הפוש שהגיע אתמול במכשירי הסלולרי היה ברור וחד משמעי: 'ניצחון ל"מחאת המכנסיים": בתי הספר יחויבו בתקנון שוויוני לבנים ולבנות', חגגתם? יופי. עכשיו בואו נדבר על עובדות כי בפועל לא הרבה השתנה אם בכלל. 

אנחנו בonlife מלוות את מחאת המכנסיים מזה שנתיים. השנה גם יזמנו את #מחאתהמכנסיים אליה הצטרפו רבות ורבים - ראשי עיריות, מובילות דעה, אמהות ואבות שאמרו עד כאן. מספיק למדוד לבנות את אורך המכנסיים. אבל בואו נחדד - המחאה הייתה נגד מסדרי הצניעות בבתי הספר, נגד הזלזול בשיקול הדעת שלנו כהורים, נגד האבחנה בין בנים לבנות כי כל ילדה וכל ילד בישראל זכאים ללבוש את מה שנוח ונעים להם, נגד ההוראה הטהרנית של מכנס עד הברך שמחייבת בפועל את התלמידות ללבוש מכנסיים ארוכים.

המחאה של מיכל ינאי והבת שלה אלכס

המחאה של מיכל ינאי והבת שלה אלכס

ועכשיו מה שקשה לאנשים להבין: המחאה לא הייתה נגד משרד החינוך. אין שום הוראה או תקנה שקובעת מה אורך המכנסיים המותר. חוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 2015 הוא ברור דיו למי שיודע לקרוא אותו: "הנהגת תלבושת אחידה תתקבל באמצעות תהליך חינוכי דמוקרטי, שיהיו שותפים לו צוות בית הספר, התלמידים וההורים.  עוד נאמר בחוזר כי "הנהלת בית-הספר רשאית להחליט על הגבלות בלבוש ובהופעה הכללית, ובכלל זה תספורת, איפור, תכשיטים, סוג הנעליים וכד'. בחינוך הדתי נדרשת הופעה ההולמת את דרישות הצניעות המקובלות בציבור הדתי".

כלומר, הדגש הוא על קוד לבוש שנקבע במשותף ולא על אורך המכנסיים. המסקנה שלנו הייתה ברורה - המחאה היא נגד המנהלות ומנהלי בתי הספר, כי ההחלטה על מסדרי הצניעות בכניסה לבתי הספר או בכיתות היא החלטה שרירותית שלהן, אלו שקפצה עליהם השמרנות ולא מבינים כמה זה בעייתי ומפלה ומהווה דוגמה וחינוך גרוע להיטפל לבנות ולנערות, למדוד את אורך המכנס ולגרום להן להתבייש בגופן, ולהעביר להן מסר שקצר = פתייני ומיני, כשאלה כלל לא המילים הקיימות בלקסיקון התודעה שלהן בכלל.

במקום לחנך לשוויון מגדרי, לפתיחות וקבלת הגוף - מכניסים לנערות והילדות לראש את ביוש הגוף והצורך לכסות אותו, וכמה שיותר. חשוב להבהיר - המחאה הזו לא טוענת שכל אחד ואחת ילבשו לבית הספר מה שבא להם - אלא שתקנוני הלבוש צריכים להיות זהים לבנים ובנות כאחד, סבירים, מכבדים וברוח השוויון המגדרי, ויותר חשוב מכך - שזו תהיה רוח האכיפה שלהם. 
 
אז מה פשר הכותרות אתמול? 
 
חברת הכנסת הטרייה קרן ברק שלחה מכתב נזעם למשרד החינוך, ובצדק, בעקבות המחאה וההפגנות שהתרחשו בעקבותיה, ודרשה תקנוני לבוש זהים לבנות ובנים. בתשובה נאמר לה כי בעדכון הקרוב ייקבע כי "יישום ההנחיות יהיה שוויוני בין בנים ובנות וכי "משרד החינוך אוסר על אפליה של תלמידים, על רקע מגדרי או אחר, ועל מנת לחדד את הדברים תישלח לכל מוסדות החינוך נשוא הפניות שהתקבלו במשרדנו הבהרה בנושא זה, וזאת מעבר להבהרה הכללית הנוספת שתפורסם בעדכון לחוזר מנכ"ל".
בפועל המשפט הזה לא מחדש דבר ולא ישנה את המצב בשטח. 
כשקוראים את הדברים בקונטקסט הנכון שלהם מבינים - משרד החינוך בוחר, ובצדק, לא להתערב בתקנונים שמתגבשים בבתי הספר אבל הוא מבהיר הבהרה חשובה מאוד - לא תהיה בתקנונים אפליה בין בנות לבנים. האם זה עוזר לכל אותם תלמידות והורים שמחו? ספק. סביר להניח שמעט מאוד בתי ספר קבעו תקנונים שונים לבנות ובנים (למערכת שלנו לא הגיעה אף לא תלונה אחת על תקנונים מפלים). הבעיה הייתה ונותרה האכיפה הבררנית. 
 
מחאת הורים בחיפה. יוני 2019 צילום באדיבות מיכל אלבז

מחאת הורים בחיפה. יוני 2019 צילום באדיבות מיכל אלבז

 
ובכל זאת אי אפשר להתעלם מגל המחאה ששטף את הארץ, זה התחיל בפוסטים בפייסבוק, עבר להפגנות מול שערי בתי ספר ובהצהרות פומביות של ראשי ערים עד לרגע שבו מנהלות ומנהלים הודיעו על שינוי מדיניות. אנחנו מברכות על כל צעד כזה, ימים ספורים לפני תום שנת הלימודים, יש לקוות שהמסר ייקלט אצל יותר ויותר מנהלות ומנהלים - אנחנו ההורים לא נסכים להמשך מדיניות מפלה או (וזה חשוב), לא הגיונית: בקיץ הישראלי כל אחת ואחד צריכים להתלבש איך שנוח להם ולשרוד את החום הגדול ולא להתעמת מדי בוקר עם המנהלת בשער בית הספר.