במאי 2018, בגיל 30, זיהיתי במשך שלושה חודשים דם בצואה. אני לא בנאדם שנלחץ מהדברים האלה אך הייתי לפני טיסה לאפריקה, לבדי. ליתר ביטחון עברתי בדיקת קולונוסקופיה בסיסית. אחרי הבדיקה התעופפתי לחופשה בזנזיבר: ים, שמש, סאפ, גלשן רוח, הרגשתי בריאה לגמרי והדם בצואה נשאר בבית ולא הופיע. כשחזרתי מהחופשה, היה לי תור בהמלצת הרופאים לקולונוסקופיה. לא רציתי לגשת אבל בן הזוג שלי יוגי הכריח אותי להיבדק. מספר ימים מאוחר יותר הרופא זימן אותי באופן אישי לתוצאות. הייתי עם תינוק בן פחות משנה שהתאשפז בבית חולים אז לא יכולתי להגיע. כשכן מצאתי את הזמן ללכת לרופא, הוא הראה לי שרטוט של האיברים הפנימיים בבטן. צחקתי.

אני מאמנת כושר ומוטיבציה במקצועי. באותו היום אימנתי כרגיל, וכשחזרתי הביתה אפילו פתחתי בקבוק יין והרמנו 'לחיים'. מבחינתי, לא היה תרחיש אחר מלבד לנצח את הסרטן כי יש לי עוד כמה חלומות ופרויקטים שאני רוצה לעשות בחיים.

פז לביא. צילום מאלבום פרטי

הרופאים לא הבינו מהיכן הסרטן נחת עליי כי אין רקע במשפחה ואני שומרת על אורח חיים אקטיבי ובריא: לא מעשנת, לא צורכת סמים, בקושי שותה אלכוהול ואוכלת מאוזן. לרגע לא עסקתי בשאלה 'למה זה קרה לי' אלא רק באיך אני עוברת את האתגר הזה עכשיו. לא היה ועדיין אין בי פחד. רציתי להפוך את המחלה ואת ההתמודדות איתה לעוד פרק אחד בחיי והצלחתי. לא חשבתי על מוות אלא איך אני מנצחת סרטן המעי הגס בשלב 3+.

כדי לעבור את רכבת ההרים הזו איחדתי את המשפחה והחברים והחברות שלי. ההורים שלי, שהתגרשו כשהייתי בת 23, נרתמו כמו שלא דמיינתי. זו הייתה הפעם הראשונה שכולנו ישבנו לאכול ארוחת בוקר סביב שולחן אחד. כל המשפחה שלי ריגשה ויצאה איתי ביחד למסע המטורף הזה.
עברתי כימותרפיה, הקרנות, 10 ניתוחים, אינספור בדיקות חודרניות, ושוב כימותרפיה כי בלוטות הלימפה היו נגועות. לא רציתי סטומה. רק אחרי שיוגי בן-זוגי אמר לי באלגנטיות "אני אנקה" השתכנעתי.

הוציאו לי 35 ס"מ מהמעי הגס ובלוטות לימפה. היו תקופות שלא יכולתי אפילו להתרומם לבד בשביל שיקרבו לי את הסיר, הייתי מחוברת לצינורות שיצאו ונכנסו לגוף ממקומות שונים. כולם צחקו עליי כשסיפרתי ממיטת בית החולים שאחזור לאמן ספורט. התגעגעתי לזה כל כך, זה האוויר לנשימה שלי, ובספטמבר 2019 - אימנתי שוב בסטודיו!

הרבה חברות שאלו אותי איך כל מה שעברתי השפיע על הנשיות שלי? שנייה לפני הניתוח הראשון, הגעתי לרמת שיא של פיתוח הגוף והביטחון עצמי ואז חתכו וריסקו לי את השרירים, את הבטן ורצפת האגן. אחרי הניתוחים, לא רציתי להתפשט, בטח לא ליד מישהו אחר. למדתי ללכת מחדש פיזית ונפשית. הבטן שלי נראתה כמו שדה מוקשים. נגעלתי, זה היה דוחה. לא יכולתי להסתכל על הבטן שלי ובטח לא לגעת באיזור. היום אני מרגישה מצוין מבפנים, ואני מתאמנת ומכבדת את הגוף שלי. יש לי עוד כאבים רבים מדי פעם, ועוד כמה תופעות שאני לומדת לחיות איתן, אבל אני לא נוטלת תרופות נגד כאבים. למרות הכל אני חיה את החיים שאני רוצה. מה שאני מבקשת ממך זה להיות קשובה לגוף שלך.

פז לביא. קרדיט צילום: מיקי שאודר

הספורט נתן ונותן לי המון כוח להתמודד ולעבור את המסע הזה. בראש ובראשונה הדגש באימונים שאני מעבירה הוא חוסן נפשי - לא להתאמן מתוך שנאה עצמית לגוף שלך אלא להיפך – מתוך כבוד ואהבה אליו. אני מזכירה לאנשים עסוקים שהם שכחו את מה שהכי חשוב בקהילה בפייסבוק בשם לאהוב את עצמך יותר ובערוצי המדיה השונים SPORTYPAZ.

אני רוצה לתת השראה לא.נשים, לא רשימת משימות אלא להיות מודעים איך החיים שלכם באמת נראים. אילו מחשבות מגיעות לך בבוקר? איך זה מרגיש לך להסתכל במראה? האם באמת העבודה שלך היא המימוש הכי גדול שלך? היום אני מובילה בעלי חברות, עצמאיים וארגונים לגרסה הבריאה והמאושרת קצת יותר שלהם. למדתי ממה שעברתי שהזמן הוא עכשיו ואף אחד לא יעשה את זה בשבילך. תמיד, חייתי את הרגע, נהניתי מכל יום - ועכשיו זה התעצם. לא לחכות אפילו למחר, לעשות את מה שעושה לך טוב עכשיו. לכבד את עצמך עכשיו. לא אחרי החג, לא שיהיה יותר כסף בבנק, ומתוך זה לפעול. זה משפיע על כל תחום והצלחה בחיים, וזה מה שאני רוצה לגרום לאנשים לראות. צריך לעצור, לקחת זמן ולהתבונן פנימה כדי להמשיך. בשביל להיות בן-זוג טוב יותר, הורה רגוע יותר, מנהלים קשובים ומצליחים יותר.

מרץ – חודש המודעות לסרטן המעי הגס

לעמותת 'צו מניעה' שמגבירה את המודעות לסרטן המעי הגס, הגעתי במקרה. הייתי אחרי ניתוח, התבטל לי אימון, וקיבלתי הזמנה במייל להרצאה על סקס אחרי סרטן המעי הגס. נכנסתי, שאלתי שאלה, וד"ר שלמה לבקוביץ' יו"ר העמותה שלף אותי. זו הייתה אהבה ממבט ראשון.

סרטן המעי הגס הוא מצד אחד סרטן קשה מאוד, קטלני אם מתגלה בשלב מאוחר, אבל מצד שני זה סרטן שאפשר למנוע. אם יש דבר שלמדתי ברכבת ההרים הזו, זה שיש בנו כוח עצום משאנו מדמיינים, הרבה חוסן נפשי, אבל אין צורך להגיע לשם בשביל להבין זאת. אני פה כדי  להזכיר לך את זה היום. האדם הוא הרופא הכי טוב עבורו. אם משהו נראה לך לא הגיוני - זה לא הגיוני. אני חלילה לא מזלזלת ברופאים אבל גם אם הרופא טוען אחרת ואומר שזה כלום – להמשיך לחפש. זה מצריך לא מעט אנרגיות, מי כמוני יודעת, אך זה שווה את זה כי אלו הם החיים שלך.