ד"ר רונית אלמוג, רופאת נשים בכירה באיכילוב ובעלת שתי קליניקות פרטיות לטיפול בנשים, השתתפה בכנס-זום של און לייף בשיתוף "דיפנד" במסגרת פרויקט "40 פלוס - זה הזמן שלכן", ושוחחה עם גולשות און לייף על גיל המעבר, ההשלכות שלו ואיך לצלוח את התקופה הזו ולשמור על איכות חיים. 

באנר

 

ד"ר רונית אלמוג. אל תתביישו לשאול

ד"ר רונית אלמוג. אל תתביישו לשאול

גיל המעבר מתחיל לפני גיל 50, תקני אותי, גיל 40.

"נכון.  כשאנחנו בכלל מדברות על גיל המעבר, מה זה גיל המעבר? גיל המעבר זה למעשה המעבר בין התקופה הפורייה לתקופה הלא פורייה בחייה של אישה. אם אנחנו צריכות הגדרות, אז אנחנו מגדירים גיל מעבר כאשר יש לנו שנה ללא וסתות, או כשיש בדיקות מעבדה שמראות שבאמת אישה בגיל המעבר, אבל בפועל תסמינים יכולים להופיע עוד הרבה שנים קודם.

כשאנחנו מדבר על הגיל הממוצע לגיל המעבר בארץ בערך בסביבות גיל 51, אבל אנחנו רואים שהרבה פעמים נשים חוות את התסמינים או נכנסות לגיל המעבר בגילאים צעירים יותר, ובכלל יש נשים שנכנסות למה שנקרא מנופאוזה מוקדמת, (מנופאוזה מנו זה הוסת ופאוזה זה הפסקה - חידלון הוסת), ויש נשים שנכנסות לתקופה הזאת בגילאים יותר צעירים, כ- 1% מהנשים אפילו תחוונה את זה לפני גיל 40, מה שנקרא מנופאוזה מוקדמת.

אבל מרבית הנשים את יודעת לקראת גיל 40 פלוס מתחילות כבר לפתח תסמינים, כלומר עדיין יש וסתות, זה עדיין לא גיל המעבר, אבל הוסתות הן לא סדירות ויחד איתם מופיעים כל התסמינים שכולנו מתי שהוא מכירות."

למה בכלל יש תסמינים? אי אפשר בלי כל הכיף הזה?

"מה שקורה ההורמון הנשי, ההורמון אסטרוגן, בניגוד לגברים שמה לעשות להם יותר קל הרבה פעמים הם מייצרים זרעונים כל חייהם, אנחנו הנשים נולדות עם איזה שהוא מאגר קבוע של ביציות, כלומר, בעת לידתנו, יציאתנו מרחמה של אימנו, יש לנו מספר מקסימלי של ביציות שרק הולך ופוחת עם השנים. בערך בגיל 35 גם רואים שיש ירידה במספר הביציות והמספר הזה רק הולך וקטן עד גיל המעבר שאז כבר לא נשארות ביציות.

מה הבעיה שאין ביציות? שיש ירידה בהורמון הנשי העיקרי שזה הורמון אסטרוגן, וברגע שאין את ההורמון אסטרוגן, ההורמון הזה חיובי לכל הרקמות בגוף. יש קולטנים לאסטרוגן בכל הרקמות בגוף: בעור, במוח, בלב, בעצם, במערכת השתן, בכל הרקמות בגוף. ברגע שההורמון הזה חסר, אז מתחילים להופיע התסמינים. אנחנו נוהגים לחלק את התסמינים האלה לתסמינים מוקדמים, תסמיני ביניים ותסמינים מאוחרים.

התסמינים המוקדמים זה אם אני אשאל את כל הנשים שעכשיו מקשיבות הן יגידו מה התסמין הכי שכיח של גיל המעבר? גלי חום. נכון, כולן מתחילות לנפנף עם הידיים, כי אין מה לעשות זה תסמין הכי שכיח, כ- 80% מנשים בגיל המעבר תחוונה גלי חום, זו מן תחושה של גל חום שמציף את פלג הגוף העליון ומלווה בדפיקות לב, כמו התקף חרדה ופתאום אנחנו מקפיאות את החדר וזה ממש מציף אותנו ואין שליטה, אבל עוד תסמינים מוקדמים יכולים להיות תסמינים נוירו-פסיכיאטריים כמו ירידה בחיוניות, דכדוך, הפרעות בזיכרון, בעיות שינה, פתאום נשים אומרות לי "אני לא אני", יש משהו שמשתנה באישיות שלהן והכול בגלל הירידה בהורמון הנשי אסטרוגן.

לאחר מכן יכולים להתפתח תסמיני ביניים שהם מופיעים מספר שנים מאוחר יותר, והם תסמינים שמאפיינים את המערכת האורוגניטלי, מערכת השתן והנרתיק, כתוצאה מירידה ברמות האסטרוגן פתאום הרקמה הופכת להיות דקה יותר ועדינה יותר ומועדת יותר לפורענות, ואז פתאום יש יותר דלקות בדרכי השתן, כי חיידקים מטפסים להם ועושים את דרכם ויוצרים דלקות, או צריבה ויובש בנרתיק, זה תסמין כל כך כל כך שכיח ולצערי נשים ממעטות לשתף וממעטות לדבר על זה, כי הן חושבות שזה מר גורלן ועם זה צריך להשלים וחבל כי אפשר לפתור את הדבר הזה."

את אומרת בעצם שבשלבים האמצעים, אני אקרא לזה מגיל 45 צפונה דווקא האזור הווגינלי הוא היותר מושפע כתוצאה... הוא יותר מושפע מהשינויים?

"החסר בהורמון משפיע על כל הגוף וכל אחת חווה את זה אחרת. כמעט כל תסמין שתגידי לי אני אגיד לך 'נכון, יכול להיות שזה מה שאת סובלת ממנו', אבל עם השנים הירידה הזאת בחסר באסטרוגן הופכת להיות משמעותית לרקמות והנרתיק מאבד את החיוניות שלו, את האלסטיות שלו, הנפח של הרקמה יורד ולכן הרקמה הזאת הופכת להיות יותר עדינה ויותר פריכה, יש יותר צריבה, יותר כאבים בזמן קיום יחסי מין, ירידה בחשק המיני וחלק מהירידה זה בגלל שפחות נעים ויותר כואב ולכן גם לנשים פחות מתחשק, זה משפיע על הזוגיות. עד שמגיעים כבר לגיל שסוף סוף הילדים גדלים וסוף סוף יוצאים מהבית. הרי פעם קראו לזה גיל הבלות, איך אפשר לקרוא לגיל הזה גיל הבלות? זה נשים בשיא הפריחה שלהן.

הקריירה מצליחה, הילדים כבר גדלו ודווקא עכשיו שורף בזמן קיום יחסי מין. צריך לדבר על זה כי יש פתרונות."

 

למצולמת יש קשר לנאמר. צילום shutterstock

 

דיברת על מערכת השתן, למשל דליפת שתן שלפי הסטטיסטיקות אחת מכל שלוש נשים סובלת מזה. זה גם מתגבר בגיל המעבר, או נגיד מגיל 40?

"בערך 1 מכל 4 נשים תסבול מתסמינים של דליפת שתן מתישהו במהלך חייה ולצערי מעט מאד נשים פונות לטיפול, מעט מאד נשים מדברות על זה מתוך מבוכה, מתוך מחשבה שאין מה לעשות וחבל כי גם פה אפשר להציע פתרון. כשאנחנו מדברים על דליפת שתן צריך להבחין בין שני סוגים עיקריים של דליפת שתן: יש לנו דליפת שתן במאמץ שהיא יכולה להופיע בנשים בגילאים צעירים כבר, בסביבות גיל 40, אפילו לפעמים פחות. מדובר על אותה דליפת שתן בזמן עיטוש, שיעול, צחוק, שיעור ספינינג, יחסי מין, פתאום בורח שתן בזמן מאמץ וזה קורה כתוצאה מחולשה של רצפת האגן, מההריונות, מהלידות, אגב ניתוחים קיסריים זה לא מונע דליפת שתן. ככל שיש יותר לידות, יותר עוברים במשקלים כבדים, יש יותר נטייה לדליפת שתן. שיעול כרוני לדוגמה מעשנות או נשים יותר מלאות, או נשים שעובדות בעבודות פיזיות, או מי שסובלת מעצירות כרונית, נשים שיש להן נטייה ללחץ תוך בטני, באותם מקרים רצפת הנרתיק החלשה לא עומדת במעמסה הזאת ואז יש דליפת שתן במאמץ. הפתרון לסוג הזה של דליפת שתן הוא פתרון ניתוחי, אפשר בקלות לפתור אותו שמים איזה שהוא סרט בניתוח שהוא פולשני בכמה דקות ואיכות החיים משתנה, אז כדאי לדבר על זה.

הסוג השני זה דווקא דליפת שתן, זה מה שנקרא שלפוחית רגיזה שזה יותר מאפיין נשים קצת יותר מבוגרות שפתאום נשים מכירות את מפת העיר לפי השירותים הציבוריים, כי אי אפשר להתאפק וכל הזמן יש תחושה שרוצים לעשות פיפי. צריך לגשת לדבר על זה, הפתרון הוא בד"כ או תרופתי או אימון שלפוחית שמלמד אותן איך להטיל שתן ברגעים מסוימים."

 ונחזור לגיל המעבר

"דיברתי על סימנים מוקדמים, סימני ביניים, אבל מה שאותנו מטריד הרופאים יותר זה דווקא הסימנים המאוחרים כיוון שנשים פונות לרופא בגלל גלי חום או בגלל צריבה, אבל ההשפעה של הירידה באסטרוגן בטווח הארוך היא דווקא עלייה בשכיחות מחלות לב, וירידה בצפיפות מסת העצם, מה שנקרא אוסטיאופורוזיס ולכן חשוב לגשת לרופא להיוועץ, יש פתרונות לכל הדברים הללו."

זאת הסיבה שגם אנחנו עושים את כל הפרויקט הגדול הזה, שאנחנו לא רק לא מדברות על זה בינינו, זה ממש חשוב. את מרגישה שמגיעות אלייך מטופלות ואת צריכה לסחוט אותן כדי שהן יגידו לך את זה?

"אחת הסיבות שאני שמחה שאני כאן היא כאישה להעלות את המודעות לכך שלא צריך להסס לדבר. קודם כל איכות החיים זה דבר מאד חשוב ואפשר להציע פתרונות שבאמת יקלו עליכם וישפרו את איכות חייכם. זה לא חייב להיות שכל אישה סובלת מגלי חום וכל אישה סובלת בגיל המעבר, יש נשים שלא מצליחות לתפקד ויש נשים שעוברות את התקופה הזאת, הרי סה"כ השינויים האלה הם שינויים פיזיולוגיים ובד"כ הם חולפים ויש כאלה שזה עובר להן בקלות, אבל אם את באמת סובלת אין סיבה להסס לדבר על זה, כי כשמגיעים לרופא ולפעמים אנחנו מגיעות לרופא ל- 5 דקות וגם אין זמן לדבר על הכול וגם מתוך מבוכה -  הוא לא שואל, או היא לא שואלת אז אנחנו לא מעלות את הנושא. אז אני כן מבקשת מכן להעלות וזה הטייק אווי מסג' שלי, כן לדבר על זה, כיוון שיש פתרונות לדברים האלה ואם אתן לא תהססנה ותדברו על מה שמציק לכן, אז בהחלט אפשר יהיה לכל אחת כמו שאתן הולכות לזארה, או לחנות בגדים, ואנחנו מוצאות לכל אחת את החליפה הנכונה והמתאימה שבה אנחנו מרגישות נוח, לכל אחת אפשר למצוא את החליפה שמתאימה לה מבחינה טיפולית. בכלל היום רפואה היא הולכת לכיוון של טיילור מייד, מותאמת אישית, לכל אחת אפשר למצוא את הפתרון הספציפי שיתאים לה ואז הקומפליינס יהיה טוב יותר ואז האישה תתמיד בשימוש וזה ישפר בצורה משמעותית את איכות חייה."

 

לרישום לכנס הבא של און לייף ודיפנד לחצו על הלינק הבא

אז מה צריך לעשות?

"כאמור הסיבה העיקרית לתסמינים של גיל המעבר זה הירידה בהורמון אסטרוגן שהוא ההורמון הנשי. ולכן הפתרון הטוב והיעיל ביותר לטיפול בתסמינים הוא לתת את ההורמון החסר. אנחנו יודעים שיש המון עמדות, גם העמדה האירופאית וגם הישראלית וגם האמריקאית, כולם אומרים שהטיפול היעיל והאפקטיבי ביותר לתסמינים של גיל המעבר הוא הטיפול ההורמונלי. הטיפולי ההורמונלי יכול לבוא במגוון שיטות, הוא יכול להיות כדורים, זה יכול להיות מדבקות, זה יכול להיות התקן תוך רחמי שמפריש פרוגסטרון ואז להוסיף אסטרוגן בכדורים, כיוון שאנחנו לא יכולים, לאישה שלא עברה כריתת רחם מאיזה שהיא סיבה, אנחנו צריכים לתת לה אסטרוגן אבל צריך להוסיף לה עוד הורמון שנקרא פרוגסטרון כדי לשמור על רירית הרחם. צריך את שילוב שני ההורמונים הללו. מי שתקבל טיפול הורמונלי גם תהיה לה הקלה בתסמינים, וגלי החום, ביובש בנרתיק, בחיוניות וכו', אבל גם יהיה לה אדד בנפיט שזה ישמור לה על הלב ועל מסת העצם. אנחנו נשיג את היתרונות האלה ונלך על הכי בטוח אם נתחיל את הטיפול ההורמונלי בחלון ההזדמנויות. יש חלון הזדמנויות מאד ספציפי להתחלה של טיפול הורמונלי, זה צריך להיות כמה שיותר סמוך להפסקת הוסת, או עד 10 שנים מהפסקת הוסת, או מתחת לגיל 60. אז חלון ההזדמנויות, אם תתחילי מוקדם ככל שניתן סמוך להפסקת הוסת, אז יהיה לך את האדד בנפיט הזה, את היתרון שתשיגי במניעה של שמירה על מסת העצם וירידה בשיעור מחלות הלב.

יש סטיגמה רעה בגלל העבודה שיצאה ב- 2002 שהראתה שיש עלייה מסוימת בשכיחות סרטן שד, תמיד ידענו את זה, אבל אנחנו יודעים היום שהעלייה היא קיימת אבל היא עלייה מאד קטנה. חלק מהטענות סוברות שאולי נשים שמקבלות טיפול הורמונלי גם נמצאות יותר במעקב ולכן אצלן מגלים יותר, אבל אנחנו יודעים היום לתת את הטיפול המינימלי האפקטיבי הנמוך ביותר תוך כדי מעקב אחרי כירורג שד וכך אישה תוכל ליהנות גם מהיתרונות וגם ממינימום סיכון."

מה עושה מי שיש לה התקן ובעצם לא יכולה לדעת שהוסת נגמרה?

"קודם כל אם יש תסמינים אפשר להתחיל לטפל גם עם ההתקן, אפשר פשוט לתת לה אסטרוגן וגם  יש לה את הפרוגסטרון מההתקן ששומר על הרחם, ואם אישה בכל זאת רוצה לדעת אם הגיעה לגיל המעבר,  אפשר לעשות בדיקת דם של הורמונים שאם היא תראה לנו שיש הורמונים גבוהים אנחנו נוכל להבין שהיא כבר בגיל המעבר. לא חובה, אבל זאת הדרך לבדוק.

אבל מה קורה עם אותן נשים שמאד רוצות לקבל טיפול הורמונלי ומאיזה שהיא סיבה לא יכולות לקבל טיפול הורמונלי. לדוגמה אם יש קרישיות יתר, או אם יש לה היסטוריה של סרטן שד, נשים שמאיזה שהיא סיבה לא יכולות לקבל טיפול הורמונלי, כאן יש לנו חלופות שאינן הורמונליות לטיפול בתסמיני גיל המעבר, לדוגמה יש כל מני תוספי מזון שמכילים פיטו אסטרוגנים שזה צמחים שיש להם תכונות דומות לאסטרוגן, להורמון הנשים, ולכן הן מקלות. תוספי התזונה הם פחות, נחשבים פחות אפקטיביים והם גם לא נבדקו, אין עליהן מספיק מחקרים שמוכיחים את היעילות והבטיחות שלהם, אבל היום יש גם תרופת מרשם לא הורמונלית, שמקורה מצמח, מיצוי של החומר הפעיל מצמח שנקרא שהוא למעשה קוהוש שחור והתרופה הזאת היא תרופת מרשם לא הורמונלית שמטפלת בתסמיני גיל המעבר.

יש עוד טיפולים שאפשר לעשות כמו לדוגמה תרופות שניתנות כטיפול אנטי חרדתי, תרופות ממשפחת הציפרלקס וכו'. את התרופות הללו לנשים שלא יכולות לקבל הורמונים מאיזה שהיא סיבה, אפשר להשתמש בהם כטיפול לתסמינים של גיל המעבר. ברור שהן לא אפקטיביות כמו הטיפול ההורמונלי, אבל הן יכולות גם לסייע."

הן יסייעו בעיקר מה שנקרא למצבי הדכדוך או חוסר השינה, הם לא פתאום ימנעו דליפת שתן.

"הן גם מקלות על גלי חום, אבל הן לדוגמה לא יסייעו לטיפול ביובש בנרתיק. 

אגב ליובש בנרתיק, אני לא יודעת אם כולכן ראיתן את הפרסומת ישראל מתייבשת, יש לנו טיפול הורמונלי לנרתיק מעין טבליה או קרם שהאישה שמה לבד בנרתיק וזה פשוט עובד מעולה. במקום ללכת כל פעם לרופא משפחה בגלל דלקות שתן חוזרות וכל פעם לקבל עוד פעם אנטיביוטיקה ועוד פעם אנטיביוטיקה ולסבול מכאבים בזמן קיום יחסי מין, אפשר לשים טבליה בנרתיק שזה מינון סופר נמוך, כל כך נמוך שאפשר לקנות את זה בלי מרשם רופא וזה פשוט שובר את הכדור שלג הזה ופשוט פותר את הבעיה בצורה מדהימה. אז כל מי שסובלת לא להסס, אפשר אפילו לקנות את הטיפול הזה לבד כי הוא נחשב בטוח במינון מאד נמוך, אבל הוא מאוד מאוד אפקטיבי. "

אני אסיים במה שאמרנו פעמיים במהלך השיחה שאחד הדברים החשובים שגם לך היה חשוב וגם לנו היה חשוב להעביר לכל הנשים פה זה שיש תסמינים, יש תופעות, קורים דברים, אנחנו א' לא צריכות להתבייש בזה כי זה לא אשמתנו, דבר שני אם לא נדבר על זה ולא ננרמל, עצם העובדה שאנחנו מדברות פה על גלי חום ויובש בנרתיק ודליפת שתן, גם צריכות לדבר על זה וגם בסופו של דבר יש פתרונות, יש המון מגוון פתרונות כמו שאמרת גם לזה וגם לזה שיכולים להקל לנו את החיים ולשפר לנו את איכות החיים ואנחנו לא צריכות לסבול.

אני מאמינה בכמה דברים. אני מאמינה בחיוך, אני מאמינה בלהיות פעילה ולעשות את הדברים שאת אוהבת ולא להתבייש ללכת לרופא ולדבר על מה שמציק לך כי יש פתרונות.

***

לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא 

חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת