פרויקט הצילום של מחלימות הסרטן – "לא אמרו לי שיש מה לעשות עם הצלקות שנשארות"
1 מ-8 נשים בישראל חולה בסרטן השד. יאנה דרום, מחלימה, יזמה פרויקט צילום יחד 4 מחלימות נוספות, במטרתו לחשוף את הצלקות בגאווה, מתוך הבנה שאין סיבה להסתיר אותן – "הצלקות הן חלק מאיתנו"
מה עוד לא אמרו על סרטן השד? מדי יום מצטרפות עוד ועוד נשים לסטטיסטיקה. חלקן פונות אלי כדי לקבל מסר של נחמה, ואני תמיד שמחה לתת להן אותו, בתוספת מנה נדיבה של אופטימיות ופרספקטיבה. היום, בדיעבד, אני יודעת לראות את כל הטוב שסרטן השד הביא איתו לחיי, אבל בזמן אמת הייתי קצת פחות חכמה.
שמי יאנה דרום. אני יזמית, מרצה, אימא ל-3, נשואה לעמי ומחברת הספר "המדריך לשמחת חיים". מכורה לקפה, פחמימות וריקודים, וגם מחלימה מסרטן השד. בעשור האחרון מאז שהחלמתי יצא לי ללוות אלפי נשים המתמודדות עם המחלה, ויש כמה דברים שלמדתי מהניסיון שלי ומהסיפורים שלהן. במיוחד לכבוד יום הסרטן הבינלאומי שחל בשבוע שעבר, כתבתי את מה שאני הייתי רוצה לדעת, כשגיליתי שאני חולה בסרטן השד.
כשהייתי בהיריון עם בתי הבכורה, נויה, ונחתה עלי הבשורה של סרטן השד, אף אחד לא אמר לי שהכל יהיה בסדר. (כי אין בחיים הבטחות, מה לעשות?). אז בגלל החוויה הזאת, אני מחלקת לנשים שאני פוגשת מרשם של תקווה ומעודדת אותן שהכל יהיה בסדר. כולן צריכות לשמוע את זה. עוד דבר שלא אמרו לי עליו זה שיש מה לעשות עם הצלקות שנשארות. וחבל שידעתי את זה מאוחר מדי.
הגיע הזמן לדבר על הצלקות שנשארות (כי באמת יש מה לעשות)
אחרי ניתוח הכריתה וההחלמה, ואז והשחזור (שנעשה מהגב), ידעתי שאני לא רוצה להישאר עם הצלקות כפי שהן, ובחרתי בקעקוע אריה שיכסה אותן. זה לא היה פשוט. הצלקת שנשארה הייתה גדולה ולא יפה. אז הלכתי על זה - הייתי אצל המקעקע 3 פעמים. בכל אחת מהפעמים כאב לי ממש, אבל חזרתי לניסיון נוסף. אחרי הפעם השלישית, כשהחלטתי לא להתמודד שוב עם הכאב, השארתי את קעקוע האריה ככה – כך שאינו מושלם, אבל שלם – ממש כמוני.
היום אני כבר יודעת שיש הרבה מה לעשות עם צלקות אחרי הניתוחים, ושאנחנו ממש לא חייבות לבחור בקעקוע כדי להסתיר אותן. ניתן גם לבחור במוצר רפואי פשוט, שמשפר את מראה הצלקת ומסייע בהחלמה שלה. אני לא מתחרטת לרגע על הבחירות או על האריה המרשים שנשאר איתי, אבל עכשיו חשוב לי שיותר נשים ידעו שיש דרכים פשוטות יותר להתמודד עם הצלקות. צלקות או לא – כל אישה צריכה להרגיש טוב עם עצמה. כך נולד יום צילום ייחודי במינו.
לא מסתירות את הצלקות
בחסות המותג קלו קוט, המסייע בטיפול בצלקות, יזמתי יום צילום מיוחד. הזמנתי כמה נשים חולות ומחלימות מסרטן השד להצטלם מבלי להתבייש, וביחד – לחשוף את הצלקות שלנו בגאווה, מתוך הבנה שאין סיבה להסתיר אותן. הצלקות הן חלק מאיתנו – רק שזו לא גזירת גורל להשאיר אותן כפי שהן. היום יותר מתמיד, אפשר פשוט לשפר את המראה של הצלקת ולהרגיש עם עצמך טוב יותר.
שלמות, לא מושלמות
ברגע שיום הצילום נקבע, הגיע הזמן למצוא את המשתתפות – לא היה פשוט לבחור, אבל מצאתי 4 נשים חזקות ויפות. הראשונה היא אביה גמאני, בת 37 ואימא לשלוש בנות. אביה חלתה לפני כשנה ונאלצה לעבור כריתה ושחזור דו־צדדיים. היא מספרת שבחודשים האחרונים היא נאלצה לעבור את כל ההקרנות לבדה, כי בעלה היה במילואים בדרום הארץ והיא נשארה לבד עם הבנות, בלי ליווי ותמיכה.
השנייה היא מריה שיטרית, בת 34, אימא לשני ילדים. היא גילתה לפני 4 שנים שהיא נשאית גן BRCA (שמעלה את הסיכון לסרטן השד), אחרי שאימה חלתה בסרטן השד. מריה עברה מיד ניתוח מניעתי, כריתה כפולה ושחזור, ולפני חודשיים עברה תיקון שחזור. כשתכננה היריון שני, היא החליטה לכרות, אך זכתה לעשות את זה אחרי שהניקה את בתה הבכורה במשך שנה וארבעה חודשים. "הייתי רואה את הצלקת ובוכה", מספרת מריה.
השלישית היא אפרת לבן, בת 52, שחלתה בגיל 50 ונאלצה לעבור כריתת שד שמאל ושחזור מהבטן, והרביעית היא אורית הדר, בת 57 שחלתה ב-2012, וב-2018 עברה כריתה ושחזור.
בכל פעם שאנחנו פוגשות את הצלקות שלנו הן מזכירות לנו שאנחנו בחיים, ושצריך להודות על כך. הן מזכירות לנו את הדרך שעברנו. אבל לאן אנחנו עוד יכולות להגיע? לא - את זה לא הצלקות יכתיבו. כל החיים לפנינו להגשים את כל מה שאנחנו חולמות, לעוף רחוק ולזרוח מעל כל הקשיים והמכשולים.
React to WordPress
