שוחד. הרגע שבו אדם מאבד לא רק את הבושה, אלא גם את הפחד. האחד לא מפחד להציע, השני לא מפחד לקחת. מערכת יחסים שכל כולה מבוססת על התחושה שמותר ואפשר.

אני זוכרת היטב את היום היחיד בחיי שבו שיחדתי מישהו. הייתי בת שבע עשרה ונסעתי לבקר את אמא שלי, שהיתה אז בשליחות במוסקבה. הימים היו ימי הפרסטרויקה, עולמם המוכר והידוע של רבים מתושבי העיר התערער והעתיד נראה לוט בערפל. המתעשרים החדשים כבר הסתובבו להם במכוניות פאר בעוד הקשישים מכרו ברחוב מכל הבא ליד כדי להמשיך ולהתקיים. התיירים הזרים נתפסו כמיליונרים שראוי וצריך לנצל.

חברה של אמא שלי ביקשה שאקח לבתה כמה תכשיטי זהב. השלטונות הרוסים לא ראו בעין יפה באותה תקופה הוצאה של זהב מחוץ לגבולות המדינה. אמא שלי הזהירה אותי, "אל תגידי כלום, שלא יחפשו אצלך, תהיי רגועה". אבל כנראה שהאזהרות שלה רק הבהילו אותי יותר, שכן בשנייה שניגשתי לבידוק, השוטר שעמד שם קרא לי הצידה. הרגע הזה, שבו את עומדת אל מול נציג הממסד ויודעת שאת לא בסדר, הוא רגע מפחיד במיוחד. באינסטינקט שלפתי שטר של עשרה דולר, הכנסתי לדרכון והגשתי אותו לשוטר. הוא פתח את הדרכון, הביט בשטר, הכניס אותו לכיסו ושילח אותי לדרכי. אנחת הרווחה שלי נשמעה, בטח, עד לתל אביב.

מה עמד בבסיס ההחלטה שלי לעשות את מה שעשיתי? היתה זו רוסיה המתפוררת וקשת היום שנגלתה לעיני בשבוע שבו ביקרתי את אמא שלי. הידיעה שהאנשים שמולי זקוקים לכסף, שמצבם קשה. התרבות שעליה דיברו אמא שלי וחבריה בכל הזדמנות, תרבות שהפכה לאורח חיים. כי לשוחד צריך שניים, זה טנגו. צריך שיהיה מי שמוכן לתת, וצריך שיהיה זה שרוצה ומוכן לקבל.

המשטרה ממליצה להעמיד את נתניהו לדין בגין שוחד. צילום: Shutterstock

צריך שניים לטנגו, ובשוחד צריך מי שיהיה מוכן לתת - ומי שיהיה מוכן לקבל. צילום: Shutterstock

 

מה יש לנו בסיפור של נתניהו? יש לנו, לכאורה, הרבה אנשים עם בעיות שצריך לפתור, שמוכנים לתת, ואדם אחד שמוכן לקבל הכל מכולם. יש לנו איש אחד שאליו פונים בכל מצב, בין אם מדובר בוויזה ובין אם בשינוי מפת התקשורת של מדינת ישראל. ולכל בעיה יש לאיש הזה פתרון, רק תשלמו לו. מגוון חסר תקדים של בעיות שיש להן פתרון אחד, שמשום מה כל עשירי העולם מודעים לו ומכירים אותו.

וכך, במקום ראש ממשלה – אנחנו מקבלים עסקן. עסקן צמרת, אבל עסקן. מישהו שכולם יודעים מה צריך לעשות כדי שהוא יתגייס לטובתך. וזה לא משנה אם מדובר בכסף מזומן או בשמפניה ורודה או בסיקור הוגן, בתכל'ס, לכל דבר יש מחיר. אתה רק צריך להחליט שאתה מוכן לשלם אותו.

שוחד הינו פשע שלא רק מערער את היסודות החברתיים, הוא גם מקטין את מי שלוקח אותו. הופך אותו לדמות שאי אפשר לכבד או להעריך, כי את כל הכוח שלו אפשר לכמת בכסף. מה זה משנה אם ראש הממשלה מוביל תהליך מדיני או שינוי חברתי? בסוף, אם צודקים במשטרה, מי שיש לו מספיק כסף, יוכל לעצור את זה. שוחד שלוקח ראש ממשלה משדר לציבור מסר ברור: אין החלטה שלא יכולה להשתנות, אין עקרון שהוא מקודש.

ולכן שוחד הוא לא סממן של הערכה, אלא בדיוק להיפך. אם אני מציעה למישהו שוחד זה אומר שאני לא מכבדת אותו, שאני יודעת שהוא למכירה. אתה לעולם לא תציע שוחד לאנשים שאתה ממש מכבד, כי אתה יודע שהם יזרקו אותך מכל המדרגות ולעולם לא תוכל שוב להראות את פרצופך אצלם. יש אנשים שאתה אפילו לא מעלה על דעתך לשחד, שהפחד מאיך שהם יגיבו משתק אותך.

המשטרה ממליצה להעמיד את נתניהו לדין בגין שוחד. צילום: Shutterstock

אם מציעים שוחד למישהו זה אומר שלא מכבדים אותו, שהוא למכירה. צילום: Shutterstock

 

עזבו עכשיו מה, לכאורה, קיבל נתניהו וכמה. תיק 1000, תיק 2000, תיק 8402, זה לא משנה. השורה התחתונה היא שבישראל יש ראש ממשלה שעל פניו, סוחר בכוח שלו. כוח שניתן לו על ידי הציבור כדי להיטיב עם הציבור, כוח שהוא לא מתנה, אלא פיקדון.

במדינה דמוקרטית, ראש הממשלה הוא נבחר ציבור. וככזה הוא מחויב לציבור כולו, לכולנו. מי שאומר "להפיל ראש ממשלה על כמה מתנות?" בהשתאות הוא אדם לא ישר. שוחד זה לא סיגרים ושמפניה ורודה ותכשיטים, שוחד הוא אובדן דרך ארץ ומעילה באמון הציבור ושימוש לרעה בכוח, ומעל לכל – הוא סכנה אמיתית לדמוקרטיה.