מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי משפחה גדולה ומרובת ילדים. לצערי הרב, אחרי לידת הבת האמצעית שלי בגיל 26 זה לא היה כל כך פשוט. אמנם הצלחתי להיכנס להיריון בקלות, אבל בכל פעם מחדש, בשבוע ה-14 לעובר לא היה דופק. שמונה הריונות הסתיימו באותו האופן ובאותו שבוע. למרות שכל הבדיקות שעשיתי היו תקינות – אף הריון לא צלח. השנים חלפו, עד שבגיל 40, רגע לפני שכבר עמדתי להרים ידיים, נכנסתי להיריון, והפעם קרה לי נס - ההיריון המשיך ונולד לי בן מקסים ובריא. לא הייתה מאושרת ממני.

אחרי הלידה התחלתי לחוות תופעות שונות ומשונות: כפות הידיים שלי גדלו והחלו לאבד תחושה לסירוגין, מידת הנעליים שלי עלתה בהדרגה ממידה 37 לכמעט 40, התחלתי לנחור בלילות והווסת שלי הפכה לארוכה במיוחד. באחד הימים ניגשתי לרופאת המשפחה עקב חשד לדלקת גרון. מיד כשנכנסתי הרופאה הסתכלה על הפנים שלי והבחינה בשינוי במבנה שלהן, שינוי שאני והקרובים אליי לא הבחנו בו. היא מיד שלחה אותי לבדיקות, ביניהן בדיקת הורמון גדילה. כשהגיעו התוצאות היא בישרה לי שאני חולה באקרומגליה. כמובן שעד לאותו רגע לא ידעתי בכלל שיש מחלה כזאת, בטח ובטח לא הכרתי את ההשפעות שלה.

אקרומגליה היא מחלה נדירה שנגרמת מגידול שפיר על בלוטת יותרת המוח, שגורם להפרשת יתר של הורמון גדילה. הגידול שנמצא אצלי היה גדול למדי וההערכה הייתה שהוא נמצא בראש שלי כבר מעל לעשור. הרופאים אמרו שחייבים לכרות את הגידול, ולכן לאחר חצי שנה של טיפול בזריקות - השלב הבא היה ניתוח ראש. באותם ימים הבן הקטן שלי היה רק בן שנה וחצי, והיה לי מאוד קשה להיכנס לניתוח בידיעה שלא אוכל לטפל בו במשך תקופה ממושכת עקב ההחלמה הארוכה.

טרם הכניסה לחדר הניתוח, המנתח הושיב אותי לשיחה ואמר לי שקיים סיכום גבוה שהם לא יוכלו להוציא את כל הגידול כיוון שהמיקום שלו מאוד בעייתי – על העורק הראשי. למרבה המזל קרה לי נס נוסף, בסוף הניתוח המנתח בישר לי בשמחה שהגידול הוצא בשלמותו.

כיום אני מאוזנת לגמרי וחזרתי לשגרה, לניהול אחת החנויות של העסק המשפחתי שלנו. אני ממשיכה במעקב  - כל חצי שנה אני עושה בדיקת דם וכל שנה בדיקת MRI. אני מודה ומתוודה שגם היום, 4 שנים מהניתוח, בלילה שלפני הבדיקות אני מתהפכת שעות במיטה ולא עוצמת את העין לשנייה.

אתי גילאי. צילום פרטי

כשאני מביטה לאחור על מה שעברתי, אני מבינה שלמרות הכל - קרו לי הרבה ניסים, והיה לי הרבה מזל שהרופאה שלי הכירה את תסמיני המחלה, זיהתה אותם וידעה להפנות אותי לבדיקה המתאימה. בלעדיה – מי היה יודע לאיזה מצב מסכן חיים הייתי מגיעה עד לאבחון.

ההנחה של הרופאים היתה שההיריון האחרון גרם להחמרה משמעותית של התסמינים, מה שהביא לאבחון. אם לא היו תופסים את הגידול בזמן ולא היו מצליחים להוציא אותו בשלמותו, המצב היה עלול להיות הרבה יותר חמור. ככל שהגידול היה ממשיך להפריש את הורמון הגדילה כך היו מחמירים התסמינים מהם סבלתי.

המחלה הזאת היא "כמו עץ שגדל", מי שמביט בו יום יום לא ישים לב לשינויים הקטנים שמתחוללים, ולכן לא אני ולא הקרובים אליי הבחנו בהם, אלא רק הרופאה שראתה אותי לאחר תקופה ארוכה.

אני חושבת שהמסר הכי חשוב מהסיפור שלי הוא ללכת לרופא או רופאת משפחה קבועים, שמכירים אותך, ושכולנו – המטופלים והרופאים צריכים להיות עירניים לשינויים וקשובים לתסמינים שמתפתחים עם הזמן – גדילה של כפות הרגליים וכפות הידיים, שינויים במבנה הפנים, נחירות, כאבי ראש ועוד.

הניסים שחוויתי סביב המחלה הביאו לשינוי בחיים שלי – התחלתי לשמור שבת ולהתקרב אל הדת, והיום חשוב לי לפרסם את הנס שלי ברבים ולדבר על אקרומגליה, כדי שיותר ויותר אנשים ידעו שהיא קיימת ולמה צריך לשים לב. זו אמנם מחלה נדירה, אבל ניתן לאבחן אותה בבדיקת דם פשוטה, שאם הייתי עושה בשלב מוקדם יותר, יכול היה להיחסך ממני סבל רב.

כבר הצטרפת לאינסטגרם של און לייף? - היכנסי לכאן 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Onlife (@onlifeil)