לפעמים צער ויאוש מבוטאים ככעס או כציניות , כי הכעס והציניות משדרים חוזק בעוד שהצער עלול להתפרש כחולשה. נזכרתי בזה ברגע היחיד בשיחה עם טל גרנות, שהקימה את "המכללה", עמותה המקנה הכשרה מקצועית לשורדות זנות המבקשות להשתקם. היא לא אדם ציני וכועס כלל, אבל כשהיא נדרשת לשאלת הבחירה של נשים בזנות היא מתרתחת: "איזו בחירה?! הרי כשהן מנסות למצוא עבודה אחרת ולמעביד נודע שהן עבדו בזנות הן לעיתים קרובות או נדחות מיד או שמנסים להטריד אותן מינית. לאן זה שולח אותן?". גם אלה, שמשתקמת מעשור בזנות, בעזרת "הופכות את היוצרות" לא מבינה על איזו בחירה בדיוק אני שואלת. איזה עתיד חיכה לנערה שנאנסה בילדותה על ידי קרוביה, התחנכה בפנימיה שגם בה הותקפה והושתקה ומצאה את עצמה בגיל 18 מחוץ לכל מערכת? למי היא יכלה בדיוק לפנות? אבל את סיפור חייה הזנאים והסרסורים לא רצו לשמוע והם בטח לא רצו לעזור לה לצאת מזה. נותר לה רק להכפיש את עצמה בעקיפין מול הזנאים : "כל גבר שהגיע אלי ניסיתי לשכנע לא לחזור. כשהם היו מתלוננים שנמאס להם מהאישה שלהם הייתי מייעצת להם ומסבירה שאני לא הפתרון, אל תבוא אלי יותר, לא כדאי לך". אבל הם המשיכו לבוא. הם העדיפו להאמין לשקרים אחרים:  "בנות מספרות להם שהן סטודנטיות. איזה סטודנטיות?".

                         טל גרנות, מייסדת "המכללה" לשיקום נשים שורדות זנות 

זנאים תמיד יעדיפו להאמין שדווקא הבחורה שלה הם שילמו שייכת למעגל הזערורי שעונה למיתוס "הזונה המאושרת". "הזונה המאושרת" היא או סטודנטית שמשלימה הכנסה באופן זמני ודקה אחרי התשלום האחרון לתואר תפרוש לטובת קריירה משגשגת בתחום התמחותה האקדמי, או שהיא נימפומנית שמצאה בזנות תיעול נוח למצוקתה. "הזונה המאושרת" נהנית מרווחי עתק מהזנות, מהם היא רוכשת בגדים יוקרתיים, דירות פאר ומכוניות פרימיום. "נתקלת אי פעם במישהי שנמצאת במקצוע הזה מתוך בחירה? שלא מעוניינת לעבוד במשהו אחר?", אני שואלת את אלה שמחייכת חיוך של מבוכה מהבורות שגלומה בשאלה. "לא. גם אלה שעבדו איתי וניסו למצוא לזה הצדקות התנהגו התנהגות הרסנית כמו שימוש בסמים ואלכוהול. כשאת חייבת למצוא לעצמך סיבות למה את זונה, את תמצאי. אני לא לקחתי סמים עד הזנות, אבל כשעבדתי בזה לקחתי. את לא יכולה בלי. את הכסף מהזנות שרפנו כמה שיותר מהר, כולנו. זה היה כסף מלוכלך, את לא יכולה להחזיק אותו. את חייבת לפצות את עצמך על הסבל, אז את ממהרת לקנות איתו משהו שאולי ייתן לך רגע של שמחה, אבל אף אחת מאיתנו לא קנתה בית או חסכה, רק להיפטר מזה מהר מהר".

לכמה מהזונות כיום יש סיכוי להגיע לשיקום ולצאת מהזנות כמו אלה? פחות משליש. רק 29% מהזונות מקבלות סיוע. התקציב שהקצה לכך משרד הרווחה עלה ב 12% והוא עומד על 7 מליון ש"ח בלבד. התקציב לשיקום קטינים בזנות כמעט כפול, אבל גם אם נחבר את שני המספרים לא נקבל הרבה. "החוק להפללת לקוחות בזנות יפספס את המטרה אם יתמקד רק בהפללת הזנאים ולא יתמקד בשיקום הנשים", טוענת טל גרנות ולחשש שלה יש סיבה מוצדקת: עיקר הדיון הציבורי כיום מתמקד בגורלם של הזנאים ולא בגורלן של הזונות. הן נותרו על תקן "נשים שבחרו בחירה שאני לא הייתי בוחר". נשים לא בוחרות בזנות, הן מתדרדרות לזנות (וכשזה קורה הן לרוב אפילו לא בגדר נשים אלא קטינות). אם לא נוציא אותן משם אנחנו גוזרים על נשים שרובן נאנסו בילדותן וסבלו מעוני ואלימות, בלי עתיד, בלי תקוה, בלי חלום, למות סביב גיל 50.

"פחדתי שככה אסיים את חיי", אומרת אלה, "עד ששמעתי על 'הופכות את היוצרות'. אם תהיה לי ילדה אולי אספר לה מה עברתי כדי להסביר לה למה אמא שלה מגנה עליה כל כך. אם אני אתן לה אהבה ואשמור עליה, אולי לה זה לא יקרה".

********

התכנית "על המשמר" בהגשת לינוי בר גפן תשודר הערב ב"כאן" ערוץ 11 בשעה 21:35 ותעסוק בשורדות זנות והחוק להפללת לקוחות