"שלום, זאת שרון?", נשאלה השאלה בטלפון האישי שלי. "כן. מי זאת? איך אני יכולה לעזור?" מזהה קול של נערה מתבגרת ומפוחדת. למרות שאני ממש לא אוהבת שמשיגים את הטלפון האישי שלי בשביל ייעוץ מיני, אמרתי לה שאעזור לה במה שהיא צריכה. היא סיפרה שחברה שלה בהריון, והיא לא רוצה שהוריה ידעו. הרגעתי אותה ואמרתי לה שזה לא יקרה. "הבושה", אמרה לי, "הבושה שהנערה מרגישה על זה שהיא נכנסה להריון ועל ההפלה המתקרבת, היא מה שהכי קשה לה". עניתי שאין לה במה להתבייש וש- 80% מהנשים בישראל עוברות הפסקת הריון יזומה  מאי אלו סיבות, והרבה מהן הריון לא מתוכנן ולא רצוי.

חזרתי הביתה וזה לא עזב אותי. לפני שבועיים הייתי בכנס בינלאומי במלזיה שעסק בבריאות של נשים וילדות, בדגש על זכויותיהן לבריאות מינית, אמצעי מניעה, תכנון משפחה והגנה מפני מחלות המועברות על ידי מגע מיני. היו א/נשים מכל העולם, רובן נשים, אך לא רק. מתוך כנס של 4,500 א/נשים, הייתי הישראלית היחידה. לפלסטין היו שלוש נציגות לפחות. ממצרים ראיתי שני נציגים, מירדן פגשתי אחת אך ידעתי על עוד, ואין בכלל מה לדבר על כמויות הא/נשים מארה"ב, אפריקה ומדינות אמריקה הלטינית. הודיות היו שם בלי סוף. למה זה רלוונטי? כי זה הוכיח לי עד כמה למדינת ישראל לא אכפת מבריאותן המינית של נערות ונשים, או מזכותן לאמצעי מניעה ותכנון משפחה.

מדיניות הילודה היחידה בישראל היא מדיניות של עידוד

במדינת ישראל אין מדיניות של תכנון משפחה. המונח תכנון משפחה מתייחס ליכולת לתכנן את הילודה של האישה על פי רצונותיה, לרווח בין לידות, לבחור כמה ילדים היא רוצה (אם בכלל), ולבחור האם להמשיך או להפסיק הריון. על מנת לאפשר לאישה לתכנן את הילודה שלה ולשלוט על פריונה, בעולם בו אין לה שליטה על המיניות שלה, יש להנגיש את כלל אמצעי המניעה שיש, במחיר שווה לכל נפש ואף בחינם, ולהשקיע בחינוך למיניות בריאה ואחראית. מדינת ישראל לא עושה זאת.

מדיניות הילודה היחידה שיש בישראל היא מדיניות של עידוד ילודה, עדיף יהודית, וכמה שיותר. אנחנו המדינה עם הכי הרבה מרפאות לטיפולי פוריות בהשוואה לאוכלוסיית הנשים הפוריות בה, בעולם. משרד הבריאות וועדת סל התרופות מממנת אין ספור טיפולי פוריות לנשים, ללא הגבלת מחזורי טיפולים, וללא הגבלת גיל כמעט. נשים בנות 50 עוברות טיפולי פוריות כדי לזכות בילד/ה הביולוגי/ת המיוחל/ת. מה שבעיני נתפס כשרלטנות וכרשלנות רפואית שמסכנת את חייהן של נשים, נתפס בישראל כלגיטימי ואף הגיוני לחלוטין.

זה אולי נראה לכם נפלא שישראל מאפשרת לנשים וגברים עם בעיות פריון להשיג ילד/ה ביולוגי/ת משלהם/ן בכל מחיר, והמחיר יקר. אבל הדבר בא על חשבון תרופות לסרטן, על חשבון תרופות למחלות חשוכות אחרות, וכן, גם על חשבון מדיניות של תכנון משפחה: על חשבון כלל אמצעי המניעה והפסקות הריון לכלל הנשים החפצות בכך.

המדיניות היחידה היא עידוד ילודה (צילום: Shutterstock)

מדינת ישראל צריכה להתבייש, לא הנערה

מדינת ישראל היא זו שצריכה להתבייש, לא נערה שנכנסה להריון ורוצה להפסיק אותו. מדינת ישראל, יחד עם משרד הבריאות, אחראים על הפרטת שירותי הבריאות הציבורית, וצמצום השירותים הרפואיים והחברתיים שניתנים לאזרחיותיה, ובהם נכלל גם כמות התורים לרופאי/ות נשים וזמן הביקורים במרפאות. מדינת ישראל יחד עם משרד הבריאות צריכים להתבייש על שאינם מתווים מדיניות של תכנון משפחה שמיטיבה עם נשים, מכיוון שמדיניות הרחם הלאומית היא זו שמובילה אותם ולא זכויות נשים.

מדינת ישראל יחד עם משרד החינוך צריכים להתבייש כי הם לא מתווים מדיניות של חינוך למיניות בריאה ואחראית מגיל גן ועד אוניברסיטה, ומקצים לכך משאבים, בתוך כל המסגרות החינוכיות הפורמליות והבלתי פורמליות. מדינת ישראל יחד עם משרדי הבריאות והחינוך צריכים להתבייש שהם הפריטו את שירותי האחיות בבית הספר, שיכלו להיות הפתח לאמצעי מניעה נגישים, גלולות חירום למניעת הריון ומקום לשאילת שאלות על סקס בטוח ומהנה. מדינת ישראל על כל שלוחותיה היא האשמה בבושה שחשה הנערה, כי היא לא עשתה דבר על מנת למנוע ממנה להגיע למצב הזה. הבושה היא אצלך ישראל, ולא אצלך, נערה מקסימה שלי.

להנגיש עוד אמצעי מניעה ולהעניק סבסוד מדיני לקונדומים

המדינה חייבת לקחת על עצמה אחריות בנושא תכנון משפחה, הנגשה של אמצעי מניעה וחינוך למיניות בריאה ואחראית, ולהקים מרכזי ייעוץ לתכנון משפחה כפי שהיא הקימה את תחנות טיפות חלב, וצריכה להכניס את כלל אמצעי המניעה לסל התרופות, כולל התקנים, טבעת, מדבקה, ועוד, ולא רק גלולות למניעת הריון. משרד הבריאות צריך להתחיל להוריד את עלויות הקונדומים ואף להעניק להם סבסוד מדיני גם כדי שיהיו נגישים לכולם/ן וגם כדי להפחית את ההידבקות במחלות המועברות על ידי מגע מיני, כולל HIV. והכי חשוב, משרד הבריאות וועדת הסל חייבים להכניס הפסקות הריון יזומות שאינן מסיבה רפואית או כתוצאה מההליך הפלילי לסל הבריאות.

מדינת ישראל, המשרדים הרלוונטיים, והארגונים האזרחיים שאמונים על זכויות הפרט לבריאות מינית, שלא עושים דבר, אתם האשמים. ועליכם הבושה.