סביב ראש הממשלה בנימין נתניהו תזהו בדרך כלל רק לובשי חליפות. לא מדובר רק במאבטחים אלא גם ביועצים, עורכי דין, אנשי סוד, חברי כנסת ופעילים. מלבד שרה רעייתו, נשים לא תראו בסביבה אבל מי שיעשה זום אאוט למצלמה יבחין בכל זאת בכמה נשים- אלו הן העיתונאיות, הכתבות והפרשניות המדיניות שמסקרות את פועלו ואת יחסי ישראל והעולם, והשנה הזו הייתה השנה שלהן. שוחחנו עם שש מהן בניסיון להבין האם המהפך המגדרי בתא הכתבים המדיניים הוא צירוף מקרים או תחילתו של עידן חדש.

טל שניידר שימשה ככתבת "מעריב" בוושינגטון בין השנים 2004-2009, אח"כ הקימה בלוג פוליטי עצמאי "הפלוג", ואף זכתה על פועלה בו בפרס אגודת העיתונאים בתל אביב למצוינות בעיתונות הדיגיטלית. בקיץ האחרון הצטרפה לעיתון "גלובס" ככתבת לעניינים מדיניים-פוליטיים. אילאיל שחר, אחת מהחלוצות בתחום, משמשת כתבת מדינית כבר 15 שנה תחילה ב"מעריב" ולמעלה מעשור בגל"צ, לשם היא הגיעה רק כמה חודשים לפני מלחמת הלבנון השנייה. לפני ימים אחדים היא מונתה לראש חטיבת החדשות של גל"צ. טל שלו היא כתבת פוליטית ומדינית של "וואלה!" מזה 3 שנים, לפני כן שימשה ככתבת מדינית משך 3 שנים ב-i24 News.

דנה סומברג שימשה כתבת פלילית בחדשות 2 בין השנים 2009 – 2014 ולאחר מכן מונתה לתפקיד הכתבת המדינית של "מעריב", החל ממרץ 2017 – עזבה את התא ומגישה בערוץ 20. גילי כהן עיתונאית מזה עשור. עברה בחודשים האחרונים לשמש ככתבת מדינית של תאגיד השידור הציבורי "כאן" אחרי שנים ככתבת הצבאית של "הארץ" ואנה רייבה – ברסקי היא הכתבת המדינית-פוליטית של ערוץ 9, לפני כן היא שימשה כתבת מדינית-פוליטית של הערוץ הממלכתי הראשון ברוסיה.

טל שלו אילאיל שחר וטל שניידר (צילום יוסי צבקר)

טל שלו - וואלה                                 אילאיל שחר  - גל"צ                     טל שניידר - גלובס (צילום יוסי צבקר)

אנה רייבה-ברסקי גילי כהן דנה סומברג

אנה רייבה-ברסקי ערוץ 9                            גילי כהן (צילום ניר כפרי הארץ)                                 דנה סומברג

תא הכתבים המדיניים היה BOYS CLUB, עד כמה הטענה הזאת נכונה?

טל שניידר: "אני חושבת שעד עצם היום הזה הרבה תחומים הם בויז קלאב. כמובן, נשים בעיתונות מתקדמות גם הן, אבל אם מתבוננים על תפקידים כמו פרשנים, צבא, פלילים, כתבי ופרשני חוץ, כתבי שטח צפון/דרום, ועוד תחומים רבים - הנשים במיעוט."

דנה סומברג: "היום זה כבר לא, יכול להיות שזה היה פעם. כמו עוד תחומים בחיים, שהיו בויז קלאב, כמו שוק ההון וההייטק, גם התחום המדיני-פוליטי שנשלט ע"י הרוב הגברי השתנה. מה שקורה בממשלה ובכנסת מעצב לנו את החיים בכל התחומים. יש להם את ההשפעה הגדולה ביותר. את רואה תהליכים שקורים לך מול העיניים, את קבלת ההחלטות ואין מה לעשות – זה מרתק ואני באמת חושבת שהיום ההגדרה הזאת של תחום גברי / נשי היא כבר לא רלוונטית. אני חושבת שאין היום גבולות והעובדה שיש יותר ויותר כתבות מדיניות מוכיחה שתקרת הזכוכית כבר לא קיימת. "

גילי כהן: "אני לא מסכימה עם הטענה הזו, ואני גם לא אוהבת את הביטוי "בויז קלאב". היו כתבות מדיניות לאורך השנים, ויהיו גם בהמשך. היו שרות חוץ, יש דיפלומטיות בכירות, שגרירות - כך שאני לא חושבת שזה מועדון גברי פר אקסלנס. יש אכן שיעור גברים גבוה יותר מבין הכתבים, אבל זה נכון באופן כללי - יש יותר כתבים מכתבות במערכות התקשורת. בחודשים האחרונים נוצר מצב שמונו לתפקיד עיתונאיות שהחליפו עיתונאים. זה בעיניי תהליך טבעי. קודם לכן שימשתי כתבת צבאית, וגם במקרה הזה - את התהליך שהתחילו כרמלה מנשה וטלי ליפקין-שחק, המשיכו לאחר מכן עיתונאיות נוספות. הזמן עושה את שלו בהקשר הזה."

אנה רייבה- ברסקי: "כשהתחלתי ב- 2008 באמת היו בעיקר גברים. הרגשתי בהתחלה ממש לא בנוח, גם הייתי חדשה בתחום הזה בישראל וגם שייכת לתקשורת מגזרית, אז כולם הסתכלו עלי תמיד קצת מוזר. אחרי ששוקם התא המדיני, הרוב היו עדיין גברים ופתאום, בשנה אחרונה יש יותר ויותר נשים שמצטרפות לתא הכתבים. היום, היינו בתדרוך אצל ראש מפלגה מסוימת 8 גברים ו-8 נשים, כתבים מדיניים ופוליטיים. בעיני זה מאד מרגש!".

אילאיל, את היית כמעט אישה יחידה ככתבת מדינית במשך לא מעט זמן.

"כשנכנסתי לתפקיד ככתבת מדינית של "מעריב" הייתי בת 27. הייתי הרבה בלשכה של אריק שרון, שהיה אז ראש ממשלה ואיתי היו בעיקר ואריק שרון, שבעצמו היה איש צבא לשעבר – כל הלשכה הייתה מאד גברית ומאד שוביניסטית. אנשים אמרו לי אז: "מה בחורה צעירה כמוך עושה בתחום הזה? את צריכה ללכת לעסוק בתחומים אחרים".  אחרי 4-5 שנים הם כבר נורא התנצלו על האמירה הזאת והיום חלקם אף מכחישים שאמרו לי משהו כזה פעם, כשאני מזכירה להם. אז זה היה נראה חריג, גם נראיתי נורא ילדה."

אילאיל שחר מדווחת מהבית הלבן. צילום צביקה אליהו

אילאיל שחר מדווחת מהבית הלבן. צילום צביקה אליהו

הרגשת שאת צריכה להוכיח את עצמך?

"לחלוטין. בנסיעה הראשונה שלנו לארה"ב עם שרון, נסעתי עם חמי שלו שהיה אז הפרשן המדיני של "מעריב" ואחד המתחרים שלנו מ"ידיעות אחרונות" נורא זלזל בי ואמר "עשו לך עוול שמינו אותך לתפקיד. את לא יכולה להצליח בו". אמרתי לעצמי יהי מה, אני משיגה סקופ, וכשהוא יוצא מהמטוס בנתב"ג, הסקופ הזה יחכה לו בשער של "מעריב" ואז הוא יאכל את הכובע. וזה בדיוק מה שקרה. השגתי מידע על כך שנציג הצלב האדום ביקר את טננבאום בשבי ושמצבו גרוע, שרון מנסה להפעיל מאמצים להציל אותו. ואחרי כמה ימים אותו עיתונאי מתחרה הביא עוד פרטים, אבל הוא מאד התעצבן שאני השגתי את המידע הראשוני על הפגישה ועל כך שבוש עדכן את שרון. זה היה הניצחון הראשון שלי. שם הוכחתי לעצמי שאני יכולה ושהכל יהיה בסדר. כלומר, לרגע לא היה לי ספק שאני יכולה, אני בדרך כלל אדם מאד שמרני ולא אקח על עצמי משימה שלא אוכל למלא בצורה טובה, אבל דבר אחר היה להוכיח לאנשים אחרים שגם אישה צעירה יכולה לעשות תפקיד שהוא כזה מורכב ומאתגר. אם עובדים קשה ובהגינות משיגים את מה שרוצים להשיג."

טל שלו: "מאז שהקמנו מחדש את תא הכתבים המדיניים בשנת 2013 ועד לפני כמה חודשים מתוך כל התא היו בערך רבע עד שליש נשים. בחודשים האחרונים המצב השתנה. אבל לדעתי, השינוי צריך להתחיל קודם כל באנשים שאנחנו מסקרים. שם בעיקר זה ה-Boys Club. אנשים, במיוחד בתחום המדיני, דיפלומטים, מקבלי החלטות, הפוליטיקאים שמעורבים בתחום מדיני, היועצים שמסביב לראש הממשלה – במקרה הטוב יש רק אישה אחת וסביב נתניהו אין אפילו את זה. בין שרי הקבינט יש שרה אחת ובכנסת כולה 4 שרות."

טל שלו מראיינת את ראש הממשלה נתניהו

טל שלו מראיינת את ראש הממשלה נתניהו

“התחום שאנחנו מסקרות הוא תחום שבדרגות הכי גבוהות שלו תמיד תמצאי גברים. ובאמת שאין לכך סיבה, כי בתחום מדיני, להבדיל מהתחום הביטחוני, זה עניין של דיפלומטיה, לא צריך כאן ידע צבאי. אין שום סיבה שנשים  לא יהיו שם. יש פער מאד גדול בתחום קבלת ההחלטות ובמשך שנים הפער הזה השתקף בהרכב של מי שמסקר אותו. במיוחד רואים זאת בטלוויזיה, כאשר במשך שנים רק הגברים שמפרשנים או כותבים על פוליטיקה, כולל הסגל הקבוע במערכות שונות. עד שדנה וייס לא החליפה את אודי סגל היו רק גברים שמדברים על הנושאים האלה."

“זה מתחיל להשתנות ותמיד חשבתי שזו צביעות מבחינת התקשורת שיורדת על הפוליטיקאים שאין מספיק ייצוג נשי, אבל גם אצלנו קצת חסר. לא רק בתחום זה, אלא בתחומי תקשורת אחרים. זה מתחיל להשתנות. זה לא תחום גברי במהותו. זה תחום שנשים יכולות לעשות בו טוב.

צילום מתוך הטוויטר של ראש הממשלה נתניהו

צילום מתוך הטוויטר של ראש הממשלה נתניהו

זכורה במיוחד התמונה של נתניהו מתייעץ עם עוזריו לפני פגישתו עם טראמפ, אף לא אישה אחת מופיעה בפריים. דנה וייס, הפרשנית המדינית של החדשות אמרה לו בתדרוך אחר כך " אדוני התמונה הזו דוקרת בעין. 50% מהאוכלוסיה ואין לך אפילו לא עוזרת אישה אחת. " תשובתו הייתה 'וכמה נשים יש לכם בתא המדיני'? ויס השיבה "אנחנו עובדות על זה" ואכן המספרים השתנו דרמטית בשנה האחרונה. כיום בתא 8 נשים, עדיין מיעוט מול עשרים ומשהו גברים אבל השינוי משמעותי.

דנה ויס צילום אייל בן יעיש חדשות 2

דנה ויס צילום אייל בן יעיש חדשות 2

הסיפור של אנה רייבה-ברסקי מעניין במיוחד שכן התפקיד האחרון אותו מילאה ברוסיה היה של כתבת פוליטית מדינית.

איך את משווה בין עבודה כאן ושם?

"ברוסיה יש יותר נשים שהן כתבות מדיניות. כתבות צבאיות ביטחוניות יש פחות. יצא לי אפילו לסקר משם את מלחמת המפרץ השנייה (במלחמת המפרץ הראשונה עוד הייתי בבית ספר יסודי) בשנת 2003. הייתי חצי שנה בעיראק וכווית וסיקרתי תחום גברי לחלוטין, זה היה מאד אקזוטי מבחינת האנשים שם".

אנה רייבה - ברסקי. צילום יחצ ערוץ 9

אנה רייבה - ברסקי. צילום יחצ ערוץ 9

"ברוסיה עבדתי בערוץ הממלכתי הגדול ביותר והרגשתי פחות קושי להשיג מידע ולהשיג מרואיינים. כאן עברתי לעולם אחר, "טלוויזיה של רוסים", לכאורה, התקשורת המגזרית. עליתי בסוף שנת 2005, שלחתי קורות חיים והתקבלתי לעבודה בערוץ 9 כי הם הכירו אותי עוד משם. מיד הרגשתי שוני, שאני מייצגת משהו קטן יותר, מבחינת הפוליטיקאים. עכשיו הרבה יותר קשה לי להשיג ראיונות עם בכירים. רק כשיש מערכת בחירות, אז כולם ממש רודפים אחרי, רק כדי להתראיין. "במערכת הבחירות האחרונה סיקרתי כנס ליכוד בגני התערוכה, ביבי נאם, ואני דיווחתי בשידור חי. בשעה אחת עשרה בלילה אני חוזרת הביתה, פשוט גמורה, פתאום טלפון – על הקו דובר של ראש הממשלה שאומר 'ראש הממשלה רוצה לדבר איתך'. אני עם המפתחות של האוטו ביד אחת, תיק ביד השנייה ומקשיבה לביבי מדבר. בעלי שואל אותי מה קרה, אני מעלה את השיחה על רמקול לשנייה והוא היה פשוט בהלם".

פוליטיקאים גברים VS פוליטיקאים נשים - עם מי קל יותר לעבוד / לראיין?

טל שניידר: "בתחומים המדיניים: יועצים מדיניים, ראשי מל״ל, מזכיר צבאי וגם בעולם הדיפלומטי (שגרירים) מדובר בסיקור של גברים רוב הזמן. הנשים מיעוט שבמיעוט. בקרב השגרירים, ובסביבת ראש הממשלה אין יועצות נשים בכלל. בזירה הפוליטית, יש בסיקור פוליטיקאיות דבר מה טיפה שונה. כעיתונאית יש לי מעין צורך לעמוד על המשמר שאין השפלות מילוליות ושיש עיסוק פוליטי מוגבר המוצדק של פוליטיקאיות בנושאים מגדריים, כמו שינוי חקיקה בהתיישנות עבירות מין (משרד משפטים), שינויים בסל בריאות (משרד בריאות) או תיעדוף נשים בהכשרות הייטק (משרד העבודה והרווחה)."

דנה סומברג: "זאת שאלה מאוד גדולה- האם אישה מעצם היותה אישה צריכה לפעול למען נשים או לפעול בתחום משרדה? אני חושבת שקמפיין #MeToo לא נוצר בחלל ריק, הוא נוצר כי לדעתי נשים מרגישות בטוחות יותר. אני חושבת שאנחנו בסך הכל בעידן טוב להיות אישה".

יש איזו אחוות נשים, דווקא בגלל שבתקופה האחרונה נשים נכנסו לתחום הסיקור הזה או כל אחת בניסיון להשיג את הסקופ שלה?

טל שניידר: "יש גם וגם. כל אחת צריכה להילחם על סקופים ו״לא לראות בעיניים״ אבל אנחנו גם יודעות לפעול בשיתוף פעולה ובפרגון".

אילאיל שחר "היינו תא מאד גברי המון שנים, למרות שהייתה גם אילה חסון ואני וטל שלו שהצטרפה לפני כמה שנים. בחודשים אחרונים הצטרפו הרבה נשים ויש בזה משהו נורא מרענן. קשה לי עדיין לדבר על אחוות נשים כי בעיני זה מאד מוקדם, אבל לדעתי השינוי כבר מורגש. האגו שלנו לא בשמים, אנחנו יותר אנושיות ויותר חומלות על האנשים ולכן אנחנו לא רוצות להשיג סקופ בכל מחיר".

גילי כהן לא מסכימה: "לכל אחד ואחת יש שאיפה לעשות את העבודה המקצועית שלו על הצד הטוב ביותר. אבל במקביל - יש תא שמאגד את כל הכתבים, ויש אווירה טובה וידידותית, אבל אני לא חושבת שזה קשור למגדר. "

והנה שאלה שלעולם לא ישאלו גבר, איך משלבים הורות עם התפקיד התובעני הזה, שדורש נסיעות רבות לחו"ל, חלקן לא צפויות?

טל שניידר: "לי יש 3 ילדים ומעולם לא הייתה לי שום בעיה. מהרגע שהם היו תינוקות ונסעתי ברחבי ארה"ב למטרות עבודה ועד היום שהם מבינים שאימא נוסעת הרבה וזו העבודה שלה. אני מחנכת אותם שאדם צריך ליהנות מעבודתו ולעבוד במה שמסב סיפוק. גם בן זוגי איל טס הרבה ואנחנו מתאמים לוחות זמנים כדי שתמיד יהיה מבוגר אחד בבית. אני חושבת שאנחנו חיים בעידן בו הרבה הורים (לא רק עיתונאים ועורכי דין) טסים למטרות עבודה. זה אורח החיים המודרני."

טל שניידר בדרך לעוד טיסה עם משלחת ראש הממשלה

טל שניידר בדרך לעוד טיסה עם משלחת ראש הממשלה

אילאיל שחר: "כשהבן הראשון שלי נולד, החלטתי לא לנסוע לחו"ל עם רה"מ בחצי השנה הראשונה, כדי לא לעזוב אותו בבית. בפעם הראשונה שטסתי, הוא היה בן תשעה חודשים וכשחזרתי אחרי שלושה ימים הוא כעס עלי וכשניסיתי לחבק אותו הוא דחה אותי. הייתה לי צביטה קטנה בלב, אבל כל כך אהבתי את התפקיד, שלא חשבתי אפילו לפרוש. היום הילדים שלי כבר רגילים ובעלי מסתדר מצוין כשאני בנסיעות בסיוע של הסבתות כמובן."

דנה סומברג: "שאלתי את עצמי הרבה פעמים "למה אני בכלל צריכה את זה", בעיקר כשהייתי בתחום הפלילים. בתור אמא, אלה תחומים מאד קשים, פחות בגלל התוכן, אלא מבחינת השעות. נגיד מליאת הכנסת מתכנסת רק בארבע אחרי צהרים וצריך להיות שם. זה תחומים שמתעוררים לחיים בשעות הערב. אלה לא התחומים שיש להם שעות עבודה מקובלות. אני, לפי תפיסת החיים שלי, מאמינה שצריך לעשות מה שצריך לעשות וזו העבודה וזה מה שאני רוצה לעשות וזו הבחירה שלי. זה לא פשוט, אבל יש עבודות קשות מאלה. ואין אישה שלא מג'נגלת. אלה החיים."

דנה סומברג עם נתניהו בסיור בטחוני בדרום הר חברון

דנה סומברג עם נתניהו בסיור בטחוני בדרום הר חברון

אנה רייבה-ברסקי (אם לארבעה, הקטן שבהם בן 5 חודשים): "האמת, הפסדתי המון נסיעות חשובות כי בכל פעם הייתי או בהריון או בחופשת לידה או מניקה. מצד אחד זה מקל על המשפחה, מצד שני זה קצת מבאס. פעמיים נסעתי עם נתניהו לרוסיה, סיקרתי גם את הבחירות הקודמות של פוטין. עכשיו מתקרבות בחירות שוב, אבל אני עוד לא יודעת אם אסע, כי הבן שלי בכל זאת עדיין קטן מדי."

מהו ראיון החלומות שלכן?

אילאיל שחר: "את טראמפ. לדעתי הוא אישיות מרתקת. הייתי מאד שמחה לראות מה ממה שאנחנו רואים זו הצגה ומה בן אדם אמיתי".

דנה סומברג: טראמפ. ולא חסרות סיבות למה. הוא דמות שנויה במחלוקת שלא מתחשבנת לעולם ולתקשורת ובעיקר בגלל התמיכה חסרת התקדים שלו בישראל."

טל שלו: "את איוונקה טראמפ, בעיניי היא הדמות הכי מעניינת בבית הלבן. הייתי שמחה לשאול אותה איך זה לחיות עם אבא כזה?"

טל שניידר: " את בן גוריון על הנס שבהקמת מדינת ישראל ועל האנשים/נשים שהיו איתו יחד ואולי פחות שמענו עליהם."

אנה רייבה ברסקי: "האמת – את מנהיגי איראן כי את החברים אנחנו יודעים לראיין, אבל לראיין את האויב זה מרתק. לא הספקתי לנסוע לאיראן כשעבדתי ברוסיה. פעמיים הייתי בעיראק וראיינתי בכירים שם, למשל, את תאריק עזיז. קצת התאהבתי במזרח התיכון הערבית. נסעתי לקטר, כווית, אהבתי מאד את המדינות האלה. תכננתי אבל לא הספקתי לפני העלייה – לנסוע לדמשק, עוד לפני פרוץ המלחמה. עד עכשיו יש לי מתנה שקיבלתי מצוות הצילום הקבוע שלי, הם הביאו לי במתנה מטהרן שטיח פרסי קטן ועד עכשיו זה אצלי בבית ואני מסתכלת עליו קצת מבואסת, אבל מי יודע, אולי עוד ייצא לי."

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp