גילוי נאות, אני פעילת מפלגת העבודה, לא מצביעת מרצ אך כמי שרואה את מרצ חלק מאלטרנטיבה לקיים כאן.

הפרישה של זהבה גלאון מהמירוץ לראשות מרצ מאירה זווית אחרת בנוגע לשינויים במפלגות דמוקרטיות. אפשר לראות לאורך ההיסטוריה את שקיעתה של מנהיגות בחלוף הזמן ואי היכולת של מי שיושב/ת על הכסא להבחין במגמות הללו וגם כשכן, בדרך כלל האמצעים בדרך לשימור כוחם, כולם כשרים. גם במחיר הרס לאותו מבנה.

העובדה שזהבה גלאון עשתה קריאת שטח נכונה, הבינה את רצון קהל המצביעים במפלגתה והחליטה לפרוש בדיוק מהטעמים הללו, היא עניין דרמטי וראוי לשבח. יש בזה אפילו אלמנט של אצילות. אין כאן רק עניין דורי, ממש לא. התקופה האחרונה מלמדת גם על  הצורך בשינוי תפישה מנהיגותית, ברצון לראות גישות עדכניות לרוח התקופה.

הן יכולות להיות אידאולוגיות בדיוק כמו אלו לפניהן, אבל הדרך, הפניה לציבורים והבניית המסר היא משהו שצריך להתחדש בכל מבנה מפלגתי ובכלל, אחת לכמה זמן, בטח במתכונת המנגנונים העבשים של מפלגות שפוגעות בדמוקרטיות שקהל הבוחרים מצפה לה בשנת 2018.

שקיעתן של מפלגות באתוס הציבורי קשורה באופן ישיר לשקיעה מבנית, לאי התחדשות ולהנהגה שלא משתנה במהות שלה ולא רק בדמות שלה.

זהבה גלאון

לצד זאת צריך לתת את היחס גם לזהבה כפרלמנטרית, ולקוות שיהיו מי שיניפו חלק ממה שניסתה לקדם עבור נשים בעיקר. החל מהחוק לפטור מארנונה לנשים שורדות אלימות ועד לחוק הפללת הלקוח למען מיגור תופעת הזנות בישראל.

כן, זהבה גלאון היא לא מניפת הדגל האדום והמעמדי, אך לא פעם העיסוק בנושאים הכי שקופים שקשורים בנשים בחברה, הוא אדום בוהק וברור. למצב כלכלי של נשים שורדות אלימות ונשים בזנות יש צבע, מוצא ויותר מהכל- מעמד. ועל העיסוק הבלתי מתפשר בנושאים הללו, תודה גדולה.

בעניין הנושא המדיני, אני מקווה שמרצ תפנה להנהגה שתיקח את הנושא הזה אל פנים החברה הישראלית, אם ההנהגה הנוכחית במרצ עסקה בו בגרסתו הלא מכוילת עוד משנות ה-90, הרי שהגיע הזמן שנבין שהסכסוך הזה משחית מוסרית והוא גובה לא רק מחיר בנפש אלא גם מחיר כלכלי כבד. לסכסוך הזה יש השפעה הרסנית על כל תחומי החיים שלנו והוא אחד מהגורמים מכשירי ההפרטה ומרחיבי הפערים הגדולים ביותר שיש לנו כאן ולרעת כולנו. את זה אני חושבת שממשיך השיח - אבי בוסקילה - יכול לעשות ובהצלחה רבה, כמי שעבדה לצידו, העובדה שהוא מקפיד על השילוב בין הגישות להסברת מציאות הסכסוך היא נכס לבניית האלטרנטיבה לקיים.

הגיע זמן שינוי, הגיעה העת לעדכן את המערכת הזו, להפוך אותה לשואפת לשוויון לא רק בין אלו שמחוץ לקו הירוק, אלא לא פחות עבור אלו שנאבקים כאן פנימה להרים את הראש מדי יום.