יממה מאז פרסום הסרטון של המשפחה במלון "רויאל ריזורט" באילת והרשת גועשת. הסרטון הוא עוד דוגמא, אחת מני רבות למה שאנחנו אוהבים לכנות "הישראלי המכוער". במשך דקות שנמשכות כמו נצח חבורת אנשים, רובם בני משפחה אחת, מכה את המציל בראשו באגרופים וסטירות, מקללת אותו וקורעת את חולצתו.

ברשתות החברתיות הוצמדו לבני המשפחה התוקפת שלל כינויים כמו "בהמות", "בבונים", "ערסים", "חיות אדם" ו"קופים" ורבים מיהרו לצקצק בלשונם, לגלגל עיניים ולמלמל "אוי לנו, לאן התדרדרנו". בינתיים התבררו נסיבות התקרית: מסתבר שהגיעה השעה לסגור את הבריכה והמציל, כמתבקש, דרש מהאורחים לפנות את הג'קוזי. איך הוא עשה את זה? ובכן, הוא פנה לבת ה-15 שישבה שם ואמר לה "תוציאי את כל השומנים שלך מהבריכה ותעופי מהג'קוזי". בתגובה הוא נתקל באלימות קשה, כפי שרואים בבירור בסרטון.

אז המשפחה הזו "מזעזעת" ו"נוראית" ו"הם כולם בהמות" אבל אני עדיין מחפשת כינוי לגבר בן 61 שאומר לילדה בפומבי "תוציאי את כל השומנים שלך מהבריכה ותעופי מהג'קוזי". איך קוראים לגבר כזה?

היום הודה המציל כי הוא "מעד בלשונו", שזו דרך נהדרת לומר "אני בהמה. החלטתי ללגלג על ילדה שיכולה להיות הנכדה שלי ועשיתי את זה במסגרת תפקידי. למה? כי אני יכול". איכשהו, העולם הזה מלא באנשים ש"מועדים בלשונם" כשהם רואים אדם שמן. בדרך עלומה כלשהי נפלטים להם מהפה פנינים כמו "וואי וואי, איזה גודל", "תראי איך את נראית", "תשאירי משהו מהבופה" ו"תמיד היית כזה כדור?"

פתאום הם לא מצליחים להגיד את מה שהם רצו מלכתחילה להגיד בלי להצמיד לו איזה עלבון עסיסי, כזה שייפגע בבטן הרכה (איזה צחוקים! יש כאן בטן רכה!) של האדם שמולם. אני מניחה שהמציל הזה הוא האפס ה-8,000 שהילדה הזו נתקלה בו בחייה הקצרים. איך אני יודעת? ובכן, כי הייתי שם. הייתי תלמידה מצטיינת, חברותית, מצחיקה, רגישה וחמודה ממש - אבל רגע אחד לפני כל אלה הייתי ילדה שמנה. וכשאת ילדה שמנה, העובדה הזו תוטח בך כשתתמהמהי לצאת מהבריכה במלון או כשתעלי על מונית, או כשתקני משהו בקיוסק, או כשתעירי הערה בשיעור או גם כשסתם תלכי ברחוב. המציל רק ביקש שהיא תוציא את השומנים שלה מהג'קוזי. העולם ביקש שהיא פשוט תוציא אותם משדה הראייה שלו, ויפה שעה אחת קודם.

איכשהו, אף אחד מהעלבונות האלה לא גרם לי לצמצם היקפים. באופן נ-ו-ר-א מפתיע, לא נרשמתי מיד לחדר כושר, בניתי תפריט מאוזן שמכיל את כל אבות המזון ופצחתי במסע למען שינוי הרגלי האכילה שלי. עשיתי בדיוק את ההיפך. ריפדתי את העלבון בשוקולד. ככה זה. "תוציאי את השומנים שלך מהג'קוזי" עוד לא קידם אף ילדה לחיים בריאים. אבל בינינו, זו גם לא הייתה המטרה. המטרה הייתה לפגוע. העולם מלא באנשים שמרגישים גדולים יותר כשהם מצליחים להקטין מישהו אחר. העולם מלא בבני 61 ו-50 ו-32 ו-27 שלא עוצרים רגע אחד לפני שהם שולפים את הרעל מהבוידעם המעוות שיש להם במוח.

בואו נקרא לילד בשמו- המציל נקט באלימות. נקודה. נכון, זו אלימות שלא משאירה סימנים שאתם יכולים לראות, היא לא שולחת אף אחד לבית חולים והיא גם לא עבירה פלילית. אבל היא לחלוטין אלימות, היא מסוכנת ולגמרי יש לה השלכות. בתגובה הוא קיבל מנה של אלימות בחזרה.

רגע לפני שאתם מאשימים אותי בהצדקת אלימות, בואו נבהיר חמישה דברים: 1. אין שום עלבון שמישהו יכול להוציא מהפה שיצדיק את המכות האלה, 2. התגובה לא פרופורציונלית, 3. אסור לקחת את החוק לידיים, 4. המסר שהועבר פה לדור הבא הוא לכל הפחות "בעייתי" ו-5. אלימות לא פותרים עם אלימות. כל חמשת הסעיפים נכונים. אבל אני מצטערת, יש לי סעיף שישי: גם אם אחפש עם פנס בתוכי, לא אמצא בי גרם של רחמים על האיש הזה.

"אתה לא מתבייש?!" צורחת האם על המציל תוך כדי שהיא מכה אותו. תני לי לענות לך, גברת. לא, הוא לא מתבייש. הוא לא מתבייש אפילו קצת. הם אף פעם לא מתביישים ואת הרי יודעת את זה. זו לא הפעם הראשונה בה מישהו לקח את הדבר הכי יקר שיש לך בחיים וכיוון הכי נמוך בספר כדי לפגוע בו, נכון? זו לא הפעם הראשונה שהתעמרו בבת שלך, שקיללו אותה, שהעליבו, שירדו לחייה, שכינו אותה בשמות, שזלזלו בה, שצחקו עליה, לעגו, לגלגו, הסתלבטו, הצביעו, התלחששו, צילקו את נפשה וגרמו לה לשנוא את עצמה, נכון? זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלה.

ולראות את זה זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלך.

מה התפקיד שלך בתוך זה? ובכן, כנראה שהתגובה הנכונה תהיה להתלונן מול הממונים עליו ובמקביל לחבק את הילדה שלך ולהסביר לה שהעולם מלא בחולירות ושחלק בלתי נפרד מההישרדות שלה כרוך בללמוד להתעלם מהם. התגובה הנכונה איננה מכות.

אז לא, אני לא מצדיקה אלימות. אני רק מקווה מאוד שביום שמישהו יגיד לילדה שלי "תוציאי את השומנים שלך מהבריכה" אני אצליח לנשום ממש עמוק ולא לשבור לו את המפרקת אבל היי! אני לא בטוחה שאצליח.

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp