כששירה בנקי נרצחה הייתי בארה"ב. לא אשכח את תחושת המערבולת כשקראתי את הוואטסאפים על נערה בת 16 שיצאה להפגין סולידריות עם חבריה וחברותיה במצעד הגאווה בירושלים ונרצחה, רק בגלל שנאה.

באותו זמן השתתפתי במשלחת של אנשי ונשות חינוך מישראל. משלחת מעורבת יהודית - ערבית. אני ישבתי על המשבצת של אשת החינוך הפמיניסטית הדתייה והירושלמית. ואל תתפסו אותי בסדר המילים – כל אחת מההגדרות היא חלק בלתי נפרד מהזהות שלי.

עיקרה של המשלחת היה לימוד והכרות עם דרכים שונות ומגוונות להתמודדות עם גזענות, במערכת החינוך ובחברה האמריקאית בכלל. את היום בו שירה נרצחה אני כנראה לא אשכח. קשה להיות מעבר לים, רחוקה מירושלים, מהבית ומהקהילה ברגעים מהסוג הזה. ליוותה אותי תחושת מחנק, יחד עם הרצון להיות בבית ועם הקהילה הירושלמית, שביקשה לקיים שבעה ציבורית בכיכר ציון על מנת להתמודד יחד עם הכאב, וליצר שיח וחיבורים כמו שהחברה הירושלמית יודעת לעשות.

מאות נשים ואנשים, בני ובנות נוער, ממגזרים שונים פקדו את הכיכר מידי ערב במהלך השבעה הציבורית. מבלי להכיר זה את זו, הם התכנסו על מנת להיות יחד. מאז הרצח של שירה, מידי שבוע, מקיימת התנועה הירושלמית מעגלי שיח בכיכר ציון, במרחב הציבורי. מעגלים שמאפשרים מקום לכל אחד ואחת שיחפצו בכך. ללא הבדל. גם היום, כאשר הכיכר בשיפוצים, ממשיכים להגיע אל הכיכר פעילות ופעילים על מנת להיפגש ולשוחח, ואליהם מצטרפים עוברי ועוברות אורח שמתיישבים, מקשיבים ומתווכחים.

עיר שחוברה לה יחדיו - ועדיין מתחברת

היום יום הירושלמי הוא מורכב ולעתים אף קשה. החלוקה למגזרים, מלחמות הכוח, המאבק על היום יום יום, חברתית, כלכלית, ציבורית הוא קשה. ומול אלו ירושלים – העיר היצירתית, מחוללת המהפכות. לא סתם נאמר עליה "עיר שחוברה לה יחדיו".

הסמיכות של הרצח לט' באב הביאו את התנועה הירושלמית ליצירת האירוע "איכה יוצרים שיחה" – מעגלי שיח במרחב הציבורי, במגוון שכונות ברחבי העיר ובכיכר העיר. עשרות מעגלי שיח, עשרות אנשים ונשים ממגוון התחומים והמגזרים, אלפי בני ובנות נוער, מירושלים ומחוצה לה, בקריאת מגילת איכה, בשיחה ובפיוט. בעוד ט' באב נתפס כצום דתי, יחד עם אירוע השנה לזכרה של שירה הוא מקבל משמעות חברתית, ישראלית, מחברת. והשנה זו כבר מסורת ישראלית לה שותפות ושותפים ממגוון הקהילות והמגזרים.

אז מה גורם לאנשים לצאת מהבית בערב ט' באב? מה מביא אנשי ונשות דת, תקשורת, פוליטיקה, חינוך, תרבות ועוד לקחת חלק במעגלי שיח? ההבנה כי יש כוח למרחב הציבורי ודווקא בירושלים - העיר על שמה קראו את הסינדרום. ההבנה כי לצד המחלוקות, רב המשותף על הנפרד והוא זה שמביא את ההמון להתכנס יחד בערב צום, ט' באב, בכיכרה של עיר וכי בכוחנו לשנות.

בשעת כאב ומשבר אנשים מחפשים קהילה, מחפשים להיות יחד, לא להיות לבד והיחד מעניק כוח. קיץ, חופש ובכל זאת הציבור מצביע ברגליים, יוצא מהבית אל המרחב הציבורי. אלפים. ואני, כאשת חינוך, מבקשת גם לקחת חלק ככל שאוכל ולהביא גם את קהילת בית הספר, התלמידות והתלמידים שלי, אל המרחב הציבורי ולהמשיך את הסולידריות שביקשה שירה בנקי להפגין כלפי חבריה וחברותיה ולייצר מציאות בה ניתן לחיות יחד, עם ההסכמות והמחלוקות.

בעוד בית המקדש וירושלים חרבו בשל שנאת חינם, החברה הירושלמית מבקשת לחבר ולהתחבר באמצעות המפגש והשיח. השנה הלכו והתרחבו המעגלים בכיכר ספרא ובעשרות שכונות בירושלים. המעגלים מתרחבים וערים נוספות מצטרפות אל היוזמה שיוצאת מירושלים ומבקשת לציין את ט' באב באמצעות שיחה ומפגש. וירושלים – העיר המטורללת שלנו, היא אותה עיר שמייצרת את הכיוון ומאמתת את המילים: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" לחברה הישראלית כולה.