מצבי קיצון קולקטיביים, כגון מגפות או מלחמות, הנם מצבים אשר דורשים הירתמות והתגייסות של מטפלים רבים בתחומים מגוונים, בייחוד אלה אשר בכוחם לשלב בין פגיעות נפשיות לגופניות. שני אירועים רבי-השפעה, הקורונה, אשר פרצה לפני כשלוש שנים, וכן המלחמה שפרצה באוקטובר האחרון, דרשו שתיהן את תשומת ליבנו כמטפלים הוליסטים אשר אמונים על ריפוי אינדיבידואלי וקולקטיבי כאחד. נראה כי שני האירועים גם יחד מהדהדים אנרגיה עוצמתית, מתפרצת ופתאומית המשפיעה באופן משמעותי על בריאות הגוף והנפש כאחד. אירועים אלה רתמו אותנו, קהילת ההומיאופתים, להפנות משאבים וניסיון קליני רב-שנים וליצור מערך התנדבותי של האגודה הישראלית להומיאופתיה קלאסית שתספק תמיכה, אבחון וטיפול לכל הזקוקים לו.

הטראומה שחווינו כחברה וכיחידים באוקטובר האחרון השפיעה באופן עמוק על כולנו ככלל,  ועל השוהים בעוטף, במסיבות, על משפחות החטופים, ההרוגים והפצועים בפרט. מערך התמיכה של האגודה, כלל מטפלים הומיאופתים רבים וכן הבנה והתמקדות במספר רמדיס (הכנות הומאופתיות מבוססות על חומרים טבעיים שעוברים תהליך הכנה מיוחד שמבוסס על דילולים ונעורים, שאינן מכילות חומרים כימיים) עיקריות שיעילות בטיפול במצבים כגון אלה.

כל פונה קיבל רמדי בהתאם לתשאול ועל פי הסימפטומים הייחודיים אותם חווה, הדרך הייחודית שדרכה הגיב והתמונה הנפשית והגופנית שנגלתה בתשאול. התשאול ההומיאופתי מבטא את הנטייה של הגישה להקשבה גופנית, נפשית ורגשית המתמזגת ומתאחדת לתמונה אחת אחדותית וייחודית. הפרעות מהן סבלו רוב הפונים היו אופייניים למצבים כגון אלה וכללו התקפי חרדה, סיוטי לילה, התפרצויות זעם, מתח, דיכאון, חוסר תאבון, חוסר אנרגיה ועוד. טיפול ראשוני במצבים אלה הוא הכרחי וביכולתו למנוע השלכות ארוכות טווח או תגובה פוסט טראומטית על מופעיה השונים.

הומיאופתיה הנה גישה הוליסטית המטפלת לא בסימפטומים כי אם באדם בשלמותו, גוף, נפש ורוח והיא אמונה על הגברת כוחות הריפוי הקיימים באדם עצמו. הגישה רואה בכל אדם פרט בעל מערך נפשי, מאפיינים וקשיים ייחודיים הדורשים ייחודיות מקבילה במענה ובטיפול, ועל כן, סובייקטיביות המטופל דורשות בחירה מותאמת אישית של מרפא. כמו כן, טיפול בפרטים מוביל לשינוי הולך וגדל ברמה אנרגטית ורוחנית ומרפא בעקבותיו את החברה, התרבות והיקום כולו.

רמדיס מסוימות יכולות להיות אופקטיביות במקרים מסוימים לדוגמה: גיל (שם בדוי) פונה לאחד מבתי המלון אליהם הגעתי, ובלובי המלון פגשתי בו לראשונה. בין הטיפולים הצלחתי להבחין כי הוא יושב במשך שעות רבות בלובי של המלון בהבעת פנים קפואה. הוא תיאר תחושה של ניתוק והעדר תחושה. אמר שהוא אינו חש דבר ושהוא בסדר גמור. אשתו שנכחה במקום ציינה כי מצב זה אינו מאפיין אותו כלל. במקרה הזה התאמתי לו רמדי אותה נטל כל שלוש שעות בשל עוצמת הניתוק אותו חווה. כאשר שבתי למלון לאחר מספר ימים ראיתי אותו בקבוצת הורים שקיימנו והוא נראה חיוני יותר, דיבר ושיתף בסיפורו.

במקרה אחר פגשתי את חגית (שם בדוי) בת 50, ששהתה בעוטף בבוקר ה-7 באוקטובר וניצלה, אולם איבדה את חברתה הטובה. היא פנתה בשל קשיי שינה משמעותיים ודיווחה שאינה ישנה כלל כבר מספר ימים וכי בתחילה חלמה חלומות בעתה שהעירו אותה משנתה אך כעת שוב אינה נרדמת כלל. כמו כן, היא דיווחה על דפיקות לב מואצות, קושי בוויסות רגשי וחרדה מתמדת. היא ציינה כי היא מתקשה לשמוע רעשים חזקים ורוצה להיות לבד וכן חשה כי גופה חש לה כמו אבן. במקרה זה ניתנה רמדי בדילול גבוה ובנטילה תכופה. הרמדי נבחרה בשל היותה מתאימה למצב של טראומה פתאומית, סיוטים, העדר שינה, תחושת רעד פנימי ורגישות עצבית גבוהה. היא כתבה לי למחרת בבוקר שלראשונה ישנה טוב ואפילו תרגלה קצת יוגה.

מקרה נוסף הוא המקרה של שחר, (שם בדוי) ילד בן 3 אותו פגשתי באחד ממלונות המפונים. במקרה של שחר שילבתי את היכולות המקצועיות שלי גם כפסיכולוגית קלינית. אימו תיארה שהוא מפגין התפרצויות שונות: החל זורק אוכל, מרביץ וצורח, התנהגות שלא הייתה אופיינית לו כלל. כמו כן היא תיארה סימפטומים של הרטבה והכתמה במהלך הלילה והיום. במקרה שלו בחרתי לטפל בו באמצעות טיפול במשחק. הוא צייר מספר ציורים כאשר בכולם הופיעה אש חזקה ששרפה הכל. אימו סברה כי הוא לא באמת נחשף לזוועות כי היא הקפידה להחזיקו בצמוד אליה כאשר עיניו עצומות אולם בציור ניכר היה שהוא חווה אימה ותחושת חוסר מוגנות. בשיחה עם האם ניכר כי היא חרדה מאוד לילדיה וכי לעיתים מוטל עליהם להרגיעה. הדרכתי את האם אודות הצורך של בנה בהגנה ובהכלה, וכן נתתי לו רמדי מתאימה למצבו. במפגש הבא עם האם כעבור מספר ימים היא סיפרה כי הוא חזר לעצמו. ההרטבה וההכתמה פסקו וכן תוקפנותו ירדה ושככה. במעקב לאחר שבועיים התבשרתי כי הסימפטומים לא חזרו.

עוד מקרה הוא ענת (שם בדוי) שהגיעה לאחר אשפוז פסיכיאטרי בעקבות טראומה אותה חוותה במסיבה ברעים. הטראומה ששולבה עם סמים אותם נטלה הן באותו יום והן קודם לכן הובילו לחוויות פרנואידיות קשות, בלבול וחרדה. היא שהתה מספר ימים באשפוז אולם הוריה ביקשו לנסות ריפוי נטול תרופות פסיכיאטריות. היא קיבלה מספר רמדיס שהוציאו אותה בהדרגה ממצבה הקשה ופינו את המקום לטיפול כרוני בהתמכרות ובסימפטומים נוספים אותם חוותה טרם היום הטראומטי. 

המקרים להם נחשפנו בחודשים האחרונים במרכזי הטיפול השונים, אופיינו בתגובות התואמות לחשיפה לטראומה קיצונית. בין הרמדיס הבולטות איתן עבדנו כלולות רמדיס שעשויות להיות יעילות במצבים של אובדן ואבל. בהתאם לחמשת שלבי האבל ניתן לאתר את הרמדי המתאימה, בין אם היא עוסקת בהכחשה, כעס, מיקוח או דיכאון, וכן באלה שתאפשרנה פורקן רגשי הולם.

הקבוצה השנייה של הרמדיס היא זו שמתאימה לטיפול בטראומה ובשוק אקוטי. קבוצת רמדיס זו מטפלת לרוב בטראומה ובשוק מידי ופתאומי, בין אם גופני או נפשי, אשר מאופיין בעוצמה ובמהירות ולכן, כיאה לשלב אקוטי, גם באירוע זה של מלחמה הן ניתנו בדילולים גבוהים ולעיתים תכופות. קבוצת הרמדיס השלישית היא זו שמתאימה למצבים של הפרעת דחק פוסט טראומטית, או של טראומה לא מעובדת מהעבר שמשליכה על המצב בהווה.

הקבוצה הרביעית היא הקבוצה של הרמדיס שמתאימות במקרים של טראומות מורכבות, ומצבים פסיכוטיים או מצבי פירוק עזים. אלה מתאימות יותר בסיוע במקרים של וויסות רגשות ודחפים, שינויים בתודעה, פגיעה בזהות העצמית ובדימוי העצמי, קשיים בקיום מערכות יחסים מיטיבות וסימפטומים גופניים כרוניים. ולבסוף, קבוצת הרמדיס האחרונה מתאימה במקרים של טראומות המצטברות. במקרים אלה הרמדיס המתאימות תהיינה אלה הכרוכות במצבים כרוניים בהם מצבים נפשיים דיפוזיים ודיסוציאציות קשות.

הומיאופתיה קלאסית היא גישה הוליסטית ברפואה אלטרנטיבית, הרואה בטרילוגיה גוף-נפש-רוח אחדות אחת שאינה ניתנת לחלוקה ואשר עוסקת ברוחניות, אנרגטיות או 'בכוח הויטלי' של האדם, ואשר פועלת על פי עקרונות של פיזיקה מודרנית ושדות אנרגטיים. הטיפול במצבים קשים אלה, אליהם נחשפנו במלחמה, על כל רבדיה, מייצגים מצבים אקוטיים עוצמתיים ובכוחו של המענה ההומיאופתי למנוע סימפטומטיזציה עתידית כגון פוסט טראומה וכן לספק ריפוי גוף ונפש ברמת הפרט וברמת הכלל כאחד ותנועה לכיוון של ריפוי, החלמה ותיקון.

מידע נוסף תוכלו למצוא באתר האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית. לחצו כאן