כל מקרי האלימות נגד הילדים הקטנים מעירים אצלי את הסיפור האישי שלנו. בחיים אני לא אשכח את אותה שיחת טלפון בה שמעתי את זעקות השבר של בתי בת ה 5 חודשים, שנשמעו כמו זעקות כאב ולא כמו בכי של תינוק.

בחיים אני לא אשכח איך הזעקתי את יוסי להגיע מחיפה למודיעין כי ״משהו נורא״ קרה לילדה. איך הזעקתי את גיסתי לרוץ לשם, איך מיה נרדמה ברגע שראתה פנים מוכרות ואוהבות. איך עברה לי הדרך מחולון למודיעין.

בחיים אני לא אשכח איך הרגשתי את ידה השמוטה במרפאה. בחיים אני לא אשכח איך הסתכלו עלינו, ההורים, בבית החולים בעיניים מאשימות. איך נקראנו למסור עדות במשטרה כי אחרת לא ישחררו אותה מבית החולים. בחיים אני לא אשכח את התירוצים של המטפלת שלא נשמעו אמינים באף שלב, "היא פשוט שכבה על הגב ניסתה להתהפך וכך מצאתי אותה".

צילום באדיבות מירית מרלי

צילום באדיבות מירית מרלי

אני לא אשכח את ההאשמות של השופטת נוכח התרעומת שלנו, "אנשים כמוכם נראים לי כמו אנשים שיחלקו פליירים מתחת לביתה של הנאשמת" (מה שלא היה ולא נברא), "תפסיקו לעשות פה פרצופים או שאוציא אתכם מהחדר", "מה אתם רוצים? תבקשי מהם סליחה".

אני לא אשכח שהתחושה הכי קשה שהייתה לי הייתה נוכח העובדה שהיא ממשיכה לטפל בילדים קטנים וחסרי ישע ואף אחד לא מנע ממנה את זה. לא ההמלצה של המכון הפתולוגי שקבעה שהפגיעה נעשתה בזדון, ולא מערכת בית המשפט שבחרה לא לפגוע לה בפרנסה והטילה עליה עבודות שירות וקנס בסך 3000 שקלים בלבד.

בחיים אני לא אשכח את האכזבה והתחושה שהצדק לא תמיד בא על מקומו. ואם חשבתם שילדה בת 5 חודשים שוכחת, אז תחשבו שוב. כי יחד עם התחושות הקשות הגיעו שנים של חוסר אמון ופחדים. אבל אין דבר שהאהבה לא יכולה לרפא לו. האור מנצח את החושך, ואנחנו צריכים לזכור להדליק אותו.

לפני 17 שנים.

***

אם הילד/ה שלכם חוו מקרי אלימות במסגרות בהן שהו, פנו אלינו. און לייף מבטיחה לפרסם את העדויות, רק כך נוכל להעלות את המודעות ולשנות את המצב הקיים. אנחנו באון לייף ממשיכות לסקר את מחאת ההורים נגד מטפלות מתעללות תחת ההאשטאג #לאמפקיריםאתהילדים  #onlife. 

מחאת ההורים נמשכת. ביום רביעי 17.07 בשעה 19:00 שוב יוצאים לרחובות כי "ילדינו לא הפקר". ההפגנות יתקיימו במספר מוקדים. כל הפרטים  ובעמוד הפייסבוק הורים בזכות  ובעמוד האירוע הזה