05/12/2022

נתחיל בסוף: אפשר למנוע התאבדות!  רוב האנשים האובדניים רוצים לחיות, אך הם מתקשים לעשות כן במציאות שהם חיים בה, כי הם אינם מאמינים שיש מוצא או סיכוי לשינוי. והדבר נכון במיוחד בתקופה מורכבת כזו, בה עוצמת הבדידות, הכאב הנפשי וחוסר הוודאות גבוהים כל כך. כדי להציל את חייהם צריך בידע – על גורמי הסיכון להתאבדות, על אותות האזהרה ועל סימני הדיכאון, וכן, גם קצת אומץ בכדי לפנות ולדבר אתם בפתיחות על הנושא.

בכל שנה מתאבדים בישראל  יותר מ-500 איש ואישה. גם בתקופת הקורונה. כל מקרה מגלם טרגדיה נוראה אשר פוקדת את המשפחות ואת האנשים היקרים למתאבד. זוהי סיבת המוות השנייה בקרב צעירים ובשנים האחרונות אנו עדים גם לעלייה של מקרי התאבדות בקרב ילדים מתחת לגיל 14. לצערנו, התאבדות היא רק קצה הקרחון. יותר מ-6000 בני אדם מגיעים כל שנה לחדרי מיון בישראל לאחר ניסיון אובדני, מתוכם כ-2500 צעירים.

מה גורם להתאבדות?

הסיבות להתאבדות רבות ומגוונות ומושפעות מגורמי סיכון שונים. כך לדוגמא, גברים נמצאים בסיכון גבוה פי 4 להתאבדות, ואנשים שחוו אירועים טראומטיים חריפים בעברם, או שמתמודדים עם פסיכופתולוגיה נמצאים גם הם בסיכון. אבל בעיקר, התאבדות קשורה מאוד לתסמיני דיכאון, כך שסימנים של עצבות, עייפות רבה, חוסר חשק וייאוש הינם גורמי סיכון משמעותיים. גורם הסיכון המרכזי בדיכאון הוא הירידה בתפקוד – אדם שהיה בעבר פעיל, מלא בתחומי עניין ופתאום מפסיק להתעניין, מפסיק להיות אקטיבי ומתחיל להסתגר הוא אדם שצריך להדליק אצלנו נורה אדומה. קיימים גם גורמים מתווכים רבים כמו שימוש בסמים ובאלכוהול, חשיפה להשפלות ולבריונות פנים מול פנים או ברשת וכן אירועי פרידה, כישלון ואובדן. מאפיינים בין אישיים כגון תחושת חוסר השייכות, בדידות וחוסר חיבור לסביבה- הינם כולם מרכיבים קריטיים המגבירים את הסיכון האובדני בצורה חריפה.

למה חשוב לשים לב?

כאשר אנחנו מתבוננים סביב באנשים הקרובים לנו, חשוב לבחון לעומק האם קיימים רמזים למצוקה אובדנית.  כדאי לקחת ברצינות כאשר אנו רואים תחושות של דיכאון וייאוש, של חוסר רצון לחיות, של מחשבות על מוות. רמזים מילוליים ישירים ("אני רוצה למות") וגם מסרים עקיפים (החיים לא שווים, אני עייף מהכל) הם אותות אזהרה חשובים. רמזים התנהגותיים כגון שינוי מהותי בתפקוד, שינוי חריף במוטיבציה (לרעה), חוסר אנרגיה וחוסר שקט פתאומי, קשיים ביחסים הבין אישיים והסתגרות רבה - כל אלו הינם סימנים שצריך לשים לב אליהם. חשוב להיות קשובים גם לאירועים נסיבתיים – טריגרים שעלולים להגביר את רמת המצוקה ולהיות מבחינת "המסמר האחרון", ביניהם סיום מערכת יחסים משמעותית, מוות של אדם משמעותי, היות הצעיר קורבן לחרם, לתוקפנות, לאלימות או להשפלה חברתית, משברים הקשורים למעבר (דירה, מדינה) ועוד. גם קשיים הקשורים למגפת הקורונה עלולים להוות טריגרים שכאלו, על אף שהם שכיחים בתקופה זו.

זיהינו אדם בסיכון – מה עושים?

כדי לעזור לאדם בסיכון אובדני צריך להקשיב לו, לתת לו תקווה כי ניתן לעזור לו ולאחר מכן לשכנע אותו לקבל עזרה ולהפנותו לעזרה המקצועית. חשוב להעביר את המסר כי לכל בעיה יש כמה פתרונות וכי מצבים בחיים הם זמניים והפיכים. זה נכון במיוחד שמדובר בצעירים שלא פעם רואים את העולם בשחור ולבן ומתקשים לראות שגם מצבי משבר מסתיימים בסופו של יום. חשוב לזכור כי בכדי לשכנע אדם לקבל טיפול מקצועי נדרשת ראשית - הקשבה אמיתית. אין טעם לנסות לשכנע אדם כי הוא זקוק לעזרה אם איננו מקשיבים למצוקתו תחילה בפתיחות, אמפתיה, וככל שניתן, ללא שיפוטיות או ביקורת. 

חשוב גם לדעת כי מותר לדבר על אובדנות, ויותר מכך – חובה עלינו לשאול אדם הנמצא במשבר אם יש לו מחשבות אובדניות. לשאול על מחשבות אובדניות ועל כוונות אובדניות לא מכניס מחשבות לראש, ואף להיפך. שאלות שכאלו יכולות ממש להציל חיים שכן הן מאפשרות לענות בכנות – ובמידה ויש לאדם שמולנו מחשבות כאלו, השאלות תאפשרנה להפנות אותו בקבלת טיפול מסייע ולעתים מציל חיים. לאחרונה פיתחנו כלי מקוון שמאפשר הערכת סיכון אובדני ראשונית, והוא זמין לכולנו. במענה על כמה שאלות פשוטות ניתן לקבל הערכה לגבי הסיכון ובעיקר המלצות לפעולות שיש לנקוט בהן (https://ask-s.co.il/ )

קשה לפעול לבדנו מול אדם בסיכון אובדני. זה מעלה חששות ומתח רב. לכן חשוב שגם אנחנו ניעזר,  בבני משפחה, חברים ובגורמי תמיכה שלנו. חשוב לערב גם אנשים מסביבתו של האדם במשבר, לגייס אותם כגורמי תמיכה וסיוע. הם יוכלו לסייע גם בהפחתת הסיכון, למשל על ידי מניעת גישה לאמצעי פגיעה עצמית (אקדח בבית, כמות גדולה של כדורים בארון האמבטיה ועוד).

והכי חשוב – הפנו לקבלת עזרה מקצועית. פנייה כזו עשויה לסייע לאדם לצאת מהמשבר שאולי נראה כרגע כמשהו שלא ניתן להיחלץ ממנו לעולם.

התאבדות אינה גזירת גורל. זוהי תופעה קשה וכואבת, אך היא ניתנת למניעה. זה תפקידנו ואחריותנו, כחברה, כקהילה, כבני אדם, לזהות את האנשים שנמצאים בסיכון, להושיט להם יד מפיגת בדידות ולסייע להם להתמודד עם המשבר בו הם נמצאים. פעולות פשוטות שכאלו יכולות ממש להציל חיים.

הכותב הוא ראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי במרכז האקדמי רופין וחבר הנהלה בעמותת בשביל החיים

אתר התכנית הלאומית למניעת התאבדויות: https://www.gov.il/he/departments/national-suicide-prevention-program/govil-landing-page

במצבי מצוקה, יש מי שמקשיב:

עמותת "בשביל החיים"- סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-748-7771

ער"ן- עזרה ראשונה נפשית- 1201

סה"ר- סיוע והקשבה ברשת: https://sahar.org.il/

 

תגיות , ,