בשנה האחרונה היו לפחות שלוש תקיפות מדווחות על נשים שרצו להנאתן בפארק הירקון, והפכו לקורבנות של גברים שניצלו את הרגע שבו הן היו לבד, כדי לתקוף אותן. פיזית, מינית וכמובן נפשית. בשלישי לפני שבועיים הותקפה רצה בשעות הבוקר המוקדמות במסלול הריצה בפארק הירקון סמוך לגשר המכביה. מי ששמע את צעקותיה היה שמואל משה שעבר בדיוק את הגשר. כך הוא סיפר לאתר שוונג: "מסתבר שהיא הוכתה על ידי התוקף, שנתן לה כנראה מכה עם חפץ כבד ופתח לה את הראש. ממה שהבנתי, כאשר הוא תקף אותה היא התנגדה וניסתה לברוח ותוך כדי המנוסה הוא הכה אותה וניסה לתפוס אותה בכוח. היא הייתה בהיסטריה מטורפת ואני חושב שהתוקף התחבא שם ופשוט חיכה לקורבן שלו." כאמור, התקיפה הזו לא הייתה תקיפה ראשונה או בודדת. כפי שניתן ללמוד מהודעת המשטרה המצורפת מטה- באותו היום הותקפו שתי נשים נוספות והתוקף הזה נתפס.  בפארק הותקפה לפני כשנה גם אירית גרינברג קושניר במרחק לא רב מהמקום בו הותקפה הרצה השבוע. במקרה שלה זה היה על השביל לכיוון בני ברק, גבר יצא מבעד לשיחים כשהוא לבוש רק טי שירט אדומה ועירום בפלג גופו התחתון. גרינברג קושניר החלה לרוץ במהירות והתרחקה מהמקום. לפני שנה בפסח הייתה זו זואי שפיר, אף היא מרתוניסטית, שהותקפה בתא שירותים בפארק הירקון והצליחה להימלט. 


לא ייתכן שאישה שיוצאת לרוץ לבדה תרגיש מאוימת, ולא משנה איפה ובאיזו שעה. לא הגיוני שאצא לרוץ בחשש שמי יודע מה עלול לקרות לי, אם ארוץ לבד, ולא מסתדר לי שמקום מושלם כמו פארק הירקון יקבל "אזהרת מסע" רק כי חורשי רע אורבים בשביליו.
אף אישה לא צריכה לחוש מאוימת או קורבן פוטנציאלי לגבר אלים, סוטה או סתם פסיכופט. לא בביתה, לא במקום עבודתה, וגם לא אם בא לה לרוץ לבד בחושך, ואפילו, סליחה ומחילה, בבגד קצר וחשוף.

לזמן הריצה שלי עם עצמי לבד (בחושך, לפעמים) יש משמעות עצומה עבורי מעבר לפעילות ספורט ולשמירה על הכושר. זה הזמן שלי עם עצמי נטו. כל המחשבות, הרעיונות, הכעסים, הכל עולה, מסתחרר וצף, ואז מתנקז. אני חוזרת הביתה חדשה, מוכנה להתנפל על היום שמתחיל.

כל רץ יודע שבזמן כלשהוא בריצה מגיע שלב "השיוט" שבו הגוף כבר על אוטומט והמחשבות מתפוגגות. הרגע הכי שווה בריצה, סוג של מדיטציה שלמדתי להעריך ולחכות לה. הריצה שלי היא הזמן שלי עם עצמי, לטוב ולרע. המחשבות, הקשיים הפיזיים, העייפות, ההתגברות, ההישג והסיפוק. ולתוך זה חדרו שיקולים זרים שבינם לבין ריצה ושמירה על בריאות נפשית ופיזית אין ולא כלום.  

 

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

חשופות על המסלול - או איך הפכנו למטרות נעות? בשנה האחרונה היו לפחות שלוש תקיפות מדווחות על נשים שרצו להנאתן בפארק הירקון, והפכו לקורבנות של גברים שניצלו את הרגע שבו הן היו לבד, כדי לתקוף אותן. פיזית, מינית וכמובן נפשית. לא ייתכן שאישה שיוצאת לרוץ לבדה תרגיש מאוימת, ולא משנה איפה ובאיזו שעה. לא הגיוני שאצא לרוץ בחשש שמי יודע מה עלול לקרות לי, אם ארוץ לבד, ולא מסתדר לי שמקום מושלם כמו פארק הירקון יקבל "אזהרת מסע" רק כי חורשי רע אורבים בשביליו. אף אישה לא צריכה לחוש מאוימת או קורבן פוטנציאלי לגבר אלים, סוטה או סתם פסיכופת. לא בביתה, לא במקום עבודתה, וגם לא אם בא לה לרוץ לבד בחושך, ואפילו, סליחה ומחילה, בבגד קצר וחשוף. בינתיים אני בעיקר מוטרדת. קודם כל מעצם האיום. האם עליי לצאת לרוץ רק בשעות שבהן יש יותר אנשים, עם הטלפון הנייד עליי, תרסיס פלפל ועדיף גם מלווה מסוקס שיגן עליי? מטריד אותי גם חוסר העניין בסיפור. איך יכול להיות שאישה חוטפת מוט בראש לאור יום, ואחרת מותקפת בשירותים, וזה לא זוכה להד תקשורתי, לרובריקה בעיתון ולפולואו בתוכניות האקטואליה? עד כמה אנחנו קהים ומקבלים בשוויון נפש יחסי, תקיפה אלימה וגסה של אישה, רק כי היא לבד וזה קל. בחברה שבה האלימות בכלל, וזו נגד נשים בפרט, הפכה לדבר שבשגרה, זה מאד מצער, אבל לא מפתיע. אוזלת ידם של גורמי הבטחון ידועה, כמו גם יכולת האכיפה. אבל אסור שמקרים כאלה יישארו מתחת לרדאר הציבורי, אסור לנו כחברה להשלים עם סיפורים כאלה כאילו זו גזירת גורל. ולא, אל תשלחו אותי לרוץ על ההליכון כדי למזער סיכונים, וגם לא לשפר מהירות כדי שתהיה לי היכולת לברוח במקרה של אזעקת אמת. . @shvoong @oren.her https://www.shvoong.co.il/רצה-הותקפה-בסמוך-לגשר-המכביה-בפארק-היר/134953/

A post shared by Merav Miller (@millermerav) on

אני מסרבת להשלים עם מצב שבו הזכות שלי לראות זריחה כל בוקר תיגזל ממני רק כי קמתי מוקדם ויצאתי לבד מהבית.  לא אני ולא אף אחת, אמורה לדאוג שבשבילים המטופחים והירוקים של פארק הירקון אורב מישהו להזדמנות לפגוע בנו. ואסור שהאהבה הגדולה שלי, לרוץ לאורך הים ולראות את השמיים הופכים משחורים לכחולים ונצבעים באור ותכלת, ולחזות איך יום חדש נולד, תאלץ לחכות לימים שבהם נוכל להסתובב בחוץ בלי מלווים, בלי אמצעי הגנה ובלי דאגות. בינתיים אני בעיקר מוטרדת. קודם כל מעצם האיום. האם עליי לצאת לרוץ רק בשעות שבהן יש יותר אנשים? עם הטלפון הנייד עליי, תרסיס פלפל ועדיף גם מלווה מסוקס שיגן עליי?

מטריד אותי גם חוסר העניין בסיפור. איך יכול להיות שאישה חוטפת מוט בראש לאור יום, ואחרת מותקפת בשירותים, וזה לא זוכה להד תקשורתי, לרובריקה בעיתון ולפולואו בתוכניות האקטואליה? עד כמה אנחנו קהים ומקבלים בשוויון נפש יחסי, תקיפה אלימה וגסה של אישה, רק כי היא לבד וזה קל. בחברה שבה האלימות בכלל, וזו נגד נשים בפרט, הפכה לדבר שבשגרה, זה מאד מצער, אבל לא מפתיע. אוזלת ידם של גורמי הביטחון ידועה, כמו גם יכולת האכיפה. אבל אסור שמקרים כאלה יישארו מתחת לרדאר הציבורי, אסור לנו כחברה להשלים עם סיפורים כאלה כאילו זו גזירת גורל. ולא, אל תשלחו אותי לרוץ על ההליכון כדי למזער סיכונים, וגם לא לשפר מהירות כדי שתהיה לי היכולת לברוח במקרה של אזעקת אמת.

***

דוברות המשטרה ( מרחב דן) מסרה בתגובה למקרה התקיפה האחרון: "המשטרה עצרה חשוד בתקיפת 3 נשים ברמת גן , בעקבות דיווחים שהתקבלו לפני כמה ימים במוקד 100 של משטרת ישראל אודות אדם שתקף 3 נשים ברמת גן, פתחה המשטרה בחקירה אינטנסיבית לאיתור החשוד. ע"פ החשד, 2 נשים הותקפו על ידי חשוד, עימו אין להן הכרות בעת שביצעו פעילות ספורטיבית ואישה נוספת שישבה ברכבה הותקפה אף היא. החשוד ברח מהמקום. כאמור, המשטרה פתחה בחקירה מאומצת תוך הפעלת אמצעים מהתחום הגלוי והסמוי שהובילו לאיתור זהותו של החשוד במעשה ולמעצרו. החשוד(23, רמת השרון) נעצר ומעצרו הוארך בבית משפט השלום בת"א.  משטרת ישראל תפעל בנחישות על מנת לאתר מבצעי עבירות אשר פוגעים בשלום הציבור וביטחונו." 

***

לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא 

חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת