הצעת החוק לאיסור צריכת זנות שהוגשה על ידי ח״כ לשעבר זהבה גלאון וח״כ שולי מועלם ואושרה שלשום בקריאה ראשונה היא הכרזה חד משמעית על נקיטת עמדה מוסרית באשר לזנות והנשים שנמצאות בה. התמונה של קבוצת חברות כנסת מאושרות בהישגן אכן גורמת להתרגשות, במיוחד כי היא מוכיחה שוב את הפרוטוקול של מאבקים חברתיים: הצעת חוק שהוצעה על ידי חברת כנסת אחת (במקרה זה זהבה גלאון שהעלתה הצעה שנראתה לא פחות מהזויה) לפני 15 שנה, עברה גלגולים, כנסות, ממשלות, והצליחה רק לצלוח בעבר קריאה טרומית לפני 6 שנים יחד עם ח״כ לשעבר אורית זוארץ, עברה סוף סוף מכשול שמעולם לא עברה ואושרה בקריאה ראשונה.

אם לפני שנתיים בשורות על אישור הצעת החוק בצירוף תמונה של חברות כנסת מאושרות היו בגדר התגשמות של חלום וגרמו לצמרמורות של התרגשות, היום אני יודעת שאפשר לחכות עם השמחה - השטח מעיד על פער גדול מדי בין מה שקורה במציאות לבין המצב אוטופי שהחוק מציג ושואף אליו.

המנהג שהתפתח אצל איריס שטרן לוי ואצלי לעדכון הזוועות היומי שקרו בחייהן של התלמידות התקיים גם אתמול, ממש במקביל לאישור הצעת החוק. איריס ספרה לי על גלית שנקייה מסמים כבר תקופה אבל חזרה לזנות כי אין לה דרך אחרת להתפרנס אבל יש שכר דירה שצריך לשלם, בעל בית שלא אוהב לחכות לכסף שמגיע לו ושלוש/ה ילדות/ים בגיל צעיר שצריכות/ים לאכול בין היתר. שמעתי אתמול על עוד ניסיונות למצוא להילה שחולמת לצאת מהזנות כבר שנים, עבודה שתוכל להתפרנס ממנה. הניסיונות שלנו נמשכים כבר כמעט שנה אבל הגיל שלה, חוסר הניסיון התעסוקתי והעובדה שהיא טרנסית לא לטובתה. מיותר לציין, אבל אציין בכל זאת, שהדחיות החוזרות ונשנות לא תורמות להצלחת תהליך היציאה מהזנות. ואלו רק שתיים מהדוגמאות. את השאר אני חוסכת מכולנו.

נקודה נוספת היא שאנחנו כבר יודעות שחוק טוב עם כוונות טובות לא מספיק, אלא האכיפה. חוקים טובים יש היום כבר בשפע. האיום הפלילי מוטל על שפע של עבירות: סרסור לזנות, שידול, סחר בבנות/בני אדם לזנות, ניצול קטינות/ים לזנות והחזקה או השכרה של מקום לשם זנות. למרות זאת, אנחנו לא רואות את האשמים גודשים את בתי הכלא. הכותרות הסנסציוניות שזכינו להן בשנה האחרונה מבשרות בעיקר על תפיסתן של סרסוריות, בעוד אחרים מתראיינים בפנים גלויים בטלוויזיה בלי בושה, אתרים אלימים ממשיכים להתקיים וצריכת זנות הקטינים פורחת.

נוסף על כך, הצביעות החברתית שחוגגת והאצבע המאשימה שמופנית כלפי נשים בזנות שחוגגת, לא מהוות קרקע יציבה לשינוי חברתי אמתי. למשל, העובדה שאנחנו צריכות להסביר שכשאישה בזנות החסרה את הכסף לאוכל נוסעת לשיעורים של ״המכללה״ במונית, זה לא בגלל שהיא מפונקת ובזבזנית, אלא בגלל שהיא חרדה לנסוע באוטובוס עם המון אנשים שיסתכלו ולקוחות שאולי יזהו. אני שומעת סביבי שיחות שגם אני משתתפת בהן, על כמה קשה להכניס שגרת ספורט יציבה לחיים, לשנות הרגלי תזונתיים, הרגלי שינה, להוריד את כמות הסוכר בקפה ותמיד כל אלו מתקבלים בהבנה וחמלה. אבל קל להגיד ״זו בחירה״ ו״שתלך לעבוד כקופאית״ על נשים שמנסות לבנות את עצמן מהתחלה, עם קופה של קשיים ומכשולים שתלויה להן על הגב. הסטיגמה עדיין חלה על הנשים שבזנות או שיצאו ממנה, השיפוטיות מופנית אליהן. מי שצורך זנות בלילות, לעומת זאת, ממשיך לחוקק חוקים, לפסוק בבתי משפט, לנהל חברות היי טק גדולות, להופיע על במות בטלוויזיה וגם בפני הילדות והילדים שלנו ביום. אבל זה יישאר במחשכים משום שזה פרטי ולא עניינו של הציבור. גם אם משהי תחשוף מידע כזה אי פעם תסומן כמכפישה שרק רוצה לזרוע הרס בחיי הגבר האומלל שנפל קורבן לזעמן של פמיניסטיות הזויות.

לעומת זאת, התרופה שמוכיחה את עצמה שוב ושוב ושוב, כפי שאנחנו רואות, היא שיקום - מעטפת של מענים והבנה אמתית לא שיפוטית כלפי נשים שמבקשות לצאת מהזנות. בזמן שהמציאות ממשיכה להתקיים במלא כיעורה, נשים נלחמות על החיים שלהן, לא מוותרות ומנסות ללמוד מקצוע. לפעמים הן גם לומדות מיומנויות שרובנו רכשנו מזמן: לעבוד עם מחשב, לקרא ולכתוב בעברית או באנגלית ועוד. זה עובד יותר מאשר העצה הרווחת שנזרקת כלפי שורדות זנות ״ללכת לנקות בתים״. ניקיון בתים יכול לספק פרנסה אבל לא זהות מקצועית, לא אופק תעסוקתי ולא הגשמה של חלום.

הביקוש אומר את שלו: משנת 2017 ועד היום כמות התלמידות ב״המכללה״ גדלה ב10%. ב 2016, שנת ההקמה שלנו, השתתפו בקורסים שלנו 27 נשים ונכון להיום אנחנו עומדות על 143 השתתפויות של נשים בקורסים. חמישה מחזורי קורסים בשנת 2016 הפכו ל-29 עד לרגע זה והשנה עוד לא הסתיימה. מעבר לזה, אנחנו רואות את התלמידות של ״המכללה״ חוזרות ללמוד ובוחרות להגיע ליותר מקורס אחד. הנתונים האלה אינם רק תוצאה של עבודה קשה שלנו אלא גם הוכחה שכל מה שדרוש הוא הזדמנות מתאימה. כשזו מגיעה, אישה שעברה תופת יכולה להרגיש גאה בעצמה, לעמוד מול הרווחה ולהגיד את שלה, או להפוך למנהלת בעבודה יוקרתית שהתחילה פחות משנה קודם לכן ולדון בהעלאות שכר כי ברור לה שמגיע לה.

במקביל להתרגשות המוצדקת ממאורעות אתמול, אנחנו ממשיכות להיאבק על הקיום של ״המכללה״ שהפכה לבית ולמשפחה עבור התלמידות והבוגרות אך למעשה, חסרות אפילו את המבנה שיהיה לנו לבית ומנסות להפוך אותו מתחושה למבנה גשמי.

עד ליום בו נבין נוכל לקפוץ למזרקות כי נבין שאנחנו חיות במדינה בה לכל אישה ניתנת הזדמנות לבנות את חייה כפי שהיא רוצה ונראה כיצד החוק שצריך עוד לעבור קריאה שנייה ושלישית מיטיב עם נשים בזנות ומשפיע לטובה על חייהן, ״המכללה״ ממשיכה להרחיב עוד ועוד את תכניות הלימודים, השירותים והמענים. כך שלמעשה הדרך עוד ארוכה עד שנוכל לראות כיצד החוק שצריך עוד לעבור קריאה שניה ושלישית, מיטיב בשטח עם נשים בזנות ומשפיע לטובה על חייהן.

 

נשמח מאד אם תוכלו לתרום לנו: בכפתור התרומה בדף הפייסבוק, בכפתור התרומה באתר, באמצעות העברה בנקאית או הוראת קבע: בנק פועלים, סניף דיזינגוף 681, חשבון 595604 (המכללה), בנק פועלים.

 

תגיות , ,