בשבוע האחרון היה קשה להתעלם מההשטאג #לא_התלוננתי ברשתות החברתיות, שהגיע בדיוק שנה אחרי מהפיכת metoo. התגית החדשה חשפה אלפי סיפורי הטרדות ותקיפות מיניות שלא דווחו לרשויות, וכולם מסיבות דומות - חוסר אמון במערכת, טיפול פוגעני וסטיגמות חברתיות מנעו מגברים ונשים שחוו תקיפה ללכת ולדווח. כדי שהחשיפות המשמעותיות הללו לא יישארו בגבולות הרשת בלבד, ישנם דברים שחייבים לקרות. הנה ארבעה צעדים שיכולים לשפר את המצב כדי שבעוד שנה לא נאמר שכלום לא השתנה:

1. ראש הממשלה יפרסם פוסט תמיכה בקמפיין: ראש הממשלה בנימין נתניהו מצהיר שהוא חזק בביטחון. אני לא אומרת שהוא טועה, אבל בעידן בו ברור כי "ביטחון" הוא מונח המכיל הרבה יותר ממה שקורה רק בגבול עזה, על ראש הממשלה מוטלת האחריות לטפל גם בביטחון האישי שלנו ולהצהיר על כך בצורה ברורה. אמש כתבה על זה כאן שני צור, ואני מבקשת לבוא בהצעה קונקרטית. אדוני ראש הממשלה, לאחר שאלפי נשים וגברים, אזרחיות ואזרחי המדינה אותה אתה מוביל, שיתפו ברשת אינספור סיפורי תקיפות מיניות שעברו, אני מצפה ממך לתגובה. עמוד הפייסבוק שלך עמוס פוסטים הקשורים לאיראן, לצבא ולקשר עם ארה"ב, אבל לא מצאתי אף אחד שמדבר על אחת המהפכות הבינלאומיות הגדולות של השנים האחרונות. כן, שמחתי לגלות את נוכחותן של נשים משפיעות בעמוד שלך. אנגלה מרקל, ניקי היילי ומלניה טראמפ מקבלות מקום של כבוד, אבל מה עם הנשים של מדינת ישראל? אז הנה רעיון: אדוני ראש הממשלה, אשמח שתפרסם פוסט משותף שלך ושל רעייתך שרה, בו אתם מביעים תמיכה באלפי המתלוננות והמתלוננים ברשת, כאשר אתה מתחייב לפעול למיגור התופעה. לדעתי, זה יהפוך אותך למר ביטחון באמת. מר ביטחון אישי, שדואג שכל אחת ואחד מאזרחי המדינה יחיו בחירות ובשלווה. וזה, צריך לזכור, לא פחות חשוב מהטילים האיראניים.

2. שר החינוך יקדם באינטנסיביות תכניות לחינוך לשוויון מגדרי: רבים מסיפורי ההטרדות שנחשפו ברשת עסקו בחוויה הטראומטית של נשים וגברים שהותקפו בעת שהיו ילדים. “לא התלוננתי כי הייתי ילדה ולא ידעתי מה לעשות" היה משפט שחזר ברבים מהפוסטים. עתה, לשר החינוך נפתלי בנט, הזדמנות מצוינת למנוע את גל #לא_התלוננתי העתידי, שיכלול ככל הנראה סיפורי זוועה של ילדים שגדלו במערכת החינוך בשנת 2018. לפני כשנה פורסם בעיתון ה"גרדיאן" הבריטי מחקר שקשר בין חינוך לשוויון מגדרי ובין הטרדות מיניות. המחקר חשף כי בתי ספר שמעודדים ילדים וילדות לשאילות שאלות המטילות ספק בנורמות ובתפיסות המגדריות הקיימות, גורמים בטווח הארוך להקטנת מספר מקרי האלימות המינית בקרבם. זה מאוד הגיוני, כיוון שכאשר אנו מערערים את המערכת שמחנכת גברים להיות "טורפים" ונשים להיות "קורבנות", אנחנו מונעים תחושה של בנים שהם יכולים לקחת, גם כשאסור. שר החינוך בנט, יש לך כוח אדיר בידיים, ואתה מחויבת לשמור על יותר ממיליון וחצי ילדות וילדים מפגיעות מיניות עתידיות. תהיה בטוח שיש בישראל לא מעט עמותות והתארגנויות אזרחיות שישמחו לעזור בנושא, אשר עושות עבודת קודש, רובה בהתנדבות, כדי לשמור על הילדים איפה שמערכת החינוך נכשלת.

3. השרה גמליאל תהיה פעילה יותר בתכנית הלאומית לטיפול בתקיפות מיניות: נראה שהשרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, משתרכת מאחור בכל הנוגע לשמירה על זכויותיהן של נשים בישראל. אמנם יש לברך על הקמת "ועדת מדז’יבוז’" בראשות אווה מדז’יבוז’, יושבת ראש הרשות לקידום מעמד האישה הפועלת תחת המשרד עליו אמונה גמליאל, אך נדמה כי השרה עצמה לא מעורבת מספיק בכל הנוגע לענייניהן של נשים. הייתי מצפה ממנה לתגובה נחרצת ומהירה בנוגע לגל #לא_התלוננתי, אך גם בעמוד הפייסבוק שלה, כמו של ראש הממשלה, קיימת התעלמות מהתופעה. השתיקה הזו צורמת במיוחד כשהיא מגיעה משרה שעיני רבות כל כך היו נשואות אליה בתחילת הקדנציה. למעשה, התייחסותה האחרונה של גמליאל לנושא התקיפות המיניות הייתה בחודש יולי, עת הואשם ח"כ איתן ברושי מ"המחנה הציוני" בתקיפה מינית של חברתו לסיעה, ח"כ איילת-נחמיאס ורבין. אמנם זו היתה התייחסות חשובה, אך במידה והנושא בוער בה כפי שהיא מציינת, הייתי מצפה שגם כעת לכל הפחות תפרסם פוסט שמתייחס למחאה, ולא רק כשהדבר נוגע ליריב פוליטי.

כעת השרה גמליאל צריכה לקדם את "ועדת מדז’יבוז’" באופן נמרץ יותר, לוודא שהיא כוללת עשייה המקיפה את כלל משרדי הממשלה והרשויות, לעמוד בקשר אישי עם ארגוני הנשים בישראל ולהוביל סביבה נקייה מהטרדות – כי למרות הכל אנחנו עדיין תולות בה לא מעט תקוות.

השרה גמליאל עדיין שותקת. תמונה: Shuttertock

השרה גמליאל עדיין שותקת. תמונה: Shuttertock

4. שינויים שורשיים בחקיקה, במשטרה ובבתי המשפט: "מה שאנחנו רואות בגל הנוכחי של #לא_התלוננתי", מוסיפה מיכל גרא-מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים בישראל, “זה שמאז מהפכת me too הציבור עשה צעד גדול מאוד קדימה, אך המערכת נשארה מאחור. לכן, דברים חייבים להשתנות. ראשית, ההתקדמות חייבת לבוא לידי ביטוי בחקיקה: יש כיום שלוש הצעות חוק העוסקות בנושא ונוגעות במחלקות לעבירות מין בבתי המשפט, בשינוי הגדרת עבירות המין החמורות ובמעבר מסוגיית ההסכמה לבחינה של נסיבות חיצוניות, וכן הארכת תקופת ההתיישנות. שנית, המשטרה צריכה לדאוג לכך שיטפלו בתלונות על תקיפות מיניות רק חוקרות וחוקרים ייעודיים שעברו הדרכה מקיפה בנושא, ושלישית, חייב להתקיים שינוי בגישה של המערכת המשפטית. לצד הקמת בתי משפט מיוחדים לטיפול בעבירות מין, בהם יכהנו שופטים ושופטים מומחים לתחום, לשכת עורכי הדין חייבת להתחיל להעמיד לדין משמעתי עורכות ועורכי דין שמתעמרים במתלוננות ומתלוננים. היום עורכי דין מבזים נפגעות בחקירות הנגדיות עם שאלות שאינן רלוונטיות, שמטרתן לערער את ביטחונן ואמינותן, הגיע הזמן לשים לזה סוף".