לינוי אשרם, המתעמלת הבכירה של ישראל, זכתה במדליית הכסף בתחרות הקרב רב באליפות העולם בהתעמלות אומנותית, אחרי שצברה 20 נקודות בדיוק בגמר. מדובר בהישג הטוב ביותר אי פעם של מתעמלת ישראלית, ואכן מדינה שלמה נרגשת מההישג העצום של הספורטאית הצעירה. שרת התרבות כצפוי התקשרה לברך וראש הממשלה הילל ושיבח - "מתנה נפלאה לשנה החדשה". אין ספק, גאווה לאומית.

באנר

בואו נחזור קצת אחורה. לינוי אשרם בת ה-19 גדלה בראשון לציון. היא התחילה להתאמן בגיל 7 אחרי שהוריה החליטו לשלוח אותה לחוג התעמלות אמנותית, בדומה ללא מעט ילדות בגילה. כשהמאמנת בחוג ראתה שמדובר בפוטנציאל יוצאת דופן היא שלחה אותה להפועל ראשון לציון. לא היו כאן מגלי כשרונות, ולא היתה כאן כל השקעה מצד המדינה. מגיל 12 אשרם כבר משתתפת בתחרויות בינלאומיות ומאז היא צוברת הישגים ומדליות. השנה היא כבר קטפה 25 מדליות בתחרויות הסבב העולמי.

בניגוד ליריבות שלה מחו"ל, לינוי לא קיבלה תקציבי עתק ולא מתעמלת באקדמיות יוקרתיות. המאמנת ילנה קופילנקו והכוריאוגרפית איילת זוסמן לקחו אותה תחת חסותן ובעבודה קשה וכוח רצון פרצו יחד איתה את תקרת הזכוכית. לצידה של לינוי, עמדו על הפודיום בבולגריה האחיות התאומות דינה וארינה אברינה בנות ה-18 מרוסיה שקטפו את המקום הראשון והשלישי באליפות העולם. רוסיה נהנית משליטה מוחלטת בענף, ומאז שנת 2000 מוליכה המעצמה את טבלת המדליות האולימפיות בהתעמלות אמנותית. הרוסים משקיעים תקציבי ענק בספורטאיות שלהם, והתוצאות ניכרות. בישראל, למרבה הצער המצב שונה לחלוטין. נשים נהנות הרבה פחות מהקצבות לאומיות ועירוניות לספורט, וקיים אי שוויון בולט בחלוקת משאבים לספורט נשים וגברים. כן, אם תהיתם, גם כשזה מגיע לספורט יש אפליה. מעבר לחלוקה הלא ברורה של מחניים /כדורגל בשיעורים בבית הספר, המדינה מפלה גם את הילדות המחוננות שבחרו להקדיש את חייהן לספורט.

ללינוי אין ליווי מגיל 4, אין מחנות אימונים, ואין תמיכה לאומית וכל היוצא מזה. היא הצליחה לבלוט בזכות עצמה, בזכות הכישרון הגדול שלה, יכולת התמדה חסרת הפשרות וה"פייטריות" שלה, תכונה שרבים מזכירים כאשר מדברים עליה. אם השילוב הזה לא היה קיים, סביר להניח שלא היינו שומעים על המתאמנת המוכשרת הזאת, כי המדינה לא ממש פועלת כדי לאתר כישרונות כמוה.

איך זה עובד? בגדול, בערך ככה: משרד הספורט מחליט באיזה ענפים לתמוך ולתקצב בעיקר לפי אהדת הציבור: כדורגל? יש הרבה אוהדים, כדורסל? המון, ג'ודו: הרבה ישראלים אוהבים, התעמלות אומנותית? פחות. אם נוסיף למשוואה את העובדה שהעיתונות מסקרת במידה מועטה בלבד ספורט נשים, נבין שמדובר בדרך ללא מוצא וחבל. אם אנחנו רוצים לראות יותר לינוי אשרמיות, אם אנחנו רוצים לראות יותר ילדות מתאמנות ואם אנחנו רוצים שהספורטאיות שלנו יצליחו וישתלבו בדירוג העולמי הגיע הזמן שנקרא לחלוקה שווה של תקציבים. לא מדובר רק בהתעמלות אמנותית, ספורט הנשים בישראל חייב לקבל חיזוק משמעותי. זה לא מספיק להתקשר לברך, זה לא מספיק לכתוב בעיתון, נשים לא פחות מוכשרות מגברים, וילדות לא פחות מסוגלות מילדים. זה מוזר ולא הגיוני שצריך לדבר על זה בכלל.

אשרם תקבל על זכייתה מענק בסך 84 אלף שקלים מהקרן המשותפת לוועד האולימפי בישראל, משרד התרבות והספורט והמועצה להסדר ההימורים בספורט, וזה חשוב וראוי. יחד עם זאת אחרי הזכייה של אשרם (עדיף הרבה לפני אבל עדיין) חשוב שמשרד הספורט ומקבלי ההחלטות יעצרו ויעשו בחינה מחדש של חלוקת התקציבים. "הספורטאית הישראלית הבכירה ביותר" הבאה נרשמה השנה לחוג במתנ"ס העירוני, בואו נשקיע בה.