אסותא חיפה נצבעה השבוע בוורוד כחלק מאירועי "שלמות לא מושלמות", שנועדו להעלות את המודעות לסרטן השד ולהעצים נשים שחלו או מתמודדות עם המחלה. אחרי אירוע "שלמות לא מושלמות" שהתקיים בתל אביב וכלל תצוגת אופנה מרגשת, לכנס שנערך בראשון עלו על הבמה שבע נשים וגבר אחד, שכל מטרתם הייתה לשתף ולחזק נשים שחלו בידע ובתובנות על המחלה. את האירוע פתח מנהל בית חולים אסותא חיפה ד"ר מורשד פרחאת שסיפר על הייחודיות של המוסד הרפואי שנלחם לצמצם את אי השוויון בפריפריה, ומשמש כבית חולים ציבורי בתחום בריאות השד לכל תושבי הצפון.

ד"ר מורשד פרחאת. צילום: יובל יוסף

ד"ר מורשד פרחאת. צילום: יובל יוסף

ראשונת הנואמות הייתה השחקנית יעל צפריר יוצרת ושחקנית בסדרת הרשת ישראלית motherland.tlv שעוסקת באימהות. צפריר הדהימה את המשתתפות כשסיפרה איך אחרי מערכון שצילמה על סרטן שד גילתה שהיא חולה בעצמה, ובהמשך שיתפה כיצד הצליחה לקחת את ההתמודדות דווקא למקום הומוריסטי: "ניצלתי את הסרטן לטובתי, בעלי התחיל להיות טיפולי והיה היחיד ש'מנגב' לבת שלי. אני עשיתי את זה רק בלילות כשהוא לא ראה. גם לגבי אוכל המצב היה אידיאלי – חברות היו דואגות ובאות אליי עם סירים. הן היו מרוטות וגמורות אחרי עבודה, טיפול בילדים שלהן וכו' ואני ברגוע. תמיד הרגשתי שאני זאת שצריכה לתת להן איזה סיר". צפריר הדגישה את הגישה שהובילה אותה לאורך כל ההתמודדות: "החיים הם מאה אחוז תמותה, אם לא נצחק מה עוד נשאר?".

יעל צפריר. צילום: יובל יוסף

יעל צפריר. צילום: יובל יוסף

גם ד"ר פאולה סימוביץ' הציגה גישה מרעננת בכל הקשור להתמודדות עם המחלה. סימוביץ', המנהלת הרפואית של מכון ההדמיה באסותא חיפה, סיפרה איך בדיקה מקרית שכמעט ולא התקיימה, גרמה לה לגלות שגם היא חלתה: "לפני שש שנים בדיוק, אחת העובדות במכון הרגישה גוש בשד. כל המכון מיד נכנס לפאניקה וכולן התחילו סדרה של בדיקות. החלטתי גם אני להיבדק, למרות שהייתי בטוחה שנבדקתי לא הרבה זמן קודם לכן. העפתי מבט חטוף על הצילומים שלי והמשכתי הלאה, למזלי הרב אנדריאה הטכנאית של המכון עמדה מאחורי והתעכבה על הבדיקה. היא זיהתה סמיכות מסוימת בשד ימין ולמעשה הצילה את חיי". המנהלת הרפואית הדגישה שאם היה מדובר במטופלת היא הייתה מתעכבת על הבדיקה אבל בגלל שהיה מדובר בעצמה העדיפה להתעלם ולהכחיש. "תבינו, כשאני רק מעלה ספק בצילום של אישה אני בודקת עד לפרט הכי קטן, אצלי זה לא טכני. אבל תחושת ההכחשה שלנו זה דבר שלא יאומן. היום, אחרי הכל, אני חיה כמו שאני רוצה ושמחה במה שאני עושה. אני עסוקה ועובדת ויעילה לחברה, חזרתי לחיים נורמלים ואני מודה על כל רגע. אני מעריכה את הדברים הקטנים ואם תבוא הפתעה נוספת אדע להתמודד גם איתה".

ד"ר פאולה סימוביץ'. צילום: יובל יוסף

ד"ר פאולה סימוביץ'. צילום: יובל יוסף

ד"ר ערן בר מאיר. צילום: יובל יוסף

ד"ר ערן בר מאיר. צילום: יובל יוסף

אנשי מקצוע נוספים שהגיעו לאירוע שלמות לא מושלמות היו לימור מרדי, התזונאית הראשית באסותא וענבל מרקוביץ ויצמן, תזונאית אסותא חיפה, שניפצו מיתוסים בכל הקשור לתזונה וסרטן השד. ד"ר ערן בר מאיר, מומחה כירורגיה פלסטית אסותא חיפה, חשף נתון מדהים בנוגע לשחזור שד כשדיבר על אופציה שלא כל החולות מודעות אליה – האפשרות לעשות שחזור שד בזמן ניתוח כריתת השד: "פחות מ-20% מהנשים שמותר להן לעבור שחזור אכן עושות אותו במהלך כריתת שד מלאה, בכריתה חלקית המספרים קטנים בהרבה. הסיבה היא אחת – מודעות. בסוף יש אישה שהודיעו לה שיש לה סרטן שד, הרצפה נשמטה תחתיה והיא כרגע בידיו של הרופא שמוביל אותה. הדבר הקריטי מבחינתנו הוא שאותו רופא או רופאים יעצרו אותה לשניה ויגידו לה ללכת ולשמוע ייעוץ אצל מנתח פלסטי שמתעסק עם זה כדי שהיא תכיר את האופציה. לא כל השחזורים מצליחים ולא כולם ממש טובים אבל להתעורר כשלא ידעת או בחרת את האופציה זאת הבעיה. היום מבחינת הנשים שמאובחנות 95% מהן יכולות לעבור שחזור מבחינה רפואית. שחזור מיידי אומר ניתוח אחד, החלמה אחת, ותקופת התאוששות אחת".

לימור מרדי. צילום: יובל יוסף

לימור מרדי וענבל מרקוביץ ויצמן. צילום: יובל יוסף

מימין למעלה: נתי חזי, גלית עינב. למטה: והלביאות הורודות

מימין למעלה: נתי חזי, גלית עינב. למטה: אלינור אדרי והלביאות הורודות

שלוש נשים נוספות סחפו את הקהל אחרי שסיפרו על ההתמודדות האישית שלהן - גלית עינב, מנהלת לשכה ברפאל, שסיפרה איך דמיון מודרך שעשתה לעצמה עזר לה לעבור את כל תקופת המחלה, נתי חזי, מעצבת רב תחומית, ששיתפה איך הרגישה שהיא חולה והתעקשה להמשיך להיבדק למרות שכל הרופאים והבדיקות שעשתה טענו אחרת, ואלינור אדרי, קפטנית לביאות ורודות ישראל, שתיארה בהתרגשות כיצד הצליחה להתחזק, להפוך למאמנת כושר ובריאות ולעמוד בראש "הלביאות הוורודות", קבוצת חתירה של נשים שמתמודדות עם סרטן שד ומתחרות בתחרויות בינלאומיות. האירוע המחזק הסתיים בשירה אדירה של לביאות שהגיעו ללוות את הקפטנית שלהן – כשמסר אחד הדהד באולם  – לנסות להרים את הראש גם בתקופות קשות, להתרכז בטוב ולדעת שאת לא לבד.