במסגרת סדרת האירועים של דיפנד ואון לייף ששמים נשים בגילאים בשלים במרכז, התראיינה ד"ר מרב פרייברג, מומחית ברפואת נשים וחברת הוועד לגיל המעבר באיגוד הגניקולוגיה הישראלי, על נטילת הורמונים הצורך להישאר חיוניות, ועל ההתמודדות עם השינויים שעובר הגוף.

באנר

אני מניחה שגם מטופלות שלך מדי פעם מדברות איתך על זה, השאלה שמעסיקה רבות היא לא מתי מתחיל גיל המעבר אלא מתי הוא נגמר. יש סקאלה כזאת?

"אני גניקולוגית כללית ומטפלת מגיל 0 עד 120. תחום העניין שלי, כי אין התמחות בגיל המעבר, הוא מנופאוזה. לתחום הזה אין התחלה וסוף, אנחנו בתהליך כל חיינו  - תינוקות, ילדות, נערות, מתבגרות, נשים בגיל הפוריות, נגמר גיל הפוריות ומתחיל גיל המעבר. בטבע אין מנופאוזה, אין חיות מבויתות שחיות מעבר לפוריות שלהן. יש פה אספקטים גם מאד פילוסופיים שגם מנחים אותי בעבודה שלי".

כלומר?

"הסימפטומים ממש לא ידועים. ההתעסקות בגיל המעבר ובמנופאוזה היא עצומה, והפלטפורמות שעוסקות בזה עכשיו הן רבות. כולנו נותנים הרצאות אבל מנופאוזה פנים רבות לה. אין רצפטור בגוף שלא מגיב לאסטרוגן, הסביבה שלנו כנשים תלוית אסטרוגן וברגע שהשחלות מפסיקות להפריש את האסטרוגן אנחנו הופכות לנשים שחיות ללא אסטרוגן וכל איבר שחסר לו אסטרוגן יגיב בצורה שלו. אנחנו ממשיכות להפוך הורמונים אחרים לאסטרוגן ברקמות. לגבר בגיל של אישה מנפוזאלית יש יותר אסטרוגן ממנה. אסטרוגן הוא הורמון מאד פוטנטי שאחראי על ה'וול ביינג' שלנו, על אנרגיה ועל בריאות וכל האיברים שלנו. אני לא אומרת שאי אפשר לחיות בלעדיו, ואין לי ספק שתזונה נכונה ומצב רוח טוב זה המפתח".

ד"ר מירב פרייברג. צילום באדיבות שירותי בריאות כללית

ד"ר מרב פרייברג

את מסכימה איתי שהמשפט שאת הכי שומעת מנשים בגיל המעבר שמגיעות אלייך הוא 'תקשיבי, אני לא מכירה את עצמי'?

"'אני לא אני', 'אני לא יודעת מה קורה לי', 'לא מצליחה להתגבר על זה', 'אני רואה את עצמי מהצד ולא טוב לי', המשפט הזה ודומיו חוזרים כמנטרה ומאד קשה לי לשמוע את זה. כשהתחלתי עם רפואה הייתי צעירה והיום גם אני בגיל המעבר, ולעבור את הטרנספורמציה הזו יחד עם מטופלות זה דבר מדהים כי אין יותר אמפתיה מלהבין בדיוק על מה שאישה מדברת. כשהייתי בת 35 ודיברה איתי אישה בת 54 זה היה שונה לעומת אישה שמדברת איתי עכשיו ואנחנו בנות אותו גיל".

עוד נושא לא מדובר הוא בריחת שתן, אז הגוף קצת נחלש.

"הוא לא נחלש. הגוף שלנו בנוי מרקמות שיש להן בלאי, זו לא מילה יפה, אבל יש להן בלאי.

סחוס נגמר, קולגן נגמר, אין מה לעשות, כלי דם נסתמים, מפרקים נשחקים, יופי של חיים יש לנו, וצריך לקבל את הגוף ואת המגבלות שלו".

מבחינת דליפת שתן או בריחת שתן, זה משהו שמתחיל הרבה לפני? אין לזה קשר לגיל המעבר?

"זה קשור קודם כל להיותנו נשים. זה תחום מאד מדויק בתחום רפואת הנשים עד כדי כך שיש לזה מומחיות נפרדת שקוראים לה אורוגניקולוגיה ומנסים מאד להעלות את המודעות לנושא. זו תלונה שאנחנו מעודדים ומטפלים בצורה פרו אקטיבית לשאול נשים עליהן ולראייה רואים את כל הפרסומות וכל האג'נדות האלה של טיפולים לנרתיק והכול, כי התחום הזה הוא תחום מאד מורכב. צריך להבדיל בין שני דברים - בריחת שתן יכולה להיות בגלל משהו מבני של רצפת האגן, ודליפת שתן יכולה להיות תוצאה של מה שנקרא שלפוחית רגיזה".

ולמה דווקא אצל נשים?

"רצפת אגן נפגעת אצל נשים משני גורמים - מההריונות והלידות שאנחנו עוברות, ומפעילות גופנית לא נכונה. זה משהו יותר מכני מאשר פועל יוצא של מנופאוזה, לא לכולן צונח הרחם ויש קבוצת סיכון ויש דברים שיחמירו את זה ויש דברים שיטיבו עם זה. מה שנקרא שלפוחית רגיזה יש לו הרבה יותר סיבות ולא ייפתר בניתוח וטיפול התנהגותי ותרופתי ושם יש תפקיד מאד גדול לאסטרוגן שנותנים כי במקרה הזה מדובר בחוסר יציבות של שריר השלפוחית".

יש לזה פתרונות?

"קודם כל צריך אבחנה נכונה".

בואי נדבר על הורמונים. נטילת הורמונים זה הפתרון הטוב ביותר עבור נשים בגיל המעבר?

"אני לא מדברת במובנים של אנטי אייג'ינג ופרו אייג'ינג. אליי פונים כשרוצים מענה רפואי למנופאוזה. מענה רפואי לא חייב להיות תרופתי מענה רפואי זה 'ד"ר תגידי לי מה יש לי לעשות, אני מרגישה לא טוב'. מה שהרפואה יודעת לתת היום זה טיפול הורמונלי, בעיקר האסטרוגן, הוא החומר שהשחלה מפסיקה להפריש. יש נשים עם תת פעילות שלוקחות אטרוקסין ויש נשים שלוקחות תחליפים אחרים, שנגמרות השחלות אנחנו יודעות לתת אסטרוגן ולהמשיך את ההגנה של האסטרוגן על המוח, הקוגניציה, הלב, כלי הדם, הנרתיק, מצב הרוח, הליבידו, העור, הקמטים, זה מה שאנחנו יודעות לעשות ולתת אותו. כשאישה יש לה רחם היא צריכה גם פרוגסטרון".

למה יצא להורמונים שם כל כך רע?

"יש היום קונצנזוס גלובלי, קווים מנחים וניירות עמדה על טיפול הורמונלי חלופי במנופאוזה שמראים שיש טיפול לגלי חום ובריחת שתן בגיל מנופאוזה, והכי טוב להתחיל כשמופיעים התסמינים. אישה שמגיעה עם כל מיני תסמונת חרדה, מצב רוח רע, ותתחיל טיפול הורמונלי בגיל צעיר תעשה לעצמה שירות במניעת כל תחלואה טבעית. התחלת הורמונים בגיל נכון היא חשובה. אישה שתבוא בגיל 58 עם גלי חום ותגיד 'לקח לי כמה שנים ואני לא יכולה לסבול את זה יותר', גם תקבל הורמונים אבל לא תרוויח את מניעת התחלואה הטבעית. יש פה באמת צורך ללכת עם מישהו שמבין מה הוא עושה, זה לא 'קחי הורמונים, וואן סייז פיטס אול', זה כבר לא ככה".

מה הריינג'? כאלה עם פחות או יותר הורמון?

"יש כאלה עם יותר ויש כאלה עם פחות, יש דרך הפה, דרך העור, יש בטיחותי ויש פחות בטיחותי".

עד איזה גיל?

"עד אין סוף, תלוי אישה. כשאישה אומרת 'לא הורמונים' יש הרבה דברים להציע. באג'נדה שלי זה לשקף לאישה גם מה המשמעות של לא לקחת טיפול, מגיע לה גם את המידע הזה. מאד יפה להטיף לנשים ומאד לא יפה למנוע מהן. באג'נדה שלי אני מציגה לאישה מה המשמעות כשהיא בוחרת לא לקחת טיפול תרופתי. יש לה מקום אצלי במרפאה ואני מכבדת אותה באותה מידה כמו אישה שיוצאת עם מרשם, אבל היא צריכה לדעת על מה היא מוותרת. דיס אינפורמציה, שנים של אמונות תפלות. הורמונים שווה סרטן שד - לא נכון, הורמונים שווה סרטן - לא נכון. זה לא מהאוכלוסייה נוטלת ההורמונים".

גיל המעבר. צילום: shutterstock

גיל המעבר. צילום: shutterstock

5 שנים מהפסקת הוסת עדיין אפקטיבי לקחת הורמונים? אמרת שיש חלון הזדמנות מוגבל.

"אין פה מרשם לעוגת גבינה. יש קונצנזוס שמותר להתחיל עד 10 שנים ממנופאוזה או עד גיל 60. מעשית בשטח אנחנו לא אנשים שעובדים לפי זה. אם לאישה הפסיק הוסת בגיל 58 את חושבת שבגיל 68 אתן לה הורמונים? יש שיקול כרונולוגי. אם 4 שנים אחרי מנופאוזה היא נשברה ורוצה טיפול, היא תמנע תחלואה עתידית אם היא מתחילה בהופעת התסמינים. אני רואה דברים שהם פשע נגד נשים, שבגיל 35 נשים איבדו את הוסת ואמרו להן תתבגרו, זה לדון אישה לתחלואה ותמותה מוקדם מהצפוי.

את רואה בהורמונים רק יתרונות.

"לא, אני לא רואה בהם רק יתרונות, אני רואה בזה מענה לאישה הנכונה ואני רואה בזה מחויבות טיפולית לספר שזה קיים. אני לא רוצה להגיד אנטי אייג'ינג, אלא לאפשר אייג'ינג בריא".

מה המסר שחשוב לך להעביר בנושא?

"המסר העיקרי שלי הוא שהמידע נמצא שם. תלכו לשאול, תיגשו לבן אדם הנכון, לבן אדם שמתאים לכן, תשאלו את השאלות ותיקחו את המידע הביתה. תקראו במקום אינפורמטיבי ומכבד. אם רופא לא מצא חן בעינייך תלכי לרופא אחר, תמצאי מקום טוב ובטוח ולכי תקבלי את המידע וקחי אותו לעולמך, מה גורמי הסיכון, מה הסיפור המשפחתי שלך, יש לך סרטן מעי גס במשפחה? לאישה מגיע את כל הידע ומגיע לה שהוא יהיה מעודכן, אמין ומהימן".