הקצינה הסתערה על המחבל? למי אכפת, תראו איזו כוסית היא
עובדה מספר אחת: סגן מאיה פלד הסתערה על המחבל בפיגוע הדריסה בירושלים. עובדה מספר שתיים: בכלי התקשורת של היום תוכלו לראות תמונות דוגמנות שלה מלפני הגיוס. מה הקשר? ובכן, אין קשר וזו הבעיה

הקצין שירה במחבל בפיגוע האחרון הוא בעצם דוגמן חתיך-אש. רוצות לראות אותו לא על מדים, עם עיניים מצועפות ומבט מפתה? כנסו כנסו!
קראתם היום את הכותרת הזו בכלי התקשורת? לא, לא קראתם. כי בדיוק כמו פרשיית ביבי הנוכחית, הכותרת הזו לא הייתה ולא תהיה. מה שכן, בכיף תוכלו לקרוא (או יותר נכון להסתכל) על תמונות דוגמנות של סגן מאיה פלד, הקצינה שנטרלה את המחבל שביצע את פיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב בירושלים. מה הקשר בין התמונות האלו לעובדה שפלד, בפעולתה, ככל הנראה הצילה חיים? ובכן, אין קשר. אז למה בכלל שנרצה להסתכל על התמונות האלה? למה לא בעצם? אנחנו הרי מתים על כוסיות ואם אפשר גם כוסיות וגם גיבורות - הרווחנו.
השנה היא 2017 אבל כותרות מהסוג הזה עדיין נראות הגיוניות ולא רק לעשב שוטה. הן מופיעות בעמוד הראשון של 'ידיעות אחרונות' וגם אתר וואלה לא התאפק.
כן, אנחנו שמחים לקרוא על נשים חיילות, גיבורות, מפקדות, לוחמות, רופאות, הייטקיסטיות, מנכ"ליות וכו'. כן, החלק היותר מפותח בנו כבר הפנים שנשים יכולות לעשות הכל ולמרביתנו כבר לא מוזר לראות נשים במקומות שעד לפני כ-50 שנה היו נחלתם של גברים בלבד אבל - וזה אבל גדול - לא משנה לאן בחרתן להגיע, עשו לנו טובה, קודם תעשו את הדבר הראשון שלשמו התכנסנו כאן כולנו: תהיו יפות.
מדינת ישראל הצמיחה ולמרבה הצער עדיין מצמיחה גיבורים בני 19 ו-20 ו-21 שהצליחו לא לאבד את העשתונות ברגע הקריטי, שעשו את הדבר הנכון, שהקריבו, שהצילו אחרים, חלקם אפילו במחיר חייהם. כולם יפי הבלורית והתואר ופעמים רבות, רבות מדי, הלב נחמץ מול עוד נער בעל פני קסם וגוף חטוב ארוז בצבעי חאקי שנפל בקרב או נפצע בו או יצא ממנו בעור שיניו לחיים שלמים של זיכרונות מסויטים. אנחנו קוראים עליהם, אנחנו רואים אותם. אבל אף אחד מהם לא מוצג לנו כפרצוף נאה, גם אם פרצופו נאה מאוד. הוא קודם כל גבר, לוחם, חותר למגע, גיבור. הוא לא דוגמן ולכולם ברור שאין שום סיבה הגיונית לפרסם סט תמונות שלו בלי שום הקשר בעיתון, רק כי הוא חתיך.
עם נשים זה בסדר. זה לא רק בסדר, זה אפילו מתבקש. חשוב שתדעו כולכם שסגן מאיה פלד היא אולי לובשת מדים, גיבורה העשויה ללא חת ממש כמו גבר אבל בערב כשהיא פושטת אותם, היא חוזרת להיות האישה הרכה, הענוגה והיפהפייה כמו שאישה "צריכה להיות", כפי שכולנו רוצים שתהיה, כפי שהגדרנו ולימדנו וחינכנו מי זו אישה ומהי נשיות.
היחס הזה, כמובן, איננו רק מנת חלקן של חיילות בתפקידים קרביים (או בסיטואציות של לחימה). באופן כללי, כשנשים נכנסות לנעליים שכולנו מכירים כגבריות, הן עדיין קוריוז ובגלל שעמוק בפנים אנחנו עדיין מבוהלים נורא לראות אישה חודרת למרחב שהוגדר אלפי שנים כגברי, חשוב לנו לזכור ולהזכיר שלפני הכל ואחרי הכל, זו עדיין אישה.
קחו לדוגמא את מגרשי הכדורגל. כל מי שאי פעם צפה במשחק כדורגל מכיר את הרגעים האלו בהם המצלמה נתקעת על האוהדים. הצלמים אוהבים להביא לצופים בבית את הפרצופים של הסלבס שקלטו בקהל, פנים של ילדים עצובים ובוכים אחרי גול מהקבוצה היריבה ואוהדים שהגיעו עם כובעים מוזרים ואיפור מופרך. אבל יותר מכל נהנים הצלמים להיתקע על נשים - הן אולי אוהדות כדורגל אבל הן קודם כל נשים יפות ונשים יפות משמחות לבב אנוש.
גם חברות הכנסת שלנו - ולא ממש משנה באיזה צד של המפה הפוליטית - זוכות לאותו יחס בדיוק. הרבה לפני שהן עושות עבודה מעולה או גרועה במיוחד הופעתן החיצונית זוכה לציון לשבח או לגנאי. בפעם האחרונה שזה קרה, ח"כ ענת ברקו שלחה את ח"כ אורלי אבקסיס לדגמן על השער של 'לאישה' כי מה זה כבר משנה מה את כן או לא עושה בכנסת? תהיי יפה ותפסיקי לבלבל את המוח. באופן לא מפתיע, חלק גדול מאוד מהמגיבים לתקרית הזו הסתפקו בלכנות את ברקו "מכוערת" ולא הבינו שהם עושים בדיוק את אותו הדבר: מניחים את הפוקוס על ההופעה החיצונית של האישה בשעה שההופעה החיצונית הזו שולית לחלוטין באירוע המדובר. ולא, זה לא קורה גם לגברים. כשנפתלי בנט מקבל ביקורת על תפקודו כשר החינוך, הדיון הוא על תפקודו ולא על הרווח שיש לו בשיניים. בין אם אנחנו מחבבים אותו בין אם לאו, אנחנו מבינים שהוא כאן בתפקיד והתפקיד הזה לא כולל "להיות יפה".
יחד עם זאת, אין מה להיות מופתעים כל כך מתמונות הדוגמנות של פלד. אתמול, ברחוב, ירדתי מהבית לקנות סנדביץ' ו(שוב) גבר זר שאל אותי למה אני לא מחייכת. השאלה הזו מוכרת לי מאוד. כבר הבנתי מזמן שלחייך זה חלק מתפקידי. לא כל כך חשוב לאן אני הולכת ומאין באתי, אני במרחב הציבורי ולפרצוף שלי יש תפקיד - הוא מהווה קישוט עבור הסובבים ואנחנו אוהבים את הקישוטים שלנו קורנים. ומה כואב לך לחייך, אה? מה יש לך? למה פרצוף תשעה באב? כן, אם הייתי גבר זה לא היה קורה. איש מעולם לא דרש מגבר אקראי באמצע הרחוב לחייך כמו שאיש מעולם לא טרח לפרסם שלושה ימים אחרי פיגוע רצחני תמונות דוגמנות של אחד החיילים בזירה. יש תפקידים ששמורים רק לנשים.