ההתעללות באיתנים: "לא נתנו לי אפילו הזדמנות לטפל בעצמי אלא הוסיפו לי עוד טראומה על זה"

"לקח לי הרבה מאוד שנים להבין שפגעו בי, שהייתי במקום כל כך נזקק וכל כך רוצה עזרה, זה היה רגיש מאוד. האשמה שהכניסו לי שם והיחס זה משהו שהלך איתי הרבה מאוד שנים...היום של התלונות (במשטרה) היה לי יום כל כך משמעותי וזה היה עבורי תהליך כל כך חשוב בדרך גם לריפוי שלי".  אלו המילים של יסכה ברק, ממובילות המאבק נגד ההתעללות במחלקת נשים סגורה בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי "איתנים". יסכה נחשפה לראשונה השבוע בתחקיר של רחלי רזי סלע בכאן 11 בפנים גלויות ובאומץ רב.

לפני כחודשיים 11 נשים מתוך קבוצה של עשרות נשים הגישו תלונות במשטרה על סעיפים של: כליאת שווא, תקיפה, תקיפה בנסיבות מחירות, הטרדות ותקיפות מיניות, האזנות סתר ודיווח כוזב במסמכים רפואיים. חשוב לומר שבקרב קבוצת הנפגעות יש הרבה יותר מ11 נשים שהעדויות שלהן כוללות אירועים שמעלים חשד לפלילים אך הן התקשו לשאת את תהליך הגשת התלונה במשטרה ולכן רק 11 מתוך עשרות נשים הגישו אותן בפועל. יתרה מזאת, בתוך התלונות המתלוננות מעידות על נשים נוספות אשר נרמסות תחת רגליהם של אנשי הצוות במחלקה.

חלף חודש וכולן קיבלו הודעות לקוניות מהמשטרה על סגירת התלונות בגלל חוסר בראיות ובטענה שהעילה אינה מתאימה לבירור בהליך פלילי. משטרת ישראל לא הכחישה שלא היו נחקרים בתיק. אף איש צוות רפואי לא זומן לחקירה, כלומר התלונות הללו נסגרו מבלי שמשטרת ישראל עשתה ולו  פעולת חקירה אחת. התגובה הראשונית של נשות איתנים היתה התכנסות פנימה, אכזבה גדולה ותחושת שהן שקופות. אם המשטרה מקבלת כל כך הרבה תלונות עם דפוס חוזר אשר מעלות חשש ליד מכוונת של מנהלת המחלקה ד"ר אליזבת יובן-וצלר , ועדיין לא מוצאת לנכון לנהל חקירה שתרד לחקר האמת, אז התחושה היא שמתמודדי נפש הם שקופים בעיני החוק. ובמקרה של נשות איתנים הן היו שקופות במהלך הטיפול, כפי שהן מספרות אף אחד לא שוחח איתן, לא התייחס, לא הגיש טיפול, והן כעת שקופות מול רשויות החוק.

לשיטתי הדבר הגרוע ביותר הוא בגידה בשם העזרה. כשמוסד או אדם שמציעים עזרה, או מציגים את עצמם תחת ישות שהיא גוף טיפולי ושיקומי לכאורה, ובמהלך הגשת העזרה/ הטיפול נחשפים בבגידה, בהתעללות ובהפרת זכויות אדם כה גסה, ובפרט שמדובר בנפגעות נפש או כפי שהחוק מכנה אותן "חסרות ישע", בעיני זה הכי נמוך שיש. ובהתאם לכך, הבגידה הזו מתירה טראומה וצלקות עמוקות, כי כמו שנהוג לומר כגודל הציפייה גודל האכזבה.

מרים טליה, גם היא ממובילות המאבק ניסחה זאת בצורה מופתית: "זה לא פשוט לי לשחרר את העובדה שאנשים שהיו אמונים על שלומי פגעו בי.... אני מזכירה לעצמי שאני לא יכולתי לנהל שיחת חולין, אני מזכירה לעצמי שרמת התפקוד שלי הייתה של ילד בן 7, אני מזכירה לעצמי את המצוקה המטורפת מזה שאני פשוט לא מצליחה להרכיב משפט, את החיים שבמסגרתם אי אפשר להיות נוכח בסעודת שבת. אין קשרים עם בני משפחה, אין קשרים עם אחים ואחיות. ובכניסה לאיתנים לא הייתי במצב הזה, אני הגעתי בנאדם מתפקד, וכשיצאתי לא הייתי מסוגלת לתפקד". ככה נראית בגידה בשם עזרה.

כבר חצי שנה שאנחנו בבונות אלטרנטיבה מלוות את המאבק של נשות איתנים. אחת המסקנות שלי מהמאבק הזה הוא שמאבק טוב על צדק הוא תרפיוטי (מרפא).  זה נותן כוח להמשיך, הידיעה שבזכות הדרך הזו שנשות איתנים הולכות בה הן מתחזקות, הן מחזירות את השליטה על החיים שלהן לידיים שלהן. זה תיקון עולם ביחס לתחושת חוסר האונים הכל כך אכזרית שהן חוו באשפוז באיתנים.  טלי מסכמת זאת כך: "פתאום יש לי קול, ואני אולי יכולה לעשות איזשהו שינוי. אפילו אם הוא קטן. אולי יש מצב שנשים לא יצטרכו לחוות את מה שאני חוויתי שם. עבור טלי היה זה האשפוז הראשון והמפגש הראשון עם מערכת בריאות הנפש, היא הוחזקה שלושה ימים בבידוד קורונה ללא תנאים, עם סיר חד פעמי שבו הייתה אמורה לעשות צרכים. טלי מתארת את התקפי החרדה שחוותה בימים הללו והנזק שהם גרמו לה לאחר מכן: "לא הצלחתי להגיע לשלב שאני נותנת לעצמי ללכת לטיפול עוד פעם. לא נתנו לי אפילו הזדמנות לטפל בעצמי ואפילו לפתוח את הטראומות שלי אלא הוסיפו לי עוד טראומה על זה".  המקרה של טלי הוא הוכחה לכך שזה יכול לקרות לכל אחד ולכל אחת. ולכן המאבק הזה הוא של כולנו.

משטרת ישראל בתגובתה לתחקיר של רחלי רזי סלע בכאן 11 מסבירה כי התלונות מעלות חשש להפרת נהלים. לא סתם אומרים שנהלים נכתבו בדם. נהלים זה לא רק עבירות משמעתיות, אי אפשר לגמד אירועים באמצעות המילה 'נהלים' ובכך לשלול את הפליליות שמאחורי המעשים. נהלים, כמו במערכת הביטחון, כך גם במערכת הבריאות נועדו לשמור על חיי אדם וזה לא מה שקרה באיתנים.

הנוהל המדובר הינו תוצאה של דו"ח הועדה לצמצום הגבלות מכאניות (קשירות ובידודים) משנת 2017 וכפי שנכתב בו, הוועדה קבעה במפורש כי השינוי הוא חלק ממגמה עולמית. שאלו פרקטיקות טיפול מיושנות ושאין עוד מקום להגבלות מטופלים במערכת האשפוז בישראל למעט מקרים חריגים ביותר. הגבלות כשלעצמן אינן בעלות ערך טיפולי, ופוטנציאל הנזק בהן עולה על התועלת. פרקטיקה של הגבלות אף אינה מתיישבת עם ההכרה בזכויות המטופלים, עם החמלה והרצון להיטיב עם המטופלים ואף לא עם תפיסת ההחלמה המנחה כיום את מערכת בריאות הנפש. כל הפרה של נוהל כזה בטח ובטח בכאלו היקפים היא בהחלט דבר שאנחנו כחברה היינו רוצים שגורמי החוק יפקחו על יישומו ולא יגמדו אותו למימדים טכניים אבל זה בדיוק מה שקרה.

ביטול אירוע בהיקף כל כך גדול תוך הסתתרות מניפולטיבית מאחורי המילה 'נהלים' מטרידה מאוד ומעלה שאלות קשות על תהליך קבלת ההחלטות של המשטרה ובעיקר לנוכח העובדה שככל שידוע לנו המשטרה כלל לא פנתה למשרד הבריאות בבקשה לקבל סיוע של מומחה מקצועי כפי שהיא מחוייבת על פי נוהל חקירה שבה מועלים חשדות לפלילים במערכת הבריאות.

ח' , נערה צעירה, אחת הנפגעות של איתנים, שאושפזה לראשונה בבית חולים פסיכיאטרי באיתנים,  אושפזה למשך 45 ימים בסה"כ, כשהצוות המשפטי למד יחד איתה את התיק הרפואי הן ספרו לא פחות מ 41 בידודים! התיק הרפואי שלה מעלה חשד להתעללות של ממש והטראומה שנגרמה לנערה הצעירה הזו נחרטה בנפשה לעוד שנים רבות.

לאן הולכות מכאן? לצד כוונה להגיש ערר על סגירת התלונות במשטרה, משרד הבריאות הקים ועדת בדיקה. חברי הועדה מכובדים בהחלט ונראה כי הם מגיעים לוועדה עם נכונות לרדת לחקר העמק, ואולם סמכויותיה של הוועדה מוגבלות. למעשה, הוועדה מוסמכת לכתוב דו"ח על סמך עדויותיהן של המתלוננות ועדויותיהם של אנשי הצוות ורק לאחר שדו"ח הוועדה יוגש למשרד הבריאות, יחליט משרד הבריאות האם לכנס את הגורמים הרלבנטיים לצורך ניהול הליך משמעתי  ורק אז יחל כזה הליך שתוצאותיו אין לחזות, בעיקר כשמבינים שעלולות לחלוף שנים עד שההליך יושלם. עד אז ימשיך הצוות במחלקת נשים סגורה באיתנים לעבוד כרגיל ונשים נוספות יעברו תחת ידם. למעשה, מוגנותם של המאושפזות כיום ובעתיד באיתנים תלויה במאבק הציבורי שמנהלות חברותיהן שהפכו בעל כורחן להיות שומרות הסף של המערכת. אם שומרות הסף תתעייפנה ותרמנה ידיים- מה שהיה הוא שיהיה.

המאבק הזה שואף לעשות סדק במערכת שזקוקה לאתחול מחדש, והוא לא קל, והלוואי שהמערכת תהיה כנה עם עצמה ותרצה להתחדש בתפיסות טיפוליות אנושיות, תשים את המטופל במרכז, תכבד את בחירתו בטיפול, ותאפשר לו גם לא להסכים לטיפול, תאפשר טיפולים אלטרנטיביים אשר ידועים כיום כאפקטיביים החל מפעילות ספורטיבית, יוגה, דיקור, צמחים ואף טיול בטבע במקום השפלות ושבירת הנפש כי נפש האדם היא הכול ובלעדיה אנחנו סתם גוף חסר יכולת לחיות. 

הכותבת היא גת מגידו, שותפה-מייסדת של בית השקעות finessa capital וחברה בקבוצת "בונות אלטרנטיבה"

**

יש לכם הזדמנות לתמוך במאבק ולהשאיר אותו חי ובועט באתר ביאקטיב, "תמכו ב"סוף להתעללות באיתנים" והיו חלק מהדרך שלהן לעולם טוב יותר.  לינק לתמיכה מאבק