ליל ה-5 ביוני, 2002, היה הרגע בו חייה של אליזבת סמארט השתנו לנצח. באותו לילה התגנב לחדר השינה שלה בביתה שבלייק סיטי בראיין דיויד מיטשל, ובאיומי סכין גרר אותה למקום מרוחק מביתה. קילומטרים משם, בבקתה בתוך יער, ממש כמו בסרטי האימה הכי זולים וקלישאתיים, חיכתה לה וונדה ברזי, אשתו של מיטשל. ביחד הם ערכו טקס נישואים בין מיטשל לסמראט, ומבחינתם מאותו הרגע היא היתה "בבעלותם".

בראיון לקראת צאת ספר הזיכרונות שלה, ב-2013, סיפרה סמארט: "הייתי מבועתת כשהגענו לשם, אבל הדבר המפחיד ביותר היה האישה הזו. אני זוכרת שהיא יצאה החוצה ללא בגדים ועם כיסוי ראש וחיבקה אותי, אבל לא חיבוק מנחם. כאילו אמרה 'את שלי. ותעשי בדיוק מה שאני אומרת לך'".

במשך תשעה חודשים סמארט הוחזקה בביתם של בני הזוג בכוח, לעיתים קשורה לעץ בשרשרת ברזל. היא הוכרחה ללכת ערומה, לעשן ולשתות אלכוהול, ולדבריה לא פעם התעוררה בתוך הקיא של עצמה. "במשך החודשים הבאים הייתי רעבה ומשועממת למוות. מדי פעם הוא נהג לאנוס אותי, לפעמים מספר פעמים ביום...בכל פעם שחשבתי שזה לא יכול להיות גרוע יותר, זה הפך לגרוע יותר". סמארט הוכרחה ללכת עם כיסוי על ראשה ונאסר עליה לדבר עם אנשים. לדבריה היא פחדה שאם היא תדבר, או תנסה לברוח, מיטשל יפעל בהתאם לאיומים שלו ויהרוג אותה ואת בני משפחתה. לבסוף שוטר חד עין ועקשן הצליח לזהות אותה בזמן הליכה ברחוב, והחזיר אותה לביתה. רק אז התברר שמיטשל, מטיף דתי מטעם עצמו, היה שיפוצניק בבית משפחת סמארט.

למרות השנים שעברו, הטראומה שעברה סמארט באותם חודשים עדיין משפיעה על חייה, מן הסתם, ולכן היא היתה מזועזעת לגלות שברזי, היום אישה בת 72, תשוחרר מהכלא בשבוע הבא, חמש שנים מוקדם מהצפוי, זאת לאחר שהרשויות ביוטה הודיעו שהם חישבו לא נכון את משך הזמן שברזי אמורה לשבת בכלא.

סמארט, היום אמא לילדים בת 30 ופעילה עבור זכויות של קרבנות עבירות מין, הגיבה בפומבי בנושא ואמרה: "היא אישה שילדה שישה ילדים, ובכל זאת שיתפה פעולה עם חטיפה של ילדה בת 14. והיא לא רק ישבה לידי בזמן שנאנסתי, אלא עודדה את בעלה להמשיך לאנוס אותי. אז האם אני מאמינה שהיא מסוכנת? כן, אבל לא רק כלפי. אני מאמינה שהיא מהווה סכנה ואיום על כל אדם פגיע בקהילה שלנו".

סמארט הדגישה שברזי לא הגיעה לבדיקות שהיו אמורות לבחון את בריאותה הנפשית או את המסוכנות שלה, ובכל זאת הרשויות החליטו לשחרר אותה. "אני קוראת לרשויות ולכל מי שעובד איתם לשקול מחדש את ההחלטה הזו, לבחון את כל העובדות, להסתכל על מצבה הנפשי ולבדוק אם הם באמת ובתמים הם מרגישים שהיא לא מהווה עוד איום ושהיא מוכנה להשתחרר".

סמארט מודעת לעובדה שברזי נוהלה בעצמה על ידי מיטשל, אך עם זאת היא מבקשת להזכיר ש"ונדה ברזי ראתה אותי כשפחה שלה, היא קראה לי המשרתת שלה, והיא מעולם לא היססה להביע את אי שביעות הרצון שלה ממני", אמרה סמארט. "נכון שהיו זמנים שבהם היא תומרנה על ידי מיטשל, אבל היא בעצמה התעללה בי לא פחות".

מיטשל קיבל מאסר עולם בעוד שברזי קיבלה עונש של 15 שנות מאסר בלבד, זאת לאחר ששיתפה פעולה בתיק נגד מיטשל, ממנו התגרשה בינתיים. היא שוחררה מהכלא הפדרלי בטקסס לאחר שסיימה את עונשה ב-2016 וחזרה לכלא של יוטה כדי להשלים עוד עונש מאסר, זאת משום שהודתה גם בניסיון חטיפת בת דודתה של סמארט, כחודש לאחר החטיפה שצלחה. ביום שלישי האחרון, מועצת השחרורים של יוטה הודיעה שהיא השלימה את שתי תקופות המאסר שלה, משום שעד כה לא חישבו את התקופה בה היתה במעצר לפני המשפט.

בהצהרה שנשאה סמארט הוסיפה כי היא לא מחפשת נקמה, אלא פועלת מתוך פחד לביטחונה ולביטחונם של אחרים. לדבריה ברזי לא הראתה סימנים ברורים לחרטה או לשיקום לקראת שחרורה, ולכן עדיין מהווה סכנה לציבור.

מאוד קל להישאב לסיפור על ברזי האישה הכנועה שעשתה את רצון בעלה האלים והמסוכן בחוסר ברירה, אבל דווקא הנרטיב הזה פועל נגדנו. אם אנחנו לא רוצות שיתייחסו אלינו כבובות על חוטים, אנחנו צריכות להיות מספיק כנות עם עצמנו ולהודות שיש גם נשים שמסוגלות לעשות דברים איומים, וכמו שסמארט אמרה – אפילו אימהות. לכן אם היינו מצפות מגבר שלכל הפחות יביע חרטה ורצון להשתקם לפני שהוא יוצא לחופשי, אין סיבה שנדרוש מאישה פחות.