בימים האחרונים, בעקבות ההאשטאג האמיץ  #למה לא התלוננתי, הרשת התמלאה בשיתופים של נשים וגברים שחשפו בכאב את הסיבות שגרמו להם לבחור שלא להתלונן על אונס והטרדות מיניות שעברו. אתמול התעורר גל חדש של וידויים בטוויטר תחת ההאשטאג #לא התלוננו עלי שבמסגרתו גברים החלו לשתף במקרים בהם הם פגעו בנשים כי חשבו שככה גברים אמורים להתנהג. לרשת החברתית עלו פוסטים חושפניים של גולשים שסיפרו כיצד פירשו כביכול סיטואציות מסוימות בצורה לא נכונה, והטרידו או תקפו את הנשים שהיו מולם.
הנה מספר דוגמאות:

 

כרגע עדיין לא מדובר בגל גדול של וידויים, אלא במספר מצומצם של גברים שמודים שטעו ופגעו. מעניין לראות שמה שבעיקר משותף לאותם גברים זה שכולם היו בטוחים שככה הם היו מצופים לנהוג כגברים, ושמבחינתם גם כשהאישה שהייתה מולם אמרה 'לא' – היא לא תמיד התכוונה לכך. כאילו לא עברו למעלה מ-50 שנה מאז שדן אלמגור כתב את הפזמון המפורסם "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת".

למרות שבמאבק האינסופי הזה של תנועת Me too, לעיתים עולה השאלה אם משהו בכלל זז ואם השינוי המיוחל יגיע, נראה כי הגלגול הנוכחי של המחאה הצית משהו בגברים, ורבים מהם מסתכלים אחורה ומבינים שלא תמיד נהגו בהגינות עם נשים (בלשון המעטה). ההאשטאג #למה לא התלוננתי הוא קשה ומעיק במידה מסוימת על הנפש, בעיקר עבור נשים שחוו הטרדות ותקיפות מיניות ונאלצות להיחשף ולקרוא שוב ושוב על מקרים כאלו, אבל למרות הקושי מדובר ביוזמה חשובה. השיתוף עובד ומחלחל אפילו אצל כאלו שמנסים להתעלם מכך שמדובר בתופעה, ושאכן נשים בחברה שלנו עדיין חוות תקיפות מיניות על בסיס יומי.

נכון לעכשיו ההאשטאג החדש #לא התלוננו עלי יכול להתפתח לשני כיוונים: ייתכן שהתנועה תתעצם ויותר גברים יתגייסו למאבק ויהיו אמיצים מספיק כדי להודות בפומבי שהם פגעו. ייתכן גם (וסביר להניח שזה מה שיקרה) שההאשטאג ידשדש וידעך, לא בגלל שגברים לא מודעים לכך שהם תקפו והטרידו, אלא בגלל שהם מפחדים ש"השם שלהם ייפגע" והם מעדיפים להמשיך לשתוק. כך או כך חשוב שנעצור לרגע ונטפח לעצמנו על השכם. משהו זז, גם אם זה קורה לאט, העולם מתחיל להתעורר - שנה ל-ME TOO  והמחאה ממשיכה.