אני אבא לשני ילדים בגילאי הגן. לפני למעלה מעשור עברנו לגור ליד גינת דובנוב בתל אביב. החיים במרכז תל אביב עם הגינות הרבות והשקטות, הכיכר הרחבה, והאטרקציות הרבות משכו אותנו והתאהבנו באיזור. ואז נולדו לנו ילדים. עם האושר הרב הגיעו גם הדאגות. לפתע התחלנו לראות את החיים בגובה המדרכה וגילינו עוד היבטים ייחודיים לגידול ילדים במרכז תל אביב. נכנסנו לעולם שבו ילד שהולך במדרכה מצוי בסכנת דריסה תמידית ע"י אופנועים דוהרים שקרויים בציניות "אופניים חשמליים". חיים שבהם ילד בן 3 שואל את אבא כל יום בפליאה למה איש לא נחמד שוב החנה מכונית על המדרכה.

לגדל ילד במרכז תל אביב זה לגדל ילד שלא מבין למה אנשים לא נחמדים כל הזמן מפריעים לנו לרכב בתוך שביל האופניים כמו שאבא לימד שצריך. ילד שבורח בפאניקה ונצמד לאבא כשהוא שומע קול אופנוע נוסע על המדרכה. לגדל ילדים במרכז תל אביב, זה לגדל ילדה שכבר בגיל 4 הספיקה להידרס כבר פעמיים ע"י רוכבים ממונעים וחסרי אחריות שדוהרים להם במדרכות נטולי דאגות, ונטולי קסדות כמובן, כאילו מדובר במרוץ פורמולה 1. אין הרבה ילדים בישראל שעבורם כיכר רבין היא בית. גם אין הרבה ילדים שכבר בגיל 4 יודעים שגם להגיע למדרכה לא מספיק כשחוצים את אבן גבירול, כי שם סכנת הדריסה היא לא פחות גדולה מהכביש. שלא מצליחים להבין, כמו אבא שלהם, איך הפקח אומר לרכב על הכביש כשאבא אומר שזה מסוכן ואסור.

המדינה שאמורה לשמור עלינו מתעלמת מהבעיה. אבל מהכנסת שם רחוק בירושלים אין לנו ציפיות. מה שבאמת מרגיז הוא שהעירייה שאמורה לשמור עלינו מתכחשת לאחריותה. במקום להסיר את שבילי האופניים המגוחכים והמסוכנים מהמדרכה עיריית חולדאי מעודדת את הבעיה. בשביל שיפוצים ראוותניים של כיכרות ותיאטראות יש מאות מיליונים. בשביל רשת שבילי אופניים אמיתית אין. כשהילד שלי שוכח את הקורקינט בגינה, אני מסביר לו שהוא חייב לקחת אותו אחרת פועלי הניקיון ייקחו אותו. אבל כנראה שאת חולדאי שכחו ללמד את זה כשהיה ילד. אחרת איך ניתן להבין מדוע עיריית תל אביב מאפשרת לאלפי כלי רכב ממונעים וחשמליים לזהם לנו את המדרכות. ועוד קוראים להם קורקינטים ואופניים, כאילו מדובר בצעצועי ילדים ולא בכלי רכב ממונעים הדוהרים במהירויות של עשרות קילומטרים לשעה. במקום להשליך לפח את מפגעי התחבורה החוסמים לנו את התנועה ומאיימים על שלום ילדינו, חולדאי משליך אותנו עם עגלות הילדים שלנו אל הכביש. במקום לקנוס ולהסיר את המטרד, עיריית תל אביב מעודדת אותו ופקחי העירייה מתעלמים מהתלונות שלנו. במקום להציב תנאי רישיון ברורים ומחמירים, כמו לכל עסק המבקש להשתמש במדרכות העיר, עיריית תל אביב מתנערת מאחריות. תושב שמשאיר את האופניים קשורות לעמוד מקבל קנס, אבל חברה שמשליכה אלפי אופניים על המדרכה מקבלת חיבוק.

רוכבים בתל אביב. למצולמים אין קשר לכתבה. צילום: shutterstock

רוכבים בתל אביב. למצולמים אין קשר לכתבה. צילום: shutterstock

ככה אי אפשר להמשיך. חולדאי, האחריות כולה עליך. קח אותה. תפסיק להתעלם. אתה יודע לדבר כל כך יפה על מאות קילומטרים של שבילי אופניים באוויר וחשיבות התחבורה הציבורית. אבל בעולם האמיתי, שבו אנחנו התושבים חיים, מרבית שבילי האופניים הם בדיחה שצוירה עם פחית צבע על המדרכות שלנו ועל חשבוננו. במציאות שבה אנו חיים העירייה העשירה והחזקה בישראל מתעלמת שוב ושוב מלקחים שנלמדו כבר ברחבי העולם ומאפשרת כלאחר יד לעסקים פרטיים להשתלט על המרחב הציבורי ולסכן את חיינו. במציאות שלנו במקום לטפל בבעיה שולחים את פקחי העיריה והשוטרים לחלק דו"חות ראווה במיקומים חסרי משמעות וחשיבות. חולדאי, קראתי בפייסבוק שיש לך 9 נכדים. מברוק. צא מהבועה, ובמקום לרדת מהקומה ה-12 בשביל להצטלם ישוב על אופניים ירוקות, קח יום אחד, 12 שעות מבוקר עד ערב, ותנסה להסתובב בשכונה שלנו ברגל עם אחד הנכדים. אולי אז תגלה איך זה מרגיש כשהמדרכה בדרך לגן הופכת לשילוב קטלני של נתיבי איילון עם חניון.

**ב-17 ביוני בשעה 17:00, תתקיים עצרת מחאה בכניסה לבניין עיריית ת"א-יפו בשם: "ככה אי אפשר להמשיך", למען הבטיחות במרחב להולכי הרגל 

***

בעקבות המחאה הצפויה הודיעה עיריית תל אביב על כוונתה לשנות את התקנות לגבי הפעלת קורקינטים שיתופיים: כל חברה תוכל להחזיק בעיר עד 2000 כלים. החנייה שלהם תוגבל למקומות שיצוינו באפליקציות השונות או באמצעות סימון חניות על המדרכות של הולכי הרגל. האם זה ייתן את המענה? ספק