40 שנה מאז המטופל הראשון בנגיף ה-HIV ועד היום, העולם ראה התקדמות אדירה בכל הנוגע לטיפול הרפואי אך בתחום החברתי אנחנו עדיין נמצאים מאחור. באי שוויון ההזדמנויות, בקשיי החשיפה של נשאים דווקא מול מטפלים ורופאים, ובעוד אינספור תחומים בהם התחושה היא שאנו עוד נמצאים בתחילתה של המגפה. כשאני מדברת על פער חברתי אני מתכוונת לסטיגמה החברתית על נשאיות HIV שעדיין קיימת. הרפואה התבגרה ונפתחו עוד ועוד אפשרויות טיפול, אבל החברה נשארה מאחור.

אני עובדת סוציאלית במרפאת HIV באיכילוב. לפני שעבדתי כאן, עבדתי במרפאה לסרטן שד. לשם ההמחשה, המטופלות שהגיעו לטיפולים במרפאת הסרטן תמיד נתמכו בבני המשפחה או בחברים. במקרה של נשאיות HIV, רובן מגיעות אלינו בגפן, לבד, סוחבות איתן את כל המטען בדבר האופן בו החברה תופסת אותן ואת הנשאים בכלל, ובעיקר את החשש מדחייה. כל זאת דווקא ברגע בו הן הכי זקוקות לבת משפחה, חבר או חברה, שיתפסו את ידן ויגידו להן שזה לא נורא.

קסאיי אליאס. צילום פרטי

כשמדברים על איידס או HIV כולם נזכרים באופן אוטומטי בסיפור העצוב של עפרה חזה ובטוחים שהיום הכל פתוח ומקרים כאלה כבר לא יכולים לקרות, אבל לצערי אנחנו במרפאה עדיין נתקלות מידי יום בסיפורים כאלו. כמו של א', מטופלת באמצע שנות ה-30 לחייה שנדבקה מבן זוג עמו ניהלה זוגיות. כבר 8 שנים שהיא מתמודדת עם הנשאות לבד, ומסרבת בכל תוקף לשתף בני משפחה או חברים קרובים. לטענתה, גם אם תספר שנדבקה מבן זוג עמו הייתה בקשר של שלוש שנים אף אחד מסביבתה הקרובה לא יאמין מכיוון שהתפיסה הרווחת בחברה היא שנשים עם HIV הן בהכרח "נשים שלא שמרו על עצמן".

כפי שמלמדים בכל קורס מבוא לסוציולוגיה, כל אדם חי בחברה ומגיע מתרבות מסוימת. לכן לתרבות שממנה הגיע המטופל יש משמעות רבה הן באשר להתמודדות עם הנגיף ואף לנסיבות שהביאו להדבקות בו. כך למשל יש תרבויות שבהן מגבילים את יכולת האישה לקחת אחריות ולשמור על עצמה. כך גם ייתכן שאדם מחזיק בכל המידע הנכון על HIV, אך הקודים התרבותיים בחברה שבה הוא חי נוגדים את המידע הזה, והוא מתאים את אופן ההתנהגות שלו.

אני פוגשת לא מעט נשאיות שדוחות בדיקות אצל גניקולוג או נשאים שדוחים טיפולי שיניים, מחשש להיחשף. למרות שאין לכך סיבה אמיתית, נראה כי לא רק החברה הכללית או התרבות הן שמחזקות את הסטיגמות אלא גם לקהילה הרפואית יש אחריות רבה. גם היום לאחר שהוכח מדעית כי טיפול קבוע מביא נשאיות למצב שבו הן לא מדביקות אחרים, קיימים מקרים, בהם נשאיות מתקשות לקבל טיפול רפואי הולם עבור מצבים רפואיים שאינם קשורים ל HIV.

בסופו של דבר, HIV היא מחלה כרונית לכל דבר אך איכות החיים של הנשאיות השתפרה פלאים בזכות ההתקדמות הרפואית והמדעית. עכשיו הגיע הזמן להביא להתקדמות החברתית הנדרשת. כמערך הטיפולי-סוציאלי אנו מחזיקים בתפקיד כפול: מצד אחד העברת המסר למטופלות כי עליהן האחריות לדאוג לבריאות שלהן עם וללא קשר לנשאות, עליהן האחריות לדאוג לבריאותן שלהן עצמן כדי להגן על אחרים, כמו בני או בנות הזוג שיבואו, ולכן עליהן להקפיד על טיפול ומעקב. מהצד שני, עלינו האחריות להביא את הנשאים לדבר בפתיחות ובנוחות על החששות מהסטיגמה החברתית, ולבחור איך הם רוצים לשתף ואת מי.