מבין מעגלים-מעגלים של נרקומני ציבור, חובבי מצלמות, מכורי טוויטר ומפרסמי ספרים שהקיפו ועודם מקיפים את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בולטת הגברת הראשונה מלניה בקנאותה לפרטיות. כדוגמנית לשעבר שחיה על חשיפה פומבית הדיסקרטיות הפתאומית תמוהה ופתחה פתח לספקולציות רבות. רבים בתקשורת סברו שמלניה סובלת מהתפקיד ומרגישה בודדה ומבולבלת, שהיא שונאת את בעלה, את וושינגטון הבירה ושהיא רק מחכה לברוח. לפי הראיון האחרון, כנראה שכולם טעו.

בראיון ארוך, נדיר וחושפני לטום יאמס מרשת ABC מלניה ענתה לראשונה על אינספור השאלות שעלו בשנתיים האחרונות לגביה, לגבי התפקיד שלה, לגביי חיי הנישואין לנשיא ארה"ב והמדיניות השנויה במחלוקת שלו. הגברת הראשונה ענתה על שאלות פולשניות קרוב לשעה. היא הפגינה קור רוח, הייתה מחושבת, חביבה, והפגינה תחושת שליחות לתפקיד, אנטיתזה מוחלטת לבעלה האימפולסיבי, שנוטה להגחיך את עצמו ואת התפקיד תדיר. טראמפ הביעה תמיכה במהלך השנים לפנטזיה של בעלה לרוץ לנשיאות והבהירה במילים ובמחוות, שהיא מעוניינת להיות גברת ראשונה מסורתית וקלאסית, כמו ג'קי קנדי. בעוד שלליברלים בארה"ב היה, וודאי, חלום נסתר לפגוש במלניה שתידמה יותר לנסיכה דיאנה, אישה שברירית כלואה בתפקיד מחייב שאין לה דבר וחצי דבר עם התדמית הנוצצת והמסרסת שלו. כרגע נראה שטראמפ דווקא הגיעה ליעד ג'קי או הנכסף, והתעלתה מעל בריכת הסקנדלים בה מתבוססת הבירה האמריקאית מאז הבחירות האחרונות.


קטע מהראיון ב-ABC

הראיון שמסעיר את ארה"ב ולמעשה את העולם כולו, נערך בקניה במהלך הנסיעה הראשונה שלה לבדה, לארבע מדינות אפריקאיות. טראמפ הצליחה לצאת לראשונה מצילו של בעלה הנוטה להשתלט על המרחב הציבורי ככל שניתן, ונצפתה מפתחת קשר חם ונעים עם הילדים והמבוגרים במקומות בהם ביקרה. היא זרחה, אך גם נתקלה בביקורת קשה, בעיקר באשר למה שבחרה ללבוש. במהלך הטיול בקניה חבשה טראמפ כובע לבן שמזוהה עם הקולוניאליזם האירופי על אפריקה, במה שכינו בתקשורת כ-"tone deaf", חסר רגישות. זו לא הפעם הראשונה שהבחירות האופנתיות המדוקדקות שלה זכו לפרשנות ולביקורת - לנאום "מצב האומה" הראשון הגיעה לבדה, שלא כנהוג, בחליפת מכנסיים לבנה המזוהה יותר מכל עם הילארי קלינטון, ויש שאמרו שזוהי תגובתה לפרשיית סטורמי דניאלס שעלתה אז לכותרות, היא עלתה לאייר פורס 1 עם בעלה לטקסס לתדרוך על הוריקן הארווי לפני כשנה בעקבי סטילטו אימתניים שלא תאמו את הקטסטרופה, וכמובן, היא נצפתה מגיעה לבקר את ילדי המהגרים שהופרדו מהוריהם ונכלאו בכלובים במתקני שהייה זמניים עם מעיל חאקי של זארה שעל גבו נכתב “?I really don’t care, do you”, וזכתה לראשונה לביקורת קשה על התעוזה שלא להתנגד למדיניות הבעייתית הזו. בראיון אישרה במפתיע כי לבשה את הז'קט בכוונה תחילה, איתות נגד הדמוקרטים ואנשי התקשורת שמחפשים אותה לדבריה.

לטראמפ היו בריאיון תשובות לכל סקנדל מהעבר ששלף יאמס. היא אמרה שהידיעות על מדיניות הפרדת ילדי המהגרים בגבול תפסו אותה לא מוכנה, והיא מיד הודיעה לבעלה על התנגדותה הנחרצת למהלך. בריאיון היא גם הבהירה מספר פעמים שהיא תמיד נותנת את דעתה על המתרחש במדינה לנשיא, ומקווה שהיא מצליחה להשפיע עליו. היא תפקדה בראיון כמו פוליטיקאית מחוננת- הרעיפה מסרים מלכדים וחיוביים, הביעה אחידות משפחתית ומדינית ככל הניתן, ותמרנה במיומנות שאלות קשות. כשנשאלה מה היא חושבת על קמפיין METOO ועל אמירותיהם של בעלה ובנו, דונלד טראמפ ג'וניור, על כך שהם חוששים דווקא לשלומם של בנים וגברים במדינה שעלולים ליפול קורבן להאשמות שווא, היא ענתה שהיא מאמינה לנשים ותמיד תומכת בנשים אבל "שיש צורך בהוכחות", אמירה שגררה תמיהות רבות. אמנם לגברת הראשונה אין יכולת להיכנס לעומקם של היבטים משפטיים במקרים של אונס ותקיפה מינית, ופשעים דלי הוכחות באופן מיוחד, אבל עומדים לרעתה נישואיה לגבר שמספר דו-ספרתי של האשמות בהתנהגות מינית בלתי הולמת תלויות נגדו. בנוסף, השתיקה שלה לנוכח התמורות החברתיות בנושא מהדהדת, בעיקר כמי שתופסת את עצמה כאישה עצמאית ודעתנית.

ואם כבר בדעתנות עסקינן, איך אפשר שלא לדבר על סטורמי דניאלס. המשבר שתקף את הנשיא ואת הזוגיות שלו ומסרב להתאדות ריחף מעל הריאיון כל העת. כשנשאלה על כך טראמפ ענתה בחריצות, שהמקרה לא מעסיק אותה, ושזה לא מענייניה, ואז שבה לפזמון החוזר- אני כאן בשביל המדינה שלי ובשביל הילדים. גם קמפיין "Be Best" שלה, שנועד להילחם בבריונות ברשת, פגש בבוז ובלעג מצד ההמונים, שהזכירו לה שהבריון המפורסם בטוויטר גר איתה בבית הלבן. כשהגברת הראשונה התייחסה לנושא היא הצטרפה לקו הממשל שקובע שטראמפ הוא אדם עצמאי והסגנון הפרובוקטיבי שלו הוא דווקא חדשני, ממש כאילו מפולת קללות באינטרנט וביזוי אנשים פרטיים ונבחרי ציבור על במות בכינוסים רפובליקניים הוא למעשה יצירת אומנות של ג'קסון פולוק, מטונף ופרוע ומקדים את זמנו. טראמפ נוטה לממלכתיות האמריקנית המוכרת, ודווקא יצאה בפומבי בעבר דרך ערוצי המדיה החברתית ודרך הצוות שלה בהודעות שלא עמדו בקנה אחד עם המדיניות של בעלה.

צילום: shutterstock

באופן כללי, התשובות האנמיות המעטות שהפגינה  במהלך הריאיון נבלעו בתוך תכנית שלמה שהוקדשה לה, שהייתה ברובה קוהרנטית, עניינית וחדה. המבטא המהפנט שלה והעיניים הצרות והחודרות עשו חסד עם התדמית שהיא מבקשת לאמץ לעצמה כעת, תדמית שהיא בכנות מעט מאכזבת. מלניה טראמפ לקחה אחריות על הנרטיב שהיא מבקשת לייצר בעיניי הציבור, והודיעה קבל עם ועולם, שהיא רפובליקנית, מאוהבת, אמא מסורה ואישה מאושרת שמשרתת את עמה.

הבעיה המרכזית שאפיינה, כנראה, את הספקולציות הרבות סביב טראמפ, היא העובדה שכנראה שהתרגלנו לשפוט את הנשים הסובבות את הממשל הזה על ציר שאפשר לקרוא לו "ציר ניקי-מלניה" שמודד חולשה, טיפשות, ורוע - בצידו האחד המתפטרת הטרייה ניקי היילי, שייצגה את ארה"ב (וישראל) באו"ם, ונתפסה כאישה חזקה, מבריקה, דעתנית, וטובה, נטע זר בתוך ממשל טראמפ, והצליחה לסיים את הקדנציה הקצרה שלה בחן ובלי שערוריות גדולות מדי. בצד השני נמצאת מלניה, שנתפסה כאישה חלשה, אומללה, כלואה, שלא מזוהה עם אינטליגנציה, ומאוחר יותר זוהתה גם עם חוסר רגישות. אולי זה בגלל שהיילי הייתה כל כך רחוקה גיאוגרפית וטראמפ כה קרובה, אולי משום שכל הנשים בממשל טראמפ נשפטות לרעה מתוקף המעסיק שאצלו בחרו לעבוד.

הגברת הראשונה שהגיעה בחבילה אחת עם הנשיא ובעיקר שתקה לאורך השנתיים האחרונות, השאירה חלל שהצלחנו למלא בסימפתיה כלפיה, כזו שניגנה על התפיסה שדונלד טראמפ הוא איש רע, נרקיסיסט, טיפש ואכזר. האמנו שהאישה שלצדו יודעת את זה וכל כך מפחדת ממנו ובגלל זה היא שותקת אבל המחשבה המנחמת הזו, כאילו יש מישהי בבית הלבן שמסכימה אתנו ויכולה לאשש את חששותינו, הופרכה. טראמפ לא מסכנה ולא זועקת לעזרה. עם זאת, הבחירה שלה להצטרף לתפקיד במלואו מתירה את רסן התקשורת, וחמת הספק לא עומדת יותר לטובתה. ביום שישי האחרון טראמפ הצטרפה באופן רשמי אל רכבת ההפתעות של הממשל האמריקני, וכנראה שהתקשורת לא תחוס עליה יותר.