לפני כשלושה חודשים אישר בג"צ, בצעד תקדימי מסוכן, פסק דין של בית הדין הרבני הגדול, שנישל אישה מזכותה בדירתה בה התגוררה עם בעלה לשעבר ובה גידלה את ילדיה במשך עשרות שנים. הסיבה לכך היתה טענות מצד בעלה לשעבר שהיא בגדה בו. החלטת בג״צ שלא להתערב בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, הייתה הרסנית ביותר עבור ש׳, שגם נשללה ממנה זכותה ברכוש המשותף וגם תויגה כ״בוגדת״ בכל מקום. המשמעות המעשית של פסק הדין חורגת בהרבה מהמקרה הפרטני של שני בני הזוג, ונוגעת לכל אישה בישראל שתבקש להתגרש מבעלה, ולמעשה גם לציבור כולו.

בית הדין הרבני הגדול התבסס בהחלטתו על הדין הדתי, בניגוד מוחלט לפסיקה של בית המשפט העליון מלפני שנים רבות, לפיה בסוגיות רכושיות גם בתי הדין הרבניים מחויבים לפסוק אך ורק לפי הדין האזרחי. גברים ונשים אינם שווים בפני בית הדין הרבני באופן מובנה, בגלל מאפייניו של הדין הדתי - דבר הבא לידי ביטוי, בין היתר, בעילות גירושין שונות, ובייחוס משמעות שונה לחלוטין לבגידה של אישה לעומת בגידה של גבר. לפיכך, כשבית הדין הרבני מכריע בשאלות רכושיות ומכניס להכרעה זו שיקולים בעלי אופי דתי, כמו בגידה, ברור שהפגיעה בנשים היא חמורה במיוחד. אם יישאר פסק הדין על כנו, עצמאותן של נשים, מבחינה כללית וכלכלית, תוכתב על ידי הדין הדתי, ולא עוד על ידי החוק האזרחי בישראל - מצב שמחזיר את מעמדן של נשים בישראל עשרות שנים אחורה.

 

שלילת רכוש מאשה בגין בגידה מקורה בתפיסה פטריארכלית של חובותיהן המיניות של נשים לבעליהן. גם אם לכאורה שלילת הרכוש בגין בגידה היא ניטרלית מבחינה מגדרית, וחלה באופן שווה על נשים וגברים, הרי שבפועל השפעתה על נשים גדולה הרבה יותר. זאת לאור מחקרים שמראים כי מצבן הכלכלי של נשים, על פי רוב, מתדרדר לאחר גירושין, יותר מאשר מצבם של הגברים. במציאות החיים של ישראל 2019, יותר גברים מנשים הם שמחזיקים בנכסים ובהון של התא המשפחתי, כמו דירת מגורים, זכויות בעסק המשפחתי, או חשבונות בנק. פסק הדין ב״בג״צ הבוגדת״ הינו מתן אור ירוק לבתי הדין הרבניים להשתמש בטעמים הלכתיים שמפלים נשים כטיעונים קבילים בסוגיות משפטיות־אזרחיות, באופן שיותר נשים ייפגעו כלכלית בהליכי גירושין. וכל זה, בזמן שבישראל של ימינו הפעלת פרקטיקות פוגעניות קשות מצד גברים כלפי נשים, כמו אלימות פיזית, מינית או כלכלית, לא גורמות לשלילת רכוש מבן הזוג הפוגע.

כשבית הדין הרבני הגדול קבע את שקבע, הוא גם התעלם לחלוטין מחלקה של האישה במאמץ לכינון הרכוש המשותף של בני הזוג - כמו תרומתה בגידול הילדים, בטיפול בהם ובניהול משק הבית. השיקול היחיד שעמד לנגד עיני בית הדין הרבני הגדול היה השיקול הכלכלי - מה הייתה התרומה הכספית של בני הזוג. כיוון שנטען כי ש׳ בגדה בבעלה, ומשום שלא תרמה כלכלית להכנסת משק הבית, נישל בית הדין את ש׳ מבעלות בדירת המגורים. זאת, למרות שהגבר לא נדרש להשיב לאשה מחצית מהשווי של שעות העבודה שהשקיעה לאורך שלושים שנים של עבודה במשק הבית המשותף. מאחר וגם כיום, באופן מובהק, נשים הן המטפלות העיקריות בילדים ונושאות יותר בנטל ניהול משק הבית, העובדה ששיקול זה לא נספר בכלל על ידי בית הדין הרבני מחמירה את אי־השוויון המובנה ביחסו של בית הדין לנשים.

מכל הסיבות האלה בדיוק, חייב בית המשפט העליון לאשר את הדרישה לדיון נוסף בתיק, לבטל את פסק הדין הקודם שניתן ולתקן את העוול שנעשה לש׳ ולנשים בישראל בכלל. התיקון הזה חייב לכלול גם את הוצאת סוגיית הרכוש מבתי הדין הרבניים.

לחצו כאן לתמיכה לינק בקמפיין מימון ההמונים שיזמה שדולת הנשים, יחד עם ש', על מנת לכסות את ההוצאות המשפטיות של ש' ולמען הוצאת הסוגיות הרכושיות מבתי הדין הרבניים.