מה שמפתיע בתערוכת "תעמדי יציב" שהוצגה סמוך לגשר המיתרים בירושלים, שהיא שרדה מעל 10 ימים עד שהיה מי שמצא את הזמן להשחית כל אחת ואחת מהתמונות שהוצגו בה, תמונות שהציגו כדורגלניות. המטרה של התערוכה הייתה להנכיח את הכדורגל הנשי בציבוריות הישראליות, ובכן, לפחות בירושלים, היעד הזה לא צלח. לפני יומיים פרסמנו טור של היוצרת אלמה מכנס זק ואנחנו מביאים אותו כפי שהוא רק התמונות הוחלפו כדי שתראו מה היה שם לפני ומה אחריי. 

***

רגע לפני שאנחנו צוללים לנושא שלשמו התכנסנו, נתחיל בכמה שאלות: יודעות/יודעים מתי היה המשחק האחרון של ליגת הנשים לכדורגל? ומה לגבי משחק הגביע או המשחק של הנבחרת הלאומית? אז רק כדי לסבר לכם את האוזן, לפני כשבועיים נערך משחק נבחרת והשבוע נערך משחק גביע, שמינית גמר. סביר להניח שאלא אם אתן בעצמכן השחקניות או המשפחות שלהן, לא שמעתם על כך. חשבתם פעם למה בעצם?

כדורגל הוא לא סתם עוד ענף ספורט במדינת ישראל, כדורגל הוא ה-ספורט. כל כך מרכזי שאפשר להגדירו כספורט הלאומי. כדורגל הוא הספורט הנפוץ ביותר שמקבל את הכי הרבה זמן מסך: שידורים ישירים, תכניות פרשנות, מדורי רכילות, פרומואים מפוצצים ומה לא. שחקני כדורגל נכנסים לתוך הפריים טיים של מדינת ישראל כי הם דמויות לחיקוי, דמויות אהודות שהופכות לא אחת לגיבורים מקומיים.

אבל כל זה נכון רק לחלק הגברי של הכדורגל הישראלי. כי למרות שהכדורגל הוא ספורט כל כך פופולארי, כשיש נשים על המגרש  – פתאום הוא לא מעניין. השיחה סביב כדורגל נשים מתחילה בדרך כלל בשאלה, יש בכלל דבר כזה בארץ? ליגת הנשים הוקמה כבר לפני יותר מ-20 שנה, אבל אף אחד לא יודע. נראה שיש קשר של שתיקה סביבה. אולי אף אחד לא רוצה שתדעו?

מתוך התערוכה "תעמדי יציב". צילום: אלמה מכנס קז

מתוך התערוכה "תעמדי יציב". צילום: אלמה מכנס קז

כשלא מפרסמים, לא משדרים ולא מדברים, זה לא מעניין. לא מייצרים עניין, כי לא רוצים שיהיה עניין. ״אין כלום כי לא היה כלום״, אבל דווקא היה הרבה, ויש הרבה, הרבה מאוד. נשים שעולות באומץ למגרש למרות ההדרה, למרות התגובות המשמיצות לא מוותרות על האפשרות לנסות ולהגשים את חלומן, על הרצון שלהן לשחק כדורגל.

הקמת ליגת הנשים לא הייתה קלה או מובנית מאליה. קבוצת כדורגל הנשים הראשונה בישראל הוקמה כבר בשנות ה-70, על ידי נשים, היא פתחה את הדלת להקמת קבוצות נוספות ואפילו הושקה ליגת כדורגל נשים רשמית. אבל, מאמציהן לא הספיקו בכדי להחזיק את הליגה בחיים לתקופה ארוכה והיא נסגרה מפאת חוסר תקצוב. לא נמצא גוף שראה לנכון לתקצב כדורגל נשים, ולעזור לליגה להמשיך להתקיים.

אפשר להגיד שהתקדמנו מאז כי היום יש ליגת נשים. אמנם הקמתה הייתה בהחלט רגע מכונן, אבל שלא תחשבו לרגע שליגת הנשים הישראלית נפתחה מתוך איזה רצון לקדם נשים או לתמוך בספורט נשים בארץ. ההחלטה על הקמת ליגת כדורגל נשים הונחתה כגזירת גורל על ידי פיפ״א (ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל), שדרשה יום בהיר אחד מההתאחדויות שמשחקות בה להקים ליגות נשים מקומיות. פיפ״א חייבה – אז הקימו, כי אין ברירה. וככה זה נראה. תקציב הליגה הוא בדיחה, הקבוצות צריכות להתחנן כדי למצוא מקום להתאמן ומשחקים מתקיימים במגרשי אימון, לצד האצטדיונים בהם משחקים הגברים.

ירושלים, העיר שבה משחיתים תמונות של נשים במרחב הציבורי. צילום אלמה מכנס קז

ירושלים, העיר שבה משחיתים תמונות של נשים במרחב הציבורי. צילום אלמה מכנס קז

בתחילת דרכה של הליגה המועדונים המרכזיים בנוף הכדורגל הישראלי כדוגמת מכבי חיפה, מכבי ת"א, הפועל ובית"ר ירושלים אצו ופתחו קבוצות נשים. בתום שנים ספורות מחלקות הנשים נסגרו וכדורגל הנשים נותר בפריפריה הכלכלית. כיום, רוב קבוצות הליגה הבכירה אינן מקושרות עם מועדון גדול, ונמצאות רחוק מהמרכז: קרית גת, חדרה, עמק חפר, רעננה, וחולון. בשנתיים האחרונות החלה לנשוב רוח קלה של שינוי, כשמועדונים כמו בית"ר ירושלים, מכבי ת"א והפועל ת"א חזרו לתמונה והקימו מחדש את קבוצות הנשים, אבל אלה כרגע נמצאות בליגות הנמוכות והפתיחה לא לוותה בתקציבים או פרסומים משמעותיים.

היחס לו זוכה ליגת הנשים הוא בדיוק הדרך להשאיר אותה שולית: ללא תקציב ראוי וללא חשיפה. כנראה שכל עוד ימצאו גברים בלבד בעמדות הכוח, הם שאלו שישלטו במשאבים הכלכליים, הפוליטיים והתרבותיים, וסיכוי נמוך שנראה שינוי מהותי ביחס לספורט הנשי. למעלה מ-20 שנים שקיימת ליגת כדורגל נשים, ולמעלה מ-20 שנים, כדורגל הנשים נותר מחוץ לטווח הראייה של רוב הציבור.

לפני ואחרי ההשחתה מתוך התערוכה "תעמדי יציב"  צילום: אלמה מכנס קז

לפני ואחרי ההשחתה מתוך התערוכה "תעמדי יציב" צילום: אלמה מכנס קז

תעמדי יציב

בימים אלה ועד סוף ינואר מוצגת על שילוט החוצות ברחוב הרצל בירושלים (מול גשר המיתרים) התערוכה "תעמדי יציב" (צילום: אלמה מכנס קז, אוצרות: טלי קיים). התערוכה  מבקשת להגביר את הקול הנשי, היכולות והכישרונות, מעל במה מרכזית במרחב הציבורי. התערוכה מציגה שחקניות כדורגל נשים בשגרתן, ומציעה ערכים אלטרנטיביים לנשיות שמציפה בדרך כלל את השגרה. התמונות שנבחרו לתערוכה הן תיעוד של שחקניות כדורגל נשים מקבוצת מכבי כשרונות חדרה.

במשך שלוש וחצי שנים ליוויתי כצלמת קבוצות של כדורגל נשים, כחלק ממחקר צילומי אמנותי שניסה לתעד את רגעי ההצלחות, הכישלונות, ההתקפות וההגנות, ובתוכן הנראות של נשים שפועלות במרחב המיוחס לגברים. מתוך אלפי הדימויים נבחרו צילומי התערוכה המוצגים על גבי לוחות הענק של שלטי נצבא, כשהם מזמינים את הציבור להשתתף בדרמה על המגרש ובסיפור רחב של הדרה.

הפרויקט "תעמדי יציב" הוא תוצר של שלוש וחצי שנות עבודת מחקר בנוגע לעשייה נשית במרחבים "לא להן", התמונות נבחרו להיות מוצגים בענק במרחב הציבורי מתוך אמירה חברתית וניסיון להציג נשיות שאינה הסטנדרט הכנוע והמבוים שנראה בשפת הפרסומות בשגרה. בדומה לכדורגל נשים, שכאמור, תחום מודר שאינו מסוקר ואינו מתוקצב. העובדה כי תערוכת החוצות מוצגת דווקא בירושלים הייתה קצת קשה לעיכול ולמרבה הצער, בימים האחרונים אחד הצילומים הושחת.

**

מערכת און לייף: יממה אחרי פרסום הטור, הושחתו כל הצילומים בתערוכה. ראוי שעיריית ירושלים תשאיר אותם כך במרחב הציבורי עד סוף ינואר, המועד שבו אמורה להסתיים התערוכה. 

עו"ד דנה מיטב מנכ"לית שדולת הנשים מסרה בתגובה לפרסום הבוקר: "תקציב הוא כלי לשינוי מציאות, והוא גם משקף הכרעות ערכיות. שימוש בתקציבים הקיימים לכדורגל גברים בפער גדול לעומת כדורגל נשים - יש בו אמירה ערכית ברורה שנשים לא מספיק חשובות. הדרת נשים הינה בסופו של דבר צעד אלים כי היא מעלימה ומוחקת נשים ואת הצרכים שלהן, הן מתקציבים והן מהמרחב הציבורי. אי אפשר להתייחס לכל נושא כשלעצמו, אלא הכל מתחבר לתמונה אחת גדולה: השחתת התמונות של הנשים, מבטאת בצורה ברוטאלית יותר את ההתעלמות לה זוכות נשים בנושאים רבים, כשאין מספיק רצון אמיתי להביא לשינוי.