{"posts":[{"nid":210857,"title":"אנה זק, מה בא לך לצעוק?","date":"Mon, 17 Sep 2018 15:05:57 +0000","modified_date":1537207557,"author":"שני צור","link":"https:\/\/www.onlife.co.il\/?p=210857","type":"article","caption":"אנה","images":"https:\/\/www.onlife.co.il\/wp-content\/uploads\/cfi\/210861\/אנה_efeb296e662705e2fdde3600f2356652.png","author_image":"https:\/\/www.onlife.co.il\/wp-content\/uploads\/2018\/03\/Shani_Image-150x150.jpg","categories":"דעות","sub_title":"<p>העיבוד החדש לשיר של אסי דיין, שממנו הושמטה המילה פרחה, מנסה להעלות מהארכיון שיר פופולרי בלי להכעיס אף אחד ואחת. אבל הבעיה איתו היא לא המילה פרחה, אלא שהוא השמיט את כל גאוות היחידה המזרחית<\/p>\n","description":"<p>החל מאמצע השבוע שעבר כל מה שאנחנו יודעות על המהדורה השנתית של הפסטיגל הוא שייכלל בו עיבוד חדש ל&quot;שיר הפרחה&quot; של <strong>אסי דיין<\/strong> (ובביצוע המיתולוגי של <strong>עופרה חזה<\/strong>) כשהפעם תשיר אותו <strong>אנה זק<\/strong>. מטחנת הכסף הגדולה של חנוכה יודעת מה מוכר- נוסטלגיה להורים, אנה לילדים.<\/p>\n<p>כזכור, שיר הפרחה פרץ לתודעה לראשונה בסוף שנות ה-70 כחלק מהפסקול של הסרט &quot;שלאגר&quot;. לימים, כל המעורבים בעשייתו ובתעשיית המוזיקה הישראלית ניסו להתנער ממנו- מתחנות הרדיו ועד חזה עצמה. ואולי – רק אולי – שיר הפרחה הוא למעשה הריקליימינג הציוני הראשון? הוא תמיד היה מתריס- שיר פופ צעקני, לא פוליטיקלי-קורקט עוד טרם המצאת המושג, לא מתנצל. ממש כמו הנכדות של סבתא פרחה מבית-שאן ומבאר-שבע, שהעדיפו לנפח שיער צפון-אפריקאי שחור ועבה וללכת למניקוריסטית מאשר להשתכנז בהתרפסות בערבי שירה-בציבור בקיבוצים.<\/p>\n<p>תמיד הייתה בו מעין גאוות יחידה מזרחית שלגלגה על התרגום של הממסד על בנות הגלות הספרדית. אצבע בעין לכל מי ששיוועו להנחיל את תרבות מערב אירופה במדבר. עפרה חזה עצמה מעולם לא ענתה להגדרה של הסטיגמה; היא הייתה זמרת עם כישרון מתפרץ, אחת מגדולות ישראל, וקלאסה נוחה לעין מערבית, ועדיין, היא הייתה קול לכל מי שנדרשה להצניע את עצמה. כלומר, לכל מי שלא יכלה לעטות גופיה קטנטנה על גוף מזרחי שופע, למרות שאנחנו במזרח התיכון, ולכל מי שלא יכלה להעמיס על עצמה תכשיטי זהב חרוטים באומנות ערבית, למרות שאנחנו במזרח התיכון, ולכל אמא שחשבה פעמיים לפני ששמה על עצמה גלבייה, למרות שאנחנו במזרח התיכון.<\/p>\n<p><iframe src='\/\/www.youtube.com\/embed\/kUAvhOvIsG4' width='560' height='315' frameborder='0' allowfullscreen='allowfullscreen'><\/iframe><\/p>\n<p>העיבוד החדש לשיר, שממנו הושמטה המילה פרחה, מנסה לצמוח בתוך כלכלת פוליטיקלי-קורקט ונועד להעלות מהארכיון שיר פופולרי בלי להכעיס אף אחד ואף אחת. אבל הבעיה איתו היא לא המילה פרחה, אלא שהוא פשוט לא מזרחי מספיק. אין בו את מימד ההתרסה של האנדרדוג המצוי יותר. כשאת חצי המשפט &quot;בא לי לצעוק&quot; זק חותמת בריקוד, חובה עלינו לשאול אותה, &quot;מה בא לך לצעוק, אנה?&quot;, הרי מספיקה גלילה מהירה ברשתות החברתיות כדי להבין מה חושבים הישראלים על צעירה יפהפייה בעלת שורשים רוסים. אין לי טענות לזק, היא נערה מקסימה ועמוסת חן, שמנסה לצלוח את דרכה בתעשיית הבידור. אבל עכשיו <strong>כשעדן בן-זקן<\/strong> בהיריון, בולטת עוד יותר העובדה שחסרות כוכבות מזרחיות צעירות בתעשייה, אז במקום זה, לוקחים את מי שיש ומתאימים את היצירה.<\/p>\n<p>העיבוד החדש של <strong>טל פורר<\/strong>, מהאסכולה המוזיקלית של מכונות הלהיטים המשומנות של ג'ורדי, חסר עוד יותר את הצליל המזרחי שהולם את השיר הזה ונעדר גם מהעיבוד הראשוני. הפרחיות נוכחת בכל מילה שם, ואם רצו להימנע משיח מתסיס, היו צריכים למחוק את השיר הזה כולו. אחרת, במקום לממש את ההבטחה שבו, הוא סתם מהווה אנטי-קליימקס למאבקה של התרבות המזרחית לקבל מקום במיינסטרים.<\/p>\n<p><iframe src='\/\/www.youtube.com\/embed\/6bSnL-GKXWI' width='560' height='315' frameborder='0' allowfullscreen='allowfullscreen'><\/iframe><\/p>\n<p>כי הפרחה לא נמצאת רק בשיכון ההוא שמוזכר בשיר, ובחוף הים. הפרחות הן תוצר של תרבות ערבית עשירה בת מאות שנים. הן נמצאות בנדוניית צמידי הזהב של סבתא מהחינה שחצו עימה את הים מקזבלנקה לערד, ובתקליטים של <strong>ג'ו עמר ואנריקו מסיאס<\/strong> בצהריי שישי, אותם צלילים שמעלים באף באופן אינטואיטיבי ריח של דגים חריפים וחמין. סבתא פרחה אכן נמצאת גם בצעקות האמוציונליות, בקמעות הידועים-לשמצה, ובתיבולים של קללות בערבית-מרוקאית-תימנית-פרסית בתוך השפה העברית. אבל בסבתא פרחה, תאמר כל בת לעדות המזרח, אין שום דבר בזוי. סבתא פרחה הייתה עבור רבות אישה גיבורה והמטריארכית של שושלת בנות, נכדות ונינות, שראו אותה משכימה קום כדי לנהל דוכן בשוק התקווה או חנות כלי מטבח באחת מעיירות הפיתוח בנגב, ואז חוזרת הביתה ומפוררת קוסקוס בידיים חשופות בתוך אמבט של מים רותחים כדי להאכיל תשעה ילדים על כל צאצאיהם. זו לא סצנה מפוברקת מסרט בורקס; כך נראו ונראים עודם החיים עבור עשרות פרחות שהושמו ללעג כי אף לא אחת מחמש השפות שידעו הייתה אנגלית.<\/p>\n<p>עבור עשרות אלפי נשים בישראל להיות סבתא פרחה זו גאווה אדירה, והעיבוד החדש לקראת הפסטיגל לא מראה את זה. דווקא בגיל צעיר כמו זה של קהל היעד, שיצליח בתוך שנייה וחצי למצוא את גרסת המקור באינטרנט, חשוב להטמיע חינוך לאהבת המסורת והתרבות מבית סבתא. אי אפשר להישאר לחיות בעולם שבו קוסקוס מועלה על נס רק במסעדות יוקרה באיזור חיוג 03 וישבנים גדולים נראים יפה רק על גוף מערבי צר. מצווה להיות גאה בסבתא פרחה, ולדרוש שהסיפור שלה, על הנלעג וגם על הנפלא שבו, יסופר. גם בפסטיגל.<\/p>\n"},{"nid":211401,"title":""ככה הפסקתי לרחם על נועה ירון"","date":"Mon, 17 Sep 2018 15:05:57 +0000","modified_date":1537207557,"author":"ליאת מלכא","link":"https:\/\/www.onlife.co.il\/?p=211401","type":"article","caption":"צילום-יחצ-נועה-ירון","images":"https:\/\/www.onlife.co.il\/wp-content\/uploads\/cfi\/211422\/צילום-יחצ-נועה-ירון_h-2000x1125_92befa48cbc62b5026378e3275f5a353.png","author_image":"https:\/\/www.onlife.co.il\/wp-content\/uploads\/2018\/06\/DSC8966-150x150.jpg","categories":"לייף סטייל","sub_title":"<p>הצפייה בנועה ירון בסדרה &quot;יס מן&quot; מוכיחה שוב כמה קל לגברים לברוח ולהשאיר הכל מאחור, וכמה קל לנשים לבטל ולהקטין את עצמן בלי לשים לב: &quot;לגברים מותר להיות ילדותיים וחסרי אחריות בכל גיל, ואנחנו צריכות להיות שם תמיד ולהדביק את השברים&quot;<\/p>\n","description":"<p><strong>נועה ירון<\/strong> כבשה אותי. היא עשתה את זה בפעם הראשונה כשהייתי ילדה, אי שם בשנות ה-90', והיא עשתה את זה שוב היום, עשרים ומשהו שנים אחרי, כשאני כבר בת שלושים וקצת.<\/p>\n<p>כשהייתי ילדה, בתקופה שערוץ הילדים המיתולגי ז&quot;ל היה בשיאו, ירון נראתה לי הדבר הכי אמיתי על המסך. היו לה תלתלים גדולים, וחיוך רחב והיא הייתה בטוחה בעצמה וחזקה – ובעיניי, ילדה שהייתה ביישנית וקצת נחבאת אל הכלים, זה היה הדבר הכי עוצמתי שיש.<\/p>\n<p>אחר כך היא נעלמה. כמו <strong>גיל ססובר<\/strong>, <strong>אפרת רייטן<\/strong>, <strong>מיכל ינאי<\/strong> ואחרים. כמה שנים אחרי זה, שמעתי שהשינוי שלה היה אחר, שהיא חזרה בתשובה, התרחקה מעולם שהרגיש לה מזויף, מצאה את עצמה והתחתנה. גם את זה אהבתי. ההתחזקות הרוחנית הזאת נראתה לי קסומה, והיכולת לעצור הכל, גם אם זה נראה טוב מבחוץ, ולעשות מה שאת רוצה &#8211; הפך את ירון לדמות עוד יותר חזקה בעיניי. <\/p>\n<p><iframe src='\/\/www.youtube.com\/embed\/SQYTuEuTe3s' width='560' height='315' frameborder='0' allowfullscreen='allowfullscreen'><\/iframe><\/p>\n<p>\nעשרים ומשהו שנים עברו מאז, וסדרת הדוקו-ריאליטי של יס &quot;יס מן&quot; הפגישה בינינו שוב, הפעם שתינו כבר גדולות. אני נשואה עם ילדים, וירון בפוסט טראומה, גרושה עם שבעה ילדים. כמו שבטח קראתם באינספור ראיונות בתקופה האחרונה מאז עליית הסדרה לאוויר, בעלה של ירון, <strong>יובל דיין<\/strong>, עזב אותה ואת הדת, השאיר אותה לגדל את ילדיהם כמעט לבד, ולהתמודד עם עדת המעריצים שטיפחו ובעיקר עם שבר גדול. רוחני ואישי.<\/p>\n<p>מאז שידור הסדרה נועה ירון מקבלת הרבה אהבה. יובל דיין, לעומתה, מקבל, כמו שבטח תיאר לעצמו, גלים של שנאה. צריך להודות, כל כך הרבה נשים מתחברות דווקא לסיפור של בני הזוג כי הוא מעורר בהן את הפחד הכי כמוס שלהן – הסיכוי שיום אחד הגבר שלהן יעבור סוג של משבר (משבר הילד הראשון\/ משבר גיל הארבעים\/משבר גיל העמידה, רק תבחרו) ויברח. ישאיר אותן לגדל את הילדים לבד ולהתמודד עם העולם. איכשהו זה עדיין קורה ועדיין נראה הגיוני. לגברים מותר להיות ילדותיים וחסרי אחריות בכל גיל, ואנחנו צריכות להיות שם תמיד ולהדביק את השברים. זה קורה כשמתגרשים ובעיקר קורה כשנשואים, שתקום האישה שבעלה לא נשען עליה ויודע שהיא תמיד תחפה עליו.<\/p>\n<p><iframe src='\/\/www.youtube.com\/embed\/OW-m72JLwqA' width='560' height='315' frameborder='0' allowfullscreen='allowfullscreen'><\/iframe><\/p>\n<p>\nאבל למרות שאני שומרת לה חסד נעורים, אני כועסת על נועה ירון. אני כועסת עליה כי אחרי כל מה שיובל דיין העביר אותה נראה שהיא עדיין מאוהבת בו, ומחכה שהוא יתעשת ויחזור אליה. אני כועסת עליה כי ברור שהיא הייתה הגדולה והמוארת בקשר הזה, אבל העדיפה לעמוד מאחוריו ולבטל את עצמה קצת. כמו שקורה לכולנו כל כך הרבה פעמים. וכמו שקורה גם לי לפעמים, כשאני מבטלת את מה שאני חושבת כי מרגיש לי מידי פעם שבן הזוג שלי הוא יותר.<\/p>\n<p>עד לפני כמה פרקים, בכל פעם שצפיתי בירון על המרקע ריחמתי עליה ורק חשבתי איך החיים שלה היו כל כך בטוחים והלכו פתאום לכיוון לא צפוי. לפני כמה ערבים, בעודי יושבת על הספה בפיג'מה דהויה, הבנתי שהרחמים המתנשאים האלה הם בעיקר סוג של מראה לפרצוף שאומרת לי לקחת את עצמי בשתי ידיים, להפסיק לדאוג לכל מי שסביבי ולעשות משהו בשביל עצמי.<\/p>\n<p>נועה ירון לומדת על המסך ומחוצה לו לגלות את עצמה שוב ולהגשים חלומות, ישנים וחדשים. כנראה שזה בכל זאת הייעוד שלה בחיים, להעביר אותנו שיעורים וללמד אותנו על עצמנו. עכשיו אנחנו צריכות לנסות להבין איך עושים את זה, לפני המבול.<\/p>\n"},{"nid":215879,"title":"שפיטה חוצה את הגבול והשופטים מוחאים לה כפיים","date":"Mon, 17 Sep 2018 15:05:57 +0000","modified_date":1537207557,"author":"תמר שקולניק","link":"https:\/\/www.onlife.co.il\/?p=215879","type":"article","caption":"בפני","images":"https:\/\/www.onlife.co.il\/wp-content\/uploads\/cfi\/215897\/בפני_29bd6dca6f697ffee4e28983695ce38e.png","author_image":"https:\/\/www.onlife.co.il\/wp-content\/uploads\/2017\/10\/110123-150x150.jpg","categories":"דעות","sub_title":"<p>הקאמבק המיותר של שפיטה ב&quot;הכוכב הבא לאורוויזיון&quot; לעג לא רק לנשים בדואיות, אלא בעיקר לנו &#8211; החברה הישראלית<\/p>\n","description":"<p>אחרי שהפיטמה הסוררת של <strong>בן אל תבורי <\/strong>הצליחה לעורר מיני-סערה בזכות חולצה חשופה קצת יותר מדי, שברו מפיקי התוכנית &quot;הכוכב הבא לאורוויזיון&quot; את הראש כיצד לגרום לנו לזוז על הכורסה בחוסר נוחות גם הפעם. ולזכותם יאמר שלפחות במשימה הזו הם הצליחו.<\/p>\n<p>לתוכנית ששודרה אתמול בערב, בדיוק כמו שהפרומו הבטיח, הגיעה אישה המכוסה מכף רגל ועד ראש בבדים שחורים וסיפרה שהיא בדואית מרהט. כמובן שמיד היא הוסיפה שהיא הגיעה לתוכנית למרות שזה &quot;לא מקובל אצלנו&quot;, אבל שהיא עצמה סטודנטית בבן גוריון והמשפחה שלה &quot;בסדר&quot;. בפרפזה על ההתכסות הדתית היא שרה את &quot;ביוטיפול&quot; של <strong>כריסטינה אגילרה<\/strong>, ותוך כדי הביצוע התברר שמדובר ב<strong>שפיטה<\/strong> &#8211; אותה זמרת שבנתה קריירה מדמות פיקטיבית שעושה ניכוס לתרבות הערבית תוך שימוש בכל הסטראוטיפים הכי גזענים ושטחיים הקיימים.<\/p>\n<div id='attachment_215886' style='width: 410px' class='wp-caption aligncenter'><img class='wp-image-215886 size-content-horizontal' src='https:\/\/www.onlife.co.il\/wp-content\/uploads\/2019\/12\/שפ-400x385.png' alt='' width='400' height='385' \/><p class='wp-caption-text'><strong><span style='font-size: 12px;'>שפיטה. צילום מסך מתוך הכוכב הבא לאירווזיון<\/span><\/strong><\/p><\/div>\n<p>\nבמהלך העונה הקודמת, שבה שפיטה גם התמודדה, תומכיה אמרו שהיא מייצגת נשים שקיימות פה בינינו ועושה להן כבוד. אלא שטענה זו הופרכה די מהר &#8211; הרי בחייה האמתיים, שפיטה היא <strong>רותם שפי<\/strong>, והיא לא מתלבשת כמו ברווז, מדברת כמו ברווז, או מתנהגת כמו ברווז. היא עושה שימוש בהתנהגות ובדיבור הזה כסוג של גימיק, וברגע שמכריזים על משהו כעל &quot;גימיק&quot; כבר מורידים מהליגיטמיות שלו ומערכו. שפיטה אולי זמרת בעלת יכולות ווקליות מרשימות, אבל רגישות חברתית היא כנראה לא הצד החזק שלה. ורגישות גם אף פעם לא היתה הצד החזק של תוכניות הריאליטי. כך שלא ברור איך החיבור ביניהם עדיין לא הביא למשבר דיפלומטי מוצדק, בינתיים הספתקנו רק בפגיעה בציבור שלם, שגם ככה לא זוכה ליחס הכי שוויני במדינת ישראל. <\/p>\n<p>אבל הפעם אפילו הנשים הערביות מהמעמדות הגבוהים, כלומר אלו שיכולות להרשות לעצמן בגדים מפוארים ותכשיטים גדולים, לא הספיקו לשפיטה, והיא בחרה להתחפש לבדואית מרהט. אותה &quot;התפשטות&quot; מהדמות השמרנית והביישנית לדיווה היא באמת הטריק הכי נדוש בספר הגימיקים, ששוב מנצל את הפנטזיה המתנשאת &#8211; לחשוף מה יש להן &quot;שם מתחת&quot;, כמו גם את הסיפורים שדוגמתם מבוסס הרייטינג של התוכנית: הזמיר מרהט שמתגלה במקרה והופכת בין לילה לכוכבת. הכל כל כך מוכר וידוע ומשמר את אותן הנחות ישנות על החברה הבדואית, ובייחוד על הנשים שחיות בה.<\/p>\n<p><iframe style='border: none; overflow: hidden;' src='https:\/\/www.facebook.com\/plugins\/post.php?href=https%3A%2F%2Fwww.facebook.com%2Fweissh%2Fposts%2F3852831941409408&amp;width=500' width='500' height='388' frameborder='0' scrolling='no'><\/iframe><\/p>\n<p>אין לי זכות לכתוב בשם אותן הנשים מה מפריע להן ומה לא, אני יכולה לכתוב רק את מה שמפריע לי: כששוב ושוב מוכרים לי את אותם גימיקים עלובים שמזלזלים ביכולת שלי לבנות מציאות מורכבת יותר, ברצון שלי לראות את החברה שבה אני חיה כפי שהיא ולא רק להסתפק בייצוגים חיצוניים מיושנים נוסח &quot;מרוקאי סכין&quot; או &quot;בדואית ביישנית אך סוערת מבפנים&quot;, ובכמיהה שלי לראות אמנים אותנטיים, שמביאים את עצמם &#8211; כי הם עצמם מספיק מעניינים.<\/p>\n<p>המיצג הרדוד שהגישו לנו אמש זלזל לא רק בנשים הבדואיות, אלא בכולנו, כחברה. משפיטה אני כבר לא מצפה לדעת מתי לעצור את העלבון הזה, ממפיקי תוכנית ריאליטי לאף אחד אין ציפיות. אם כך חבל רק שהשופטים, גם אלו שמאוד אוהבים לתפוס את עצמם כנאורים ומוסריים, לא יכולו לראות מבעד לשטיק, מבעד לכיסויים שהם בעצמם עוטים על עיניהם, ולהבין שאיפשהו צריך לעבור גבול בין &quot;שואו&quot; לבין כבוד בסיסי לבני אדם.  <\/p>\n<p>&nbsp;<\/p>\n"},{"nid":216020,"title":""גברים, גם אתם אמורים להזדעזע מהשחתת השלט של גלית גוטמן"","date":"Mon, 17 Sep 2018 15:05:57 +0000","modified_date":1537207557,"author":"ניצן סניור שניאור","link":"https:\/\/www.onlife.co.il\/?p=216020","type":"article","caption":"חרדי משחית שלט עם פניה של גלית גוטמן. צילום מסך מתוך יוטיוב","images":"https:\/\/www.onlife.co.il\/wp-content\/uploads\/cfi\/216023\/גוטמן_513b0ea4f93c9f92ec18cec15fe7309d.png","author_image":"https:\/\/www.onlife.co.il\/wp-content\/uploads\/2018\/10\/42687402_10157034997079415_4970860814698283008_o-e1538649490277-150x150.jpg","categories":"אקטואליה","sub_title":"<p>ניצן סניור לא מבינה איך המאבק בהדרת נשים הפך למלחמה של נשים בלבד, וקוראת לגברים להבין את ההשלכות ולהילחם בתופעה המסוכנת: &quot;מדובר ברצון למחוק נשים והמסר הוא &#8211; אין לה מקום כאן, אין בחירה חופשית ואין זכויות&quot;<\/p>\n","description":"<p>סרטון של גבר חרדי שמשחית את פניה של הדוגמנית והמגישה גלית גוטמן משלט פרסום על אוטובוס רץ מאז אתמול ברשת ומסעיר את המדינה, או לפחות חלק ממנה. בסרטון שהפך לוויראלי, נראה החרדי רוכב על אופניים חשמליים בבני ברק וקורע את השלט מהחלק האחורי של האוטובוס, מסיר לעיני כל את פניה של גוטמן מהמרחב הציבורי כדי שחלילה אישה לא תזהם אותו בנוכחותה.<\/p>\n<p>מה שקרה ל<strong>גלית גוטמן<\/strong>, הצליח לתפוס את תשומת הלב הציבורית כי ראינו בלייב את האקט הקשה. בשיחה עם <strong>אור רביד<\/strong> מחדשות 12 אמרה גוטמן כי &quot;אם לפני חודש היה את הסיפור של הזמרות (הכוונה ככל הנראה לפרשת <strong>הרב פירר, נ.ס<\/strong>), אז זה מגיע לכל מרחב ציבורי שקיים, בלי טיפת בושה ובלי לכסות את עצמו הוא עושה את זה באמצע הרחוב&#8230; זה מכוער, זה מבייש, זה אלים. אנחנו לא בדרך לשם – אנחנו כבר שם ממזמן&#8230; אני לא מתכוונת לצמצם את עצמי או בכלל לצמצם את הנשיות שלי בשביל אף אחד. אני גם לא אמורה&quot;.<\/p>\n<p>בעיסוק בפרשה הזו ובהדרת נשים בכלל, טעות תהיה לשאול מה לבשה גוטמן, מה אמרה או ליד מי הצטלמה. זו תמימות לחשוב שמדובר בתלישת שלט רק כי הדוגמנית לא עמדה בכללי הנראות המחמירים. לא. מדובר בתלישת שלט בשל היותה של גוטמן אישה. דמיינו שהייתה זו כל קבוצת אוכלוסייה אחרת, שבאופן שיטתי וחולני היו פוגעים, קורעים, מרססים, חותכים ומשחיתים את פניהם. דמיינו למשל שכל פעם שהיה מופיע ילד בפרסומת, היו כאלו שבוחרים לפגוע בתמונתו. הדבר לא היה עובר בשתיקה. אך במאבק הזה, שנמשך שנים, הקריאה שאמורה להיות חוצת מגדר &#8211; אינה נשמעת.<\/p>\n<blockquote class='instagram-media' style='background: #FFF; border: 0; border-radius: 3px; box-shadow: 0 0 1px 0 rgba(0,0,0,0.5),0 1px 10px 0 rgba(0,0,0,0.15); margin: 1px; max-width: 540px; min-width: 326px; padding: 0; width: calc(100% - 2px);' data-instgrm-permalink='https:\/\/www.instagram.com\/p\/BhgKSJsA3NG\/?utm_source=ig_embed&amp;utm_campaign=loading' data-instgrm-version='12'>\n<div style='padding: 16px;'>\n<div style='display: flex; flex-direction: row; align-items: center;'>\n<div style='background-color: #f4f4f4; border-radius: 50%; flex-grow: 0; height: 40px; margin-right: 14px; width: 40px;'> <\/div>\n<div style='display: flex; flex-direction: column; flex-grow: 1; justify-content: center;'>\n<div style='background-color: #f4f4f4; border-radius: 4px; flex-grow: 0; height: 14px; margin-bottom: 6px; width: 100px;'> <\/div>\n<div style='background-color: #f4f4f4; border-radius: 4px; flex-grow: 0; height: 14px; width: 60px;'> <\/div>\n<\/div>\n<\/div>\n<div style='padding: 19% 0;'> <\/div>\n<div style='display: block; height: 50px; margin: 0 auto 12px; width: 50px;'> <\/div>\n<div style='padding-top: 8px;'>\n<div style='color: #3897f0; font-family: Arial,sans-serif; font-size: 14px; font-style: normal; font-weight: 550; line-height: 18px;'>View this post on Instagram<\/div>\n<\/div>\n<div style='padding: 12.5% 0;'> <\/div>\n<div style='display: flex; flex-direction: row; margin-bottom: 14px; align-items: center;'>\n<div>\n<div style='background-color: #f4f4f4; border-radius: 50%; height: 12.5px; width: 12.5px; transform: translateX(0px) translateY(7px);'> <\/div>\n<div style='background-color: #f4f4f4; height: 12.5px; transform: rotate(-45deg) translateX(3px) translateY(1px); width: 12.5px; flex-grow: 0; margin-right: 14px; margin-left: 2px;'> <\/div>\n<div style='background-color: #f4f4f4; border-radius: 50%; height: 12.5px; width: 12.5px; transform: translateX(9px) translateY(-18px);'> <\/div>\n<\/div>\n<div style='margin-left: 8px;'>\n<div style='background-color: #f4f4f4; border-radius: 50%; flex-grow: 0; height: 20px; width: 20px;'> <\/div>\n<div style='width: 0; height: 0; border-top: 2px solid transparent; border-left: 6px solid #f4f4f4; border-bottom: 2px solid transparent; transform: translateX(16px) translateY(-4px) rotate(30deg);'> <\/div>\n<\/div>\n<div style='margin-left: auto;'>\n<div style='width: 0px; border-top: 8px solid #F4F4F4; border-right: 8px solid transparent; transform: translateY(16px);'> <\/div>\n<div style='background-color: #f4f4f4; flex-grow: 0; height: 12px; width: 16px; transform: translateY(-4px);'> <\/div>\n<div style='width: 0; height: 0; border-top: 8px solid #F4F4F4; border-left: 8px solid transparent; transform: translateY(-4px) translateX(8px);'> <\/div>\n<\/div>\n<\/div>\n<div style='display: flex; flex-direction: column; flex-grow: 1; justify-content: center; margin-bottom: 24px;'>\n<div style='background-color: #f4f4f4; border-radius: 4px; flex-grow: 0; height: 14px; margin-bottom: 6px; width: 224px;'> <\/div>\n<div style='background-color: #f4f4f4; border-radius: 4px; flex-grow: 0; height: 14px; width: 144px;'> <\/div>\n<\/div>\n<p style='color: #c9c8cd; font-family: Arial,sans-serif; font-size: 14px; line-height: 17px; margin-bottom: 0; margin-top: 8px; overflow: hidden; padding: 8px 0 7px; text-align: center; text-overflow: ellipsis; white-space: nowrap;'><a style='color: #c9c8cd; font-family: Arial,sans-serif; font-size: 14px; font-style: normal; font-weight: normal; line-height: 17px; text-decoration: none;' href='https:\/\/www.instagram.com\/p\/BhgKSJsA3NG\/?utm_source=ig_embed&amp;utm_campaign=loading' target='_blank' rel='noopener'>A post shared by Galit Gutman (@galitgutman)<\/a> on <time style='font-family: Arial,sans-serif; font-size: 14px; line-height: 17px;' datetime='2018-04-13T07:37:48+00:00'>Apr 13, 2018 at 12:37am PDT<\/time><\/p>\n<\/div>\n<\/blockquote>\n<p><script async='' src='\/\/www.instagram.com\/embed.js'><\/script><\/p>\n<p>ברור לי שיש רבים שצמד המילים &quot;הדרת נשים&quot; נשמע להם שחוק ומעייף. למי יש כוח לקרוא עוד כתבה על הדרת נשים ולנהל עוד ויכוח פייסבוק סוער על הדרת נשים ועל הלגיטימציה של נשים מסוימות להלין על הדרה של נשים אחרות? אך ככל שהדיונים בנושא לא יורדים מסדר היום הציבורי, נדמה שיש מי שלא לוקחים מספיק חלק במאבק באחת התופעות הפוגעניות כלפי נשים &#8211; וכן גברים אני מדברת עליכם.<\/p>\n<p>אני עדיין מצפה מנבחרות ונבחרי הציבור – מהקואליציה והאופוזיציה כאחת, להילחם בתופעה הבזויה הזו, ביחד. רק לפני כשבועיים ציינו את יום המאבק באלימות נגד נשים, ושם היה ניתן לראות את החיבור החשוב הזה. לפחות זה. אבל יותר מנבחרי הציבור, אני מצפה מציבור שלם שמתעלם מהתופעה להפסיק לשתוק. אולי אני מצפה יותר מידי כשהחברה הישראלית הפכה אלימה כל כך ומשוסעת, ועדיין, כולי תקווה שנשמע עוד קולות של גברים כמו <strong>אורי קידר<\/strong>, מנכ&quot;ל ישראל חופשית, או עמוד הפייסבוק &quot;מחזקים&quot; שבחרו לצאת נגד המעשה. אני רוצה שנשמע כל מי שפועלים נגד אלימות, נגד פגיעה באחר ובאחרת, נגד רמיסת זכויות – להתייצב לצד נשים ולצאת נגד התופעה הזו. לפרסם פוסט, לכתוב תגובה מחזקת ולהביע תמיכה, בלי קשר לעמדה פוליטית. <\/p>\n<p><iframe src='\/\/www.youtube.com\/embed\/QN8DMXjD-yk' width='560' height='315' frameborder='0' allowfullscreen='allowfullscreen'><\/iframe><\/p>\n<p>אני לא יודעת אם זה בגלל שהתופעה לא מספיק ברורה, האקטים המייצרים הדרה או המשמעות לא הונגשו לציבור הרחב בצורה מספקת, אך נראה שבכל הנוגע להימצאותן של נשים במרחב הציבורי, לרוב נשמע קולותיהן של נשים אחרות המבקשים לתקן את המצב ולא לעבור עליו על סדר היום, ושלהן בלבד. הן העותרות והמקדמות והמוחות על היעלמותן מהזירה הציבורית, מה שמשמר את הבעיה כבעיה נשית, ולא חברתית. ושלא ישתמע שהאחריות לכך היא על הנשים, כן?<\/p>\n<p>במאמרה מאפריל האחרון באתר זה, הפליאה הפעילה החברתית <strong>רתם קליגר<\/strong> <a href='https:\/\/www.onlife.co.il\/news\/local\/188402'>לתאר את הנזק שיש בהדרת נשים מהמרחב הציבורי<\/a>. &quot;חלומות נרקמים מתוך מציאות. כדי לדמיין את עצמנו כובשות פסגת הר &#8211; עלינו קודם כל לדעת שההר קיים, ולא תזיק גם הידיעה שמישהי טיפסה עליו לפנינו. אנו מפלסות זו לזו את הדרך, ורק כך מתגלה לפנינו הנוף. או במילים אחרות &#8211; הייצוג שלנו במרחב הציבורי מעצב את מנעד השאיפות שנרשה לעצמנו לאמץ&quot;.<\/p>\n<p>בין אם החלום הוא להיות מהנדסת אטום או להופיע על שלט פרסומת באוטובוס בבני ברק, מחיקת נוכחותה של אישה, היא מחיקת היותה. מדובר ברצון למחוק נשים – לא משנה מה ומי הן, מהמרחב הציבורי רק כי הן נשים. אין מקום לנוכחות נשית. המסר הוא &#8211; אין לה מקום כאן, ואנחנו מחליטים עבורה. אין בחירה חופשית, אין חירות, אין זכויות.  מפחיד לא? כדאי שתתחילו להפנים כמה זה חמור. אל תהפכו את המאבק בהדרת נשים לכזה השייך למגדר אחד או לצד אחד במשחק. הפגיעה בנשים חוצה הכל, אנחנו צריכות אתכם איתנו.<\/p>\n"}]}