ביום שלישי האחרון בכנס שדרות לחברה הכריזה חברת הכנסת אורלי לוי אבוקסיס על הקמת מפלגה חדשה בראשותה שתתמודד בבחירות הקרובות.  ההכרזה של לוי אבקסיס אמנם לא הפתיעה אותי, אבל חשתי שמדובר ברגע משמעותי נוסף בהיסטוריה, או ליתר דיוק, בהיסטוריית הנשים בפוליטיקה הישראלית - אישה מזרחית, ילידת בית שאן, מכריזה על הקמת מפלגה עצמאית בראשותה ובהובלתה. המהלך הזה מאתגר הן את המערכת הפוליטית והן את תקרת הזכוכית שהיא תקרת בטון לרוב רובן של נשים מקהילות של צבע החוות הדרה מרובה.

הזהות המגדרית והאתנית היא משמעותית בחברה בה בראש הפירמידה של מבנה הכוח החברתי והפוליטי עומד הגבר הלבן האשכנזי. לא בכדי השוותה לוי אבקסיס בכנס שדרות את היחס של התקשורת כלפיה אל מול היחס כלפי ח"כ יאיר לפיד. לה ולו לכאורה רזומה דומה, אב פוליטיקאי ועבר בדוגמנות. אבל רק לכאורה. כשלפיד הכריז שהוא נכנס לפוליטיקה והקים מפלגה, המהלך נתפס כ"טבעי" ומובן מאליו ודרכו הייתה סלולה ומהירה לתפקיד שר האוצר, למרות חוסר ניסיונו בתחום. אבל כשלוי אבקסיס מכריזה על כך שהיא מקימה מפלגה, אחרי תשע שנים של ניסיון בעבודה פרלמנטרית - כולל פרסים רבים כמו אות הפרלמנטרית המצטיינת של הכנסת ה־18 מהמכון לדמוקרטיה,  אות אומ״ץ על עשייתה למען האוכלוסיות המוחלשות וזכויות ילדים, ופרס אבירת איכות השלטון על תפקודה כמחוקקת - היא נשאלת שוב ושוב למי היא מתחברת. השאלה הזאת משקפת מבט פטריארכלי, כזה שאינו רואה במנהיגות נשית מובילה אופציה.

אז אני באה ואומרת, ח"כ אורלי לוי אבקסיס מתחברת למאות אלפי הא/נשים השקופות/ים ברחבי הארץ, לאותן נשים המדשדשות ברצפת הבוץ, בהישרדות יומיומית, במאבק בלתי נילאה לקורת גג, לפרנסה ולחיים בכבוד. לוי אבקסיס יזמה וקידמה חקיקה ודיונים בנושאים חברתיים וכלכליים חשובים ביותר, היא פנתרה פרלמנטרית שמובילה בין השאר את המאבק למען הדיור הציבורי בכנסת ואת ההגנה על דיירות ודיירים מפינוי בהתחדשות עירונית, היא קידמה חקיקה המגנה על נפגעי/ות תקיפה מינית, היא פועלת לקידום נשים והיא ממובילות המאבק נגד העלאה גורפת של גיל הפנסיה לנשים ופועלת למען צדק חלוקתי. היא מחוברת לפעילות ופעילי שטח מהתארגנויות חברתיות שונות כמו הלא נחמדות לא נחמדים, פורום הדיור הציבורי ועוד. היא לא רק מקדמת בפעילותה הפרלמנטרית שינוי מדיניות אלא אף נחלצת לסייע לא/נשים ולמשפחות הנמצאות במצבי מצוקה קיצוניים. וזה רק חלק מעשייה מרשימה בהיקפה הנעשית מתוך מחויבות עצומה.

אורלי לוי אבקסיס

אורלי לוי אבקסיס

כמה סימבולי הוא תזמון ההכרזה של ח"כ אורלי לוי אבוקסיס על הקמת המפלגה, בשבוע שהוא בסימן יום האישה הבינלאומי. כפמיניסטית מזרחית, וכפעילה ב'אחותי למען נשים בישראל', תנועה שמובילה את המאבק למען ועם נשים מקהילות מודרות שהאפשרות לדמיין את ניפוץ תקרת הזכוכית נשללת מהן, אני חוגגת השנה גם את המהלך האמיץ של לוי אבקסיס. במקביל למאבק הבלתי נילאה שלנו לנפץ את רצפת הבוץ ולשבור את קירות הבטון של הנשים המזרחיות, הפלסטיניות, האתיופיות, דוברות הרוסית, מבקשות המקלט ומהגרות העבודה, אנו נאבקות גם לייצוג אתני ולאומי מגוון של נשים במוקדים של קבלת החלטות.

אורלי לוי אבקסיס, הנאבקת למען שוויון חברתי מול כוחות של הון – שלטון, היא ללא ספק מודל של מנהיגות נשית פרלמנטרית. אני מאחלת לנו שבכנסת הבאה תוביל לוי אבוקסיס מפלגה בראשותה. אני מאחלת לנו שבכנסת הבאה יגדל באופן משמעותי מספרן של חברות הכנסת, מכלל הקהילות המגוונות, שיקדמו שינוי מדיניות בכל התחומים, המדיני, הפוליטי, החברתי והתרבותי מתוך תפיסת עולם פמיניסטית רב אתנית. זה מן הסתם תלוי גם בנו. בבחירה שלנו.