מרוב מפלגות שקמות פה כל יומיים אני כבר מבולבלת ולא בטוחה מה פרודיה פרועה ומה אמיתי. אבל אני כן שמה לב מה חסר בכל השיח הזה. נדמה שעשרות המפלגות מתחרות ביניהן על הצגת מצע טוב יותר בשני נושאים בלבד – הכלכלי והמדיני בטחוני. זהו. זה כל מה שחשוב. אם נבחן את זה מקרוב רגע, בתחום המדיני בטחוני אין באמת הבדל גדול ברמת הפרקטיקה בין המפלגות השונות ואפילו בין ימין ושמאל. בסופו של דבר, עוד כמה חודשים יציג נשיא ארה"ב את תכניתו לאזור ומי שלא יהיה פה ראש ממשלה (וזה ממש לא משנה אם זה יהיה ביבי, גבאי, לפיד או בנט) ינסה ליישם את התכנית באופן זה או אחר. הפלסטינים יאמרו שהם לא מקבלים את מרותו של טראמפ הנוראי, ראש הממשלה הנבחר יודיע שאין פרטנר ובזה זה פחות או יותר יסתיים. 

 

דונלד טראמפ. צילום: shutterstock

דונלד טראמפ. צילום: shutterstock

 

הלאה, לתחום הכלכלי: אז נכון, יש פה מין קרב עיקש בין ימין ושמאל לכאורה. אבל בינינו, רוב הציבור מזמן נטש את הרעיון הקומוניסטי ויעידו מספר הקיבוצים השיתופיים שנשארו עומדים על תילם. רוב האזרחים ואיתם נבחרי הציבור מבינים שהרעיון הזה מת. כולנו נעים בתוך מרחב שנע בין סוציול-דמוקרטיה לדמוקרטיה ליברלית. בסופו של יום רובנו רוצים חופש בחירה, חופש תעסוקה והורדת מיסים כדי שנוכל להתקיים בכבוד ומצד שני רוצים לצמצם פערים ולדאוג לחלשים. האם זה יקרה באופן כזה או אחר זה דיון לגיטימי.

הנושא הכי בוער שאף אחד לא מדבר עליו

בתוך כל הרעש יש תחום אחד שבו יש שתיקה רועמת ולא רק מצד בני גנץ - החיבור בין דת ומדינה במדינת ישראל. נושא מורכב אבל קריטי מאין כמותו. רוצים דוגמא? בבקשה: אתמול פרסם המשרד לשירותי דת דו"ח המראה שישנה ירידה בכמות הזוגות הפונים להתחתן דרך הרבנות. ירידה של 4.7 אחוז בשנת 2017 וירידה של 6.2 אחוז בשנת 2018. בסיבות לירידה מציין הדו"ח כמה סיבות וביניהן שתיים חשובות: האחת - יש עלייה במספר הנישאים שלא באמצעות לשכות הנישואין על ידי רבנים אורתודוקסים (ישנם לפחות 14 רבנים כאלו) וכן נישואין שנערכים על ידי קונסרבטיבים ורפורמים. השנייה - עלייה דרמטית במספר הזוגות החיים ביחד ללא נישואין. זה מאוד פשוט. בישראל יש מאות אלפי זוגות שאין להם שום דרך חוקית להתחתן, גם אם הם רוצים. כשהדרך החוקית היחידה להתחתן עוברת דרך הרבנות זה פתח לחוסר שיווין והרבה עגמת נפש. ואני עוד לא מדברת בכלל על כל המשתמע מכך למי שכן מתחתן דרכם, החל בנשים שנתקעות בלי גט ונתונות לסחטנות בריונית וכלה ברשימות שחורות של פסולי חיתון וממזרים.

מה שמוביל אותי לדוגמא הבאה – משרד הקליטה פרסם שבשנת 2018 עלו לארץ קרוב ל-30 אלף עולים חדשים כשרוסיה היא המדינה המובילה בכמות העולים ממנה. לכאורה נתון מרגש מאוד, אבל הוא דווקא מדאיג ברגע שמבינים את מצבנו מבחינת דת ומדינה. מנתוני הלמ"ס עולה שמתוך אלפי העולים הללו כ-54% מהם אינם מוכרים על ידי המדינה כיהודים על פי ההלכה. זאת אומרת, שמעבר לעובדה שאין להם ולילדיהם איך להתחתן בישראל, החברה שלנו צועדת אל עבר מצב הזוי שבו עשרות אלפים של אנשים שהגיעו לארץ מתוך חיבור לשורשים היהודיים שלהם ורצונם להיות חלק מהחברה היהודית בארץ ישראל, כלל לא יוכרו ככאלה בפני המדינה. אם ירצו בכל זאת לקבל הכרה, הם יאלצו לעבור תהליך ארוך, נוקשה ומתיש כדי להתגייר וגם זה רק אם יחליטו לשמור תורה ומצוות כאחרון החסידים. במידה ובסופו של דבר לא יקיימו קלה כבחמורה, הרבנות יכולה להחליט לבטל את הגיור.

 

הפגנת מחאה של המציבור החרדי נגד החלטת הממשלה בנוגע לגיוס חרדים לצה"ל. צילום: קובי גדעון, לע"מ

הפגנת מחאה של הציבור החרדי נגד החלטת הממשלה בנוגע לגיוס חרדים לצה"ל. צילום: קובי גדעון, לע"מ

ואני יכולה עוד להמשיך. אפשר לדבר על מערך הכשרות – הפוליטיקה, הכסף והשחיתות שמעורבות בתחום ואיך זה בסופו של דבר משפיע על הכיס של כולנו, שלא לדבר על בעלי עסקי המזון. אני יכולה לדבר על היחס לכל מי שאינו אורתודוקסי ועל הנערה המקסימה שפגשתי בהדרכה של נוער אמריקאי שהתאהבה בארץ הזו וחשבה שבעצם היא רוצה לשנות את מסלול חייה הנוח בחו"ל ולעלות ארצה אבל בכתה בכאב כשהבינה שפה היא תהיה מוקצה רק בגלל שהיא מניחה תפילין כל יום. ויש עוד ועוד. הפוליטיקאים שלנו צריכים להבין שהמצב כרגע משפיע על החיים של כולנו ושהם חייבים להתעורר מהר. מתווה הכותל הוא לא איזו אפיזודה או כאב ראש שאפשר לדחוק הצידה ואף אחד לא ישים לב. זה משפיע על העולם היהודי בכללותו. גיוס חרדים לא יקרה ולא משנה איזה חוק יעבור, כל עוד הרב הראשי לישראל פוסק נגד גיוס לצה"ל. במשך שנים שימש הכרטיס של דת ומדינה את החרדים כתג המחיר שלהם לכניסה לכל ממשלה (ולא משנה אם זו ממשלת ימין או שמאל). וזה היה כל כך קל עבור כל מי שרצה להרכיב את הקואליציה, פשוט לזרוק להם את העצם הזו ולקבל כמה אצבעות. אני מחכה לראות מי מכל הרצים לכנסת ייקח אחריות.

מילה מגזרית – אישית

בתור חברת מרכז 'הבית היהודי' שחברה למפלגה בימי ההבטחה ל"משהו חדש מתחיל" אני חייבת להוסיף זווית מגזרית. התורה שאני התחנכתי עליה היא בדיוק זו שדורשת מוסר, צדק וחיבור שלה אל כולם באהבה. התאכזבתי מאוד כשהמפלגה נשארה בדיוק אותה מפד"ל ישנה וכל מה שדאגה לו היו התקציבים למגזר וענייני ארץ ישראל. הציונות הדתית גדלה על ברכי שלל רבנים, ביניהם גם הרב קוק שאת משנתו משום מה אימץ בבלעדיות המחנה החרד"לי. כשאני לומדת את ההגות שלו וגם של אחרים אני קוראת מסר מאוד ברור לחיבור בין הגוונים השונים בחברה הישראלית. לעשייה סביב טוב משותף וחיבור היהדות אל העם, לא מתוך התנשאות ויהירות אלא מתוך הבנה שלכל איש ואישה האות שלהם בתורה. מתוך ענווה והכרה שהיהדות הזו שייכת לכלל העם.

אני לא יודעת למי אצביע בבחירות הקרובות אבל עצה לי לבנט ושקד – שלמרות שטענו שעזיבתם היא תוצאה של ההגבלה שחשו מהצד החרד"לי במפלגה, מעולם לא התבטאו או ניסו לפעול בתחום הדת. זה נחמד שהקמתם מפלגה אבל אם ברצונכם להיות משהו אחר באמת ולא רק דגם חדש של הליכוד, עליכם להרים את הדגל הזה. פעילה חרשת זה נחמד, כמו גם אתיופי, דרוזי או מזרחי. אבל לא משנה כמה "וויים" תסמנו על המגזרים השונים – אם אתם רוצים להשפיע באמת ולייצג את כלל החברה בישראל, דברו תכל'ס והצהירו ששינוי מהותי בנושא דת ומדינה הוא בנפשכם.

****

הטור הזה מתפרסם לקראת בחירות 2019. אנחנו ב- Onlife מתחייבות להביא את כל הדעות ששמות במרכז את מה שחשוב לנשים. ההאשטאג שלנו #טובלנשיםטובלכולם. חושבים כמו חגית מוריה-גיבור? הפיצו עם ההאשטאג הזה. חושבים אחרת? מוזמנים לכתוב לנו info@onlife.co.il