כחלק מהתוכנית "זמן אמת" שמשודרת בתאגיד, נחשף סיפור חייה של ריקי אייל.  אחרי שנים של מלחמה בארגון הביטחון הכללי, היא הסכימה לשתף בסיפור המטלטל, שקשה להאמין שיכול לקרות במדינה מתקדמת ומתוקנת ובארגון שנחשב לחוד החנית הישראלית, זה שכולנו למדנו לקדש ולהלל את סוכניו.

הסיפור של אייל מתחיל אי שם בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה. היא הייתה אז בת 19 וחצי, הכירה בחור צעיר שהגיע להתגורר בקריית ארבע והתאהבה בו. השניים החליטו להתחתן ואף הביאו לעולם ילדים. במהלך נישואיה גילתה ריקי שהאדם שחי לצידה הוא בעצם סוכן במחלקה היהודית בשב"כ שפועל להפללת סביבתה הקרובה. עולמה קרס, היא התעמתה איתו והוא הבטיח לה שיעזוב את הארגון. בני הזוג המשיכו לחיות יחד אך למרות ההבטחה שנתן לה, בעלה המשיך להיות סוכן פעיל. במשך כל שנות נישואיהם, הזוג שגידל 7 ילדים, חי בדוחק מהיד לפה וזאת למרות שבעלה של אייל קיבל לטענתה משכורת מכובדת מהשב"כ בסכום שהצטבר עד לרבע מיליון שקלים. אחרי שנים היא החליטה לעזוב אותו ותבעה את הארגון שלדבריה, הרס את חייה. בסרטה של הבמאית פז שוורץ היא אף מספרת על נשים נוספות שהיו כמוה, "נשואות לשב"כ". 

 

שוחחתי עם ריקי יום אחרי שידור הכתבה. היא הוצפה בטלפונים. אנשים לא הפסיקו להתקשר, לנסות לחזק ולתמוך. היא מצידה עדיין כואבת ולא מצליחה למצוא נחמה על שנים של חיים בשקר ועל הכאב שבעלה גרם לה ולילדיה.

איך את מרגישה עכשיו, אחרי שהסיפור שלך התפרסם?

"יש הרבה באז. אנשים שלא שמעתי מהם כבר שנים ושומעת מהם עכשיו מתקשרים ורוצים לדבר ולהיות שם. הרבה תוהים בשביל מה בכלל הכתבה ומה העניין. מבחינתי זה לעצור את ההתנהלות הפוגענית של השב"כ. יש עדיין סיפורים כמו שלי, של נשים שמפחדות לדבר ולהיחשף. הארגון הזה הוא לא הכי טהור כפיים, הם הולכים לפי האג'נדות שלהם ומבחינתם הכל כשר בשם בטחון המדינה אבל זה עוול מוסרי מדרגה ראשונה. גם אבישי רביב לקח בחורה והרס לה את החיים ויצא מזה רצח רבין, אז את מה זה משרת ואת מי חוץ מלהרוס אנשים?"

את מרגישה שכל החיים שלך עם בעלך היו שקר? חייתם יחד 15 שנה, את לא חושבת שבכל זאת הייתה שם אהבה?

"ברור שלא. בן אדם שאוהב שם את המשפחה שלו, את האהבה שלו, גבוה ודואג להם. פה זה היה בדיוק הפוך, הוא נתן הכל החוצה וכלום לנו - לילדים שלו, לי. יש דברים שאני לא סולחת ולא שוכחת, בגלל העבודה שלו הפסדתי דברים שאי אפשר להחזיר. ההשלכות של הדבר המזעזע הזה הם דברים שנלקחו ממני ואני לא יכולה לעשות עם זה שום דבר. אמא שלי נפטרה לבד בזמן שהוא מכריח אותי לחזור הביתה כי הוא צריך לעבוד. היא שכבה בבית חולים, לא יכלה לדבר ולא רצתה שאעזוב אותה. בזמנו לא ידעתי שכשהוא לחץ עליי לחזור הביתה זה היה בגלל העבודה שלו בשב"כ. הוא לא השאיר אותי בשבת להיפרד מאמא והיא נפטרה שם כשהיא לבד. אלו דברים שאי אפשר לסלוח עליהם, על מה שישב מאחורי זה. איפה האהבה פה?"

 

הוא בכל זאת בחר להתחתן איתך, חי איתך והוליד איתך ילדים. הכל היה חלק ממזימה? את לא חושבת שהיה שם שום רגש מצידו?

"הקל עליו לחבב אותי, זה לא סותר אבל זה לא משנה. אהבה בקטע של אהבה אני לא מאמינה שהייתה שם. הייתה לי חברה באותה תקופה שאמרה לי באיזשהו שלב - 'אם הייתי רוצה אותו, הוא היה איתי', זה נשמע הזוי אבל שהסתכלנו על הכל הפאזל התחבר, היא צדקה. אם זה היה חשוב לה הוא היה איתה ולא איתי, במקרה זה לא יצא וזאת הייתי אני. אני התאמתי והיא לא רצתה. זה נשמע נוראי אבל זה נכון".

 

 

איך הצלחת להחזיר את האמון בו ולהמשיך לחיות לצידו אחרי שגילית שהוא סוכן בארגון?

"שנים שאת מתרכזת בכל דבר אחר – בילדים, בהישרדות. אני לא חייתי חיים טובים ונינוחים שאפשרו לי לחשוב. הייתי צריכה לשרוד, לדאוג לילדים שלי, לרווחה שלהם ולפרנסה שלהם. כשהדברים הגיעו למקומות קשים הייתי בוכה במקלחת, שהילדים לא ידעו. לא יכולתי לדבר עם האחים שלי, עם אבא שלי, עם אף אחד. את לא יודעת מה תהיה התגובה, מרגישה כישלון ומרגישה שאולי את עשית משהו לא בסדר ואולי את מדמיינת וטועה ואולי הכל לא נכון ויהיה טוב יותר. אז את חיה באולי - אולי עכשיו שיש לו בן אחרי שלוש בנות המצב יהיה יותר טוב, אולי עכשיו שעברנו דירה המצב ישתפר. לקח לי הרבה שנים להבין שזה לא יקרה. חייתי בצורה הזאת עד שבאה יועצת זוגית, ובין לידה ללידה היא צעקה עליי שהוא לא הולך להשתנות ושאני צריכה להבין אם אני יכולה לחיות ככה או לא".

איך הרגשת?

"לשמוע את הדברים האלה, ולקבל עוד סטירה ועוד סטירה ובכל זאת יש שם ילדים קטנים ואני לא לבד. כשאת לבד את יכולה ללכת, אבל לאן אני אלך כשיש לי ילדים? מי יקבל אותנו? הייתי כל הזמן בדילמות ורק ניסיתי להישאר שפויה".

מה גרם לך להחליט שזהו, את לא נשארת איתו יותר?

"אמא שלו נפטרה וחבר שלנו נרצח, שני האירועים האלו הובילו אצלו להסרת כל המחסומים. הם נפלו והוא נכנס למצב שהתחילה אלימות רצינית כלפיי וכלפי הילדים. אני הייתי בהדחקה והם סבלו יותר. הבנתי שאם זה לא נגמר הנזק יהיה בלתי הפיך. במקום הזה, אחרי ניסיונות שלו שהדברים לא יגמרו בטוב באתי ושאלתי בהיסוס יועצת של ויצו אם מה שקרה לי נחשב לאלימות והיא הייתה בהלם בעקבות חלק מהדברים שסיפרתי לה. על אחד מהם היא אפילו אמרה שזה ניסיון לרצח. הרבה מעבר לאלימות. שם הוצאתי צווי הגנה. ברגע שהסנגורית שלי שלחה צו גילוי מסמכים, עלינו במקרה על זה ששיקרו לי כל החיים".

 

 

מה בעצם גילית?

"חשבתי שהוא לא בשב"כ והוא היה. בזמנו, כשגיליתי, הוא אמר שהפסיק עם הפעילות. עזבנו את קריית ארבע, עברנו לסוסיא ואז עברנו למושב. אחרי שהסנגורית שלי הגישה צו גילוי מסמכים, השב"כ התחיל בטורנדו. היא אמרה לי שהם הבהילו אותה ברמות, השתמשו במנטרות של 'ביטחון המדינה', היא לא תיארה שהיא פותחת קן של צרעות. זה הגיע למצבים אבסורדים שנציג של השב"כ מגיע לבית דין לענייני משפחה לדיון בעניינו ונכנס לבד אל השופט. כשיעקב פרי אמר במהלך שידור הכתבה שבשב"כ לא מתערבים בחיים הפרטים של הסוכן זה שקר. אחד הדברים שהם עשו זה להיכנס למשפט הגירושים שלי כדי שלא אקבל כסף כי זה מה שהוא רצה. הוא קיבל גיבוי מלא ומוחלט. זה סיפור שמשתרע על 14 שנה. תהליך ארוך וכואב. אי אפשר לתאר בכמה מילים את כל השנים האלה שהיו קשות מאוד. נקודות האור היחידות שהיו לי הם הילדים שלי. הם האושר שלי".

איך הילדים הצליחו להתמודד עם הגילוי שאבא שלהם הוא סוכן בחטיבה היהודית? התנכלו אליהם? בכל זאת הוא פעל להפיל את מי שמסביבכם.

"היה להם מאוד קשה, הילדות שלהם לא הייתה נורמטיבית והם סבלו אבל לא התנכלו אליהם. בזמנו יצרתי קשר עם נועם פדרמן שהיה זה שחשף את בעלי, והוא אמר שזה בסדר גמור, אף אחד לא חשב שאני או הילדים קשורים".

סיפרת שגם כשכבר התגרשתם והחלטת שאת תובעת את הארגון, אף אחד לא עמד לצידך.

"זה היה מטורף. עליתי לשידור אצל דן מרגלית והוא זרק אותי כי בעלי אמר שאני משוגעת, הגעתי לכנסת לח"כ דתי, שבינתיים כבר הלך לעולמו אז לא אחשוף את שמו, ישבתי איתו בשיא הכאב, נתתי לו עותק מהתביעה וביקשתי עזרה והוא פתאום אומר את המשפט - 'הם עדיין עושים את זה?  אבל הגשתי שאילתא והם אמרו שהפסיקו' –  לא ידעתי איך להגיב, הייתי בהלם שרק הלך והתעצם. גם הוא אגב לא הגיע לעזור לי. האדם היחידי שעזר לי באותה תקופה זאת הייתה זהבה גלאון. היא אמרה לי 'זה לא מעניין אם את משמאל או מימין, יש כאן עוול מוסרי מדרגה ראשונה'. הוא נשא נשק במסגרת תפקידו והיה מאיים עליי והיא הייתה היחידה שדאגה לי וגרמה לכך שהנשק שלו יילקח ממנו. אנשים עושים דברים שהם אפילו לא זוכרים ברבות השנים אבל על אחרים הם משפיעים לכל החיים. ואני לא אשכח לה את זה".

 

 

איך בכל זאת הצלחת להתרומם?

"לא הצלחתי. עדיין לא יצאתי מזה, המצב הכלכלי שלי מחריד. נאלצתי לשלם חובות שלו, 11 שנה לא קיבלתי מזונות. אחת הסיבות שאני בכל זאת עומדת כאן זה בגלל אנשים טובים באמצע הדרך, כאלו שלא היו מוכנים שאני אפול. אנשים פשוטים, לא עשירים, שלא יכלו להישאר אדישים. כאלו שעזרו לי כשניתקו לי חשמל או מים. אני לא חושבת שהייתי מצליחה אם לא העזרה שלהם".

ולמרות הכל נלחמת בשב"כ. אישה אחת שניצבת מול ארגון כזה זה לא פשוט.

"כשעומדים מולך שבעה זוגות עיניים ומסתכלים אלייך ומבקשים אוכל את תעשי הכל. כשהבת שלי הייתה בת שנתיים וחצי היא באה אליי ואמרה לי 'אמא, אני רוצה פרי', ואני אמרתי לה 'אין לי', והיא אומרת 'אני רוצה רק תפוח', ואין לי מה לתת לה. אין לי תפוח לתת לה ולא הסכימו אפילו לרשום לי במכולת לחם בשקל ועשרים. ההרגשה הזאת היא משהו שאני לא יכולה להסביר. הילדים נתנו לי את הכוח לתבוע - הם הדלק שלי וכל העולם שלי. כשהגעתי למשפט מול השב"כ לא היה לי כבר מה להפסיד, לא השאירו לי כלום. רציתי להילחם רק כדי שלילדים שלי יהיה עתיד אבל נתנו לי סוכריה".

בכל זאת הגעת לפשרה עם השב"כ.

אם לרסק בן אדם ולטחון אותו זאת פשרה, אז כן הגעתי. השב"כ הביא סוללת עורכי דין עם פרגודים ותפאורה מהלכת אימים, אנשים שצועקים עלייך 'מי את שתטרידי אותנו, איך לא הסכמת ולמה את מפריעה'. איתי יושב עורך דין אחד בלי כלים נוספים ובלי כלום. הייתי כמו הילד ההולנדי בחור של הסכר כשהשופט החליט על גורלי מראש. נלחמתי עד כלות כוחותיי ואחרי 5 שנים, ברגע שנשברתי, הם מיהרו שאחתום על עסקה ושלחו אותי הביתה".

לא פחדת להמשיך במלחמה הזאת ולחשוף את הסיפור בטלוויזיה?

"אין לי מה להפסיד כי כבר הפסדתי 20 שנה. השנים הכי יפות בחייה של אישה נלקחו ממני כי מישהו החליט. היו לי שתי דירות, הפסדתי אותם, היה לי משק והפסדתי אותו. חיסלו לי את החיים, את העתיד, אין לי פנסיה ואין לי כלום (ריקי עובדת כיום כנהגת מונית ל.מ), והכל בגלל מישהו שישב איפשהו ואמר שבעלי שליח ושאסור שיהיה לו כסף בחשבון. כל החיים שלי החליטו בשבילי. כשהקרקע בערה תחתיו והוא רצה לעזוב את קריית ארבע לא ידעתי מה עומד מאחורי זה, לא ידעתי שאנשים חשפו אותו. מישהו החליט בשבילי שאעזוב".

איפה הוא היום?

"היום הוא לא מעניין אותי".

הוא בקשר עם הילדים?

"פחות או יותר. אמרתי להם שזה אבא שלהם ושעל פי ההלכה הם צריכים לכבד אותו. אני עברתי הרבה הדרכות הורים ולמען הילדים שלי ויתרתי הרבה. כשראיתי את אחת הבנות שלי, שחטפה ממנו מכות, מחבקת אותו באהבה נדפק לי הלב אבל הבנתי שילדים זקוקים להורים שלהם, הנשמה שלהם משוועת לאבא ואין מה לעשות, אז השתדלתי. בכל האירועים של הילדים היה לי חוק שהוא חייב להיות שם בשבילם. שהם לא יצטרכו אי פעם להצטער שהוא לא היה בחתונה או בבר מצווה, זה נעשה נטו בשבילם. אני את הגאווה ואת הכבוד העצמי שלי נאלצתי לשים מתחת לבלטות ולדאוג שהילדים יחיו הכי טוב שאפשר בנסיבות הקיימות. כל מי שהיא אמא שאוהבת את הילדים שלה יודעת מה זה. הרצון היחידי שלי הוא שהם יהיו מאושרים ובזה אני הצלחתי. ברוך השם כולם עשו צבא, כולם עשו בגרויות ולמדו באוניברסיטה והכל למרות השב"כ ולא בזכותו. הילדים שלי נלחמו כנגד כל הסיכויים והצליחו".

 

 

מה את רוצה שיקרה עכשיו? יש לך עדיין חלומות?

"יש לי חלום אחד בלבד. הייתי רוצה שיהיה לי בית משלי שלא אצטרך לפחד שיזרקו אותי מדירות שכורות. אני רוצה שקט בשנים שנותרו לי, רוצה חיים רגילים, לזכות להיות סבתא. כרגע אני עדיין נלחמת על החיים שלי מצאת החמה ועד צאת הנשמה כי אין לי ברירה".

ומה עם זוגיות?

"ברוך השם בשנה האחרונה, אחרי 17 שנים של סולו, נכנס לחיים שלי מישהו שיישאר כמובן באנונימיות. הוא חבר טוב ואדם טוב. איש פשוט, שקט, רגוע. אנחנו הפכים מוחלטים, אני מסורתית והוא חילוני - אבל מה שמעניין אותי זה שהוא איש טוב".

מה את רוצה שיקרה עכשיו?

"אני רוצה שיעצרו את אותם אנשים שהשררה עלתה להם לראש וחושבים שהם יכולים לעשות הכל בשם איזשהי אג'נדה בלי השלכות. זה לא קרה רק לי, יש נשים נוספות ואני היחידה שמדברת אבל זה חייב להיעצר. אני אזרחית המדינה, זכותי המלאה שיהיה  לי ביטחון, אני לא צריכה לפחד ובטח שלא מבעלי. אני חיה בישראל לא ברוסיה, בקגב.

יש לך מסר נוסף שחשוב לך להשמיע?

"עורך הדין שלי אמר בכתבה שנשים כמוני משמשות כתפאורה. אני חולקת על זה בכל הכוח. אני לא הייתי תפאורה, הייתי ביצוע. בשנים הראשונות כשבעלי רצה לתחקר "חשודים" הוא הביא אותם אליי הביתה. כשהוא היה צריך לרגל הוא הכניס אותי בכוח יחד עם תינוקת בת חודשיים לכפר ערבי באינתיפאדה בניגוד לרצוני. אולצתי לסכן את חיי ואת חיי התינוקת שלי כי הוא נמצא באטרף, בעבודה הזויה שהוא צריך לעשות, ואני לא ידעתי מכלום".

"לא ידעתי אפילו את מי הוא מכניס אליי הביתה. הוא אירח בשולחן השבת שלי אנשים כמו נחשון וולס (עולה מארצות הברית שירה לעבר מכונית נוסעת ליד קריית ארבע ורצח את עזיזה סאלם ג'עבר, תושבת חברון בת 25. ל.מ). הוא ידע את מי הוא מכניס אבל אני לא. הוא מארח רוצח בשולחן, אני שם והילדים שלי שם ואני מגישה לו אוכל ומארחת, והוא מתחקר ועושה את זה תחת קורת הגג שלי!  מה זה אומר? שעבדתי בשבילם. זה לא "תפאורה", זה ביצוע. העבדתם אותי, תשלמו לי!"

אנחנו הישראלים גדלים על האדרה של ארגונים כמו השב"כ והמוסד ואני מניחה שברובנו יש משהו שרוצה להבין את בעלך בגלל מה שלימדו אותנו להאמין – ש"הוא עשה את זה למען בטחון המדינה". יש בך משהו כזה שמבין אותו?

"ועל זה נאמר 'מי ישמור עלינו מהשומר'. הם לקחו ממני את זכות הבחירה. לא הייתה לי זכות בחירה על החיים שלי, על הגוף שלי, הם לקחו את זה ממני. אחרי 3 וחצי שנים, שאני כבר במערכת יחסים ועם תינוקות הם הודיעו לי מה "התפקיד שלי" כשכבר אין לי מקום לברוח אליו. אף אחד לא שאל אותי מראש אם אני מוכנה או לא ואני לא חושבת שמותר לעשות את זה. אתם השתמשתם בי וזה השימוש הכי ציני שיכול להיות. השתמשתם ברחם שלי. זה לא ביני לבינו, זה ביני לבינם".