המים מחברים בין נשים מכל הקצוות. בפברואר האחרון נועה צבי, שחיינית ואנליסטית בכירה בשוק ההון, החליטה לעשות מעשה ולהקים קבוצת נשים שתשחה שליחות בתעלה האנגלית. ההחלטה הגיעה אחרי שקיוותה לצאת עם קבוצת גברים לאתגר אחר, והתשובה אם היא נכללת בקבוצה מיאנה להגיע. אז היא פעלה לפי המוטו של "נשים אמיצות יוזמות בעצמן ולא מחכות לדברים שיקרו". נועה קבעה עמי פגישה, בשלב ההוא אין לי מושג לשם מה, ואני מגלה במהלכה שנועה מבקשת שאוביל את הקבוצה לאתגר. היא קיוותה שכשחיינית שעשתה שחיית סולו בתעלה האנגלית האינפורמציה תהיה בידי.

פני הדברים היו מעט שונים. ידעתי בתאוריה מה עושים אך את האדמיניסטרציה עשו בשבילי המלווים שלי. בכל מקרה, אני מבקשת להיות חלק מהנבחרת ונועה משיבה בחיוב בלי להניד עפעף. זו פעם ראשונה שלא מפחדים מהעוצמה שלי, וזה רגע מרגש עבורי, להיות חלק מקבוצה. הקבוצה מתגבשת לאיטה אך אנחנו מגלות שזה לא פשוט. יש לעמוד בקריטריונים של שחייה בקור, בתנאי ים מורכבים, לשחות בקצב של שלושה קילומטרים לשעה, ללא חליפה או אמצעי מחמם אחר. אך לבסוף, אחרי תלאות רבות - יש לנו חמישייה. נבחרת שכוללת את נעמי ליפין, נועה צבי, תמר חושן, מיטל סאיסקי ואותי - אבישג קופמן טורק. כולן עובדות, נשות משפחה, בנות 61-43.

נשות התעלה. צילום: איתמר גרינברג

אורך התעלה בין צרפת לאנגליה הוא כ-34 קילומטרים, והיא מקום מאוד מאתגר לשחות בו. הגאות והשפל, הזרמים החזקים, טמפרטורת המים הקרה, המדוזות הרבות ותחזית שמשתנה תמידית, אפילו בזמן השחייה. אז למה בעצם לשחות שם? כי כל שחיינית מים פתוחים המחשיבה את עצמה תרצה לשחות במקום שבו נולד הספורט שלה. אי שם בשנת 1875 קפץ מתיו ווב, קצין מהצי הבריטי, לשחות בתעלה שחיית חזה עם ראש בחוץ, כשרק בגד ים לגופו. כך  נולד הספורט הזה שלנו.

באתגר הזה צריך לקנות מראש חלון זמן שבו יעמוד סקיפר לשרותינו, ובעצם בפועל במהלך החלון הזה אנחנו מחכות ליום שבו התחזית תהיה טובה ליציאה לשחייה. יש פעמים שבהן במהלך כל החלון אי אפשר להיכנס לשחות בגלל התנאים המורכבים של הים. בכל חלון יש לפחות שני נרשמים ולכן וכשבאים מישראל כדאי להיות ראשונות בחלון. כששאלתי את נועה מתי היא תרצה שנעשה את האתגר היא ענתה "השנה". חייכתי ואמרתי לה שלוקח לפחות שנה או שנתיים להשיג חלון. אבל מה שנועד להיות - נועד להיות, וכנגד כל הסיכויים נועה משיגה חלון זמן כבר ביולי 2022.

בתמונה: תמר חושן, חברת הנבחרת

כחלק מהאתגר, ומההעצמה הנשית שעומדת בבסיסו, הוחלט שנירתם לגייס כסף לעמותה כלשהי. עמותה שיש לנו חיבור אליה. העמותה שנבחרת היא "רוח נשית" הפועלת למען עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות, ומקנה כלים לנשים שנמצאות במעגלי אלימות בכדי לצאת לעצמאות כלכלית. לי באופן אישי לקח שמונה שנים לצאת ממערכת יחסים כי לא האמנתי שאני יכולה לפרנס בעצמי וסגירת המעגל הזו מילאה אותי בשמחה.

בשגרת האימונים הכנסתי פעם בשבוע אימון קבוצה בלילה - 15 קילומטרים בשבוע לפחות, מקסימום נפח שחייה בשעה, ואימון מסכם של שחיית שליחות בכנרת, בלילה, כשכל אחת שוחה 40 דקות. כך אחת אחרי השנייה, מצמח לאמנון סך הכל 20.6 קילומטרים. האימון המסכם היה פנטסטי. יכולנו להתרשם זו מהשחייה של זו בזמן שצפינו מהסירה. היה ברור לנו שבנינו במו ידינו נבחרת לתפארת. ביום הטיסה לאנגליה הודיע הסקיפר שלנו שנוכל לשחות את האתגר כבר יומיים לפני חלון הזמן שלנו, כך שיושארו לנו רק יומיים וחצי להתרגל לקור. לאחר התלבטות קצרה החלטנו שכך יהיה. היום הנבחר היה פנטסטי. יום שמשי, ים פלטה, רוח תומכת, ובתעלה כמו בתעלה - כשנופל לידינו יום כזה לא אומרים לא. וכך אתגר מורכב וקשוח הפך ביום כזה של ים כמו בהגרלה, לכייפי.

אבישג קופמן

סיימנו לשחות אותו בזמן הכי מהיר לקבוצת שליחים מישראל: 10 שעות ו-52 דקות. הזמן הממוצע, אגב, של משחי השליחים בשנת 2021 עמד על 14 שעות ו-22 דקות. מה שנועד להיות נועד להיות טוב והביא טוב, זו בעיקר התחושה שאיתה אנחנו מסיימות. אני רוצה להודות לחברותיי שהפכו את כל המסע הזה למשמעותי: נעמי ליפין, נועה צבי, תמר חושן ומיטל סאיסקי. המסע אולי נגמר אבל לא החברות.

משהו נוסף שעוד לא נגמר עבורנו, הוא ההתרמה לעמותה. אם תרצו לתרום לעמותה אפשר לעשות זאת כאן

פרטים נוספים על העמותה, על המסע ועל האתגר: כאן