחרי שחודשו הלימודים בבתי הספר, בית הספר של ילדיי הושבת אחרי שמורה אובחנה כחולה בקורונה ותלמידים רבים נשלחו לבידוד. כיון שבנות 6 ו 8 לא באמת יכולות להיות בבידוד לבד בחדר, נכנס הבית כולו לבידוד משפחתי, עשרה ימים אחרי כשהילדים כבר חוזרים ללמוד יש לי כמה תובנות ששווה לחלוק אותן.

כולנו רקמה אנושית אחת חיה

אם להשבית בית ספר אז רצוי באופן שזה קרה אצלנו- המורה המדוברת אמנם נדבקה אבל משך כל שהותה בבית הספר הצליחה שלא להדביק אף לא תלמיד או תלמידה אחד, לא מורה או איש צוות. בלי קשר לתוצאות הבדיקות אם יש משהו שעשו נכון, הוא לחבק את המורה הזו, לשלוח לה מסרים חיוביים מהילדים ולשדר לה שכולנו בסירה הזו יחד. בית הספר הגיב מהר, הלמידה מרחוק חודשה כעבור יום (למי אין בשלוף שלושה מחשבים בבית?), והתחושה הייתה שאת 'המכה' הזו אנחנו עוברים כקהילה ולא כבודדים. 

זה לא הפריע לקבוצות הוואטסאפ לטרטר סביבנו ללא הפסקה גם כשאנחנו חזרנו לנשום אחרי ההלם. כמו בפרסומת ההיא שהזהירה מפני יחסי מין לא מוגנים, כך גם בקורונה המעגלים הרבה יותר רחבים ממה שנדמה. זה התחיל בגנים ובבתי הספר התיכונים ובחטיבות סביב שדרשו להבין אם גם הם בסכנה או צריכים להתבודד, המשיך בקבוצת הכדורגל שם הורים רצו לוודא שהילד שלא נדרש בידוד, לא יגיע לחוג, והמשיך בניסיון של כל אחד ואחת מאיתנו להבין את מי ומתי פגשנו כולל משפחה, חברים, חוגים, סופר ומפגשים מקריים. גם אני שיצאתי פעמיים באותו שבוע מהבית הבנתי שמפגש עם ספר אחרי 4 חודשים, חברה בבית קפה וחשוב מכך הפגנת נשים המונית שבה לא הצליחו לשמור על מרחק בטוח בין המפגינות, זה כר פורה להדבקה אם חלילה הן ובהמשך אני הייתי נדבקת. 

בדיקות באולם הספורט של בית הספר. צילום הדס רגולסקי כריסי

בדיקות באולם הספורט של בית הספר. צילום הדס רגולסקי כריסי

בריאות לפני הכל

המתנה לתוצאות בדיקת קורונה גם כשהסיכויים נמוכים, גם כשילדים כמעט לא נדבקים, לא מגלים תסמיני מחלה וכנראה גם לא מדביקים (לא זוכרת אם כבר יש הכרעה בנושא) היא עדיין מורטת עצבים. מסתבר שלא מתקשרים יותר להודיע על תוצאות אלא הן פשוט מופיעות בחלק האישי באפליקציה או באתר. מאות ואלפי הורים, גם מבתי ספר אחרים, ישבו ויושבים בטח גם עכשיו במשך שעות ומרפרשים בניסיון לוודא שהילדים יצאו שלילי. למי שמעוניין לדעת קופת חולים כללית הייתה הראשונה לספק תוצאות תוך 24 שעות, יממה אחר כך הגיעו התשובות של מכבי, ומבוטחי מאוחדת האומללים חיכו בין יום או יומיים נוספים לתוצאות בשעה שכל הורה כדי להרגיע את עצמו מכריז בקבוצת הוואסטאפ של הכיתה על הילד ה'שלילי' שלו. אתם יכולים להבין מה זה עשה לאלו שלא קיבלו את התוצאות מיד. למה לא עושים בדיקה בסוף התקופה ולמה משביתים את כל בית הספר ולא רק את אלו שנחשפו לחולה מאומת? לאלוהי משרד הבריאות הפתרונים. 

אם בחולים הראשונים מישהו ניסה לעקוב אחרי מסלולי הדבקה או לוודא שהמבודדים אכן מבודדים, היום כבר המעקב לא קיים. טלפון אחד הגיע ממשרד הבריאות לגבי אחת הבנות וזהו. מישהיא אחת בכיתה דיווחה על טלפון מהמשטרה. השאר באחריות המבודד או החולה. כיון שלא היה לנו פתק מגרוטו, גם אחרי התוצאה השלילית נשארנו בבית כפי שנדרשנו - 14 ימים מיום החשיפה האחרון, אבל וזה אבל גדול- אל תנסו לקבל שירותים רפואיים בזמן בידוד. פשוט ותרו על להיות חולים. כשהיה חשד לשבר באצבע ולא הייתה ברירה ניסינו לקבל טיפול. במרפאה המקומית לא מקבלים, במוקד זרקו אותנו ולבסוף הגענו לבית חולים שם הוליכו אותנו לחדר מבודד וסרבו להעביר אותנו משם גם כשבמקרה הייתה הפסקת חשמל ובחדר הזה לא עבד הגנרטור. עטויים בשלל שכבות הם בדקו את הילדה (שכבר יצאה שלילי שבוע קודם לכן) ובסוף פסקו שעדיף לא לגבס. 

מה שהיה פעם סלון והפך לאוהל. צילום הדס רגולסקי כריסי

מה שהיה פעם סלון והפך לאוהל. צילום הדס רגולסקי כריסי

לבנות יותר קל בסגר

ילדים הם סתגלנים הרבה יותר ממה שנדמה, בנות יותר מבנים. מרגע שהוכרז בידוד, כמו במנהגי חג מוכר, נשלפו ערכות היצירה, האוהל הוקם בסלון, והיו להם תכניות מפה עד הודעה חדשה. הבנות ציירו, עשו סליים וקליי, יצרו חללית ומסכות, צילמו סרטונים,הרכיבו פאזלים, יצאו למסעות חיפוש אחרי חדי קרן ברחבי הבית, חותמות, קעקועים, ועוד ועוד. הבן הסתפק בפורטנייט ומיינקראפט, זה עניין של גיל ושל מגדר. דבר אחד היה משותף לשלושתם - בכל שעה וחצי הם דרשו לאכול. גם אם נדמה לכם שאתם מתורגלים כבר בתפעול עבודה וילדים בבית בעקבות החודשים האחרונים, אל תתבלבלו-  פשוט אי אפשר לעשות כלום כשמנסים לשלב את הלמידה מרחוק, כמויות האוכל שהם רוצים לאכול וגם לנסות לעבוד, זה עובד רק אם פורסים את זה ל24 שעות היממה.

אני את הלקח שלי כבר למדתי: ביום האחרון לבידוד התקנו נטפליקס, ספרים הזמנתי און ליין, חייבת לחדש את מלאי חומרי היצירה וכמובן את האוכל בארונות. שוקלת מה לעשות בימים הקרובים כי בכל רגע נתון, אני וגם אתם יכולים לחזור לבידוד, הקורונה, לפחות כרגע, פה להישאר.

***

לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא 

חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת