קרין רחמים (29) ומור אפרים (30) הן שתיים מכוכבות האליפות האחרונה של מ.ס קרית גת. שתי השחקניות שמשחקות כדורגל מקצועי כבר שנים, זכו יחד עם קבוצת הנשים של המועדון באליפות המדינה, בפעם השנייה ברציפות. למרות גילו הצעיר של המועדון, הצליחה הקבוצה הקטנה לבסס את מקומה בצמרת כדורגל הנשים בארץ, ואף הגיעה לגמר הגביע בעונה האחרונה. שתיהן גדלו מחוץ לעיר, ובסביבה שלהן כולם ידעו - הן כדורגלניות. המסלול שלהן היה דומה, השתיים התחילו לשחק כדורגל בבית הספר, מוקפות קבוצה של בנים, ושיחקו במקביל גם כדורסל בקבוצת הבנות של הקיבוץ. כל זה עד שהגיעה התחנה המקצועית הראשונה של שתיהן, קבוצת הנערות של הפועל באר שבע. "הלכתי לאימון ניסיון, ופתאום שיחקתי עם בנות כדורגל", תיארה רחמים את החוויה הראשונית, "זה היה הזוי לגמרי. לא האמנתי בכלל שיש כל כך הרבה נשים שמשחקות, ומשחקות טוב. חזרתי הביתה בעננים. סיפרתי את זה להורים שלי עם דמעות בעיניים".

קרין רחמים. צילום מתוך חגיגות האליפות בעונת 2017/18

זה לא קל להיות ילדה שהולכת נגד הזרם, ופונה לספורט שנחשב לגברי, אבל אם יש סביבה מספיק תומכת ההתמודדות קלה יותר והאמביציה גבוהה יותר. "תמיד עסקתי בספורט, וזו הייתה נורמה מאוד בסיסית במושב בו גדלתי - 'כל הבנים משחקים כדורגל אבל גם מור', בסביבה המאוד מצומצמת שלי זה היה מאוד ברור", סיפרה הקפטנית מור אפרים, "לפעמים בחוץ יש הרמות גבות, אך ככל שעוברות השנים את מקבעת עובדה שאת משחקת כדורגל. מספיק שהמשפחה והחברים שלך איתך והדרך הופכת להיות יותר קלה, גם החברות שלך לקבוצה הן חלק בלתי נפרד מזה".

למרות החיבוק התומך שמקבלות השחקניות מהסביבה, וההתעניינות הגוברת בכדורגל נשים, הכתף הקרה בענף מגיעה דווקא מגורמי התמיכה הכי רלוונטיים. בעוד התקציב של ליגת העל בכדורגל גברים נאמד בעשרות מיליונים, התקציב של ליגת העל הנשית עומד על שלושה מיליון שקל בלבד. בנוסף, המשחקים נערכים במגרשים קטנים, ופחות מקצועיים, ולרוב כלל לא זוכים לסיקור בתקשורת הספורט. למעשה, לגמר אליפות המדינה האחרון אפילו שרת התרבות בעצמה לא טרחה להגיע, ולא הועילה העובדה שמדובר במשחק של עיר הולדתה. "מירי רגב לא הגיעה השנה לשום משחק", סיפרה אפרים באכזבה, "זה עצוב לא רק בגלל שהיא אישה אלא בגלל שזה התפקיד שלה".

מור אפרים. צילום מתוך חגיגות האליפות בעונת 2017/18

על אף התקציבים המועטים והיחס המזלזל רחמים ואפרים נחושות לשבור את תקרת הזכוכית. השתיים הצליחו יחד עם הקבוצה שלהן להגיע לפסגת הכדורגל הנשי בישראל, והן צופות עתיד טוב יותר לדור הבא. שתיהן סבורות כי הפתיחות בנושא תעשה את ההבדל עבור דור העתיד. "אני מבינה שזה נחשב למקצוע גברי אבל זה נטו בגלל הסביבה שאנו חיים בה", אמרה רחמים. "יש מקומות בעולם שהמקצוע הזה לא נחשב גברי ואם מישהי תגיד שהיא משחקת כדורגל אף אחד לא ירים גבה כי כולן משחקות כדורגל בבית הספר שלה. זה נשמע אוטופי אבל זה קיים".

קרין רחמים בילדותה במגרש הכדורגל. צילום ביתי

"כשכדורגל נשים יהפוך להיות נורמה אז נראה כמה פספסנו בדרך", קבעה אפרים. "המיתוס הוא שאנחנו משחקות בדיוק כמו גברים. אותו גודל מגרש, אותו הזמן. 90 דקות מלאות, עם שערים והכול. הכל אותו הדבר מלבד העובדה המאוד ספציפית שאנחנו לא משתכרות כמו גברים ואנחנו נחשבות לליגה המקצוענית במדינה", עקצה הקפטנית. "הדברים הקטנים הם אלו שיעשו את השינוי בסופו של דבר. אם הורים, מורים, אחים של, או בנות צעירות קוראים את זה - אל תגרמו לילדות לא לעשות מה שהן באמת אוהבות. תנסו כמה שיותר לדחוף אותן גם אם זו לא חלק מהנורמה. תשקיעו, תאמינו ותרדפו, עד שתגיעו למקום השלם שלכם. אני התחלתי את החלום בגיל 12 ורק היום בגיל 30 אני קוטפת את הפירות. זאת אולי נשמעת קלישאה אבל עבודה קשה בסוף באמת משתלמת".

הראיון פורסם לראשונה בספירלה, אתר הסטודנטים של המחלקה לתקשורת במכללת ספיר.