יום אחרי שיבת הצעירים לישראל, הדיון בפרשת המין בקפריסין מקצין וכאילו לקוח מפרק מוצלח במיוחד של הסדרה "מראה שחורה". טוקבקיסטים מקללים את "הגויה" שהפילה את הנערים, הצעירים מתקבלים בשירת עם ישראל חי ומי שמאמין לא מפחד, והתקשורת מציפה בתמונות שלהן מחובקים עם ההורים ופותחים בקבוקי שמפניה. 

השמחה וההקלה שחשים הצעירים ומשפחותיהם הן טבעיות, אבל ראוי היה להצניע את החגיגות כשהם שוחררו כי לא בדיוק מדובר ביום חג לאומי. גם אם לא היה אונס, ברור לכל שהצעירים לא תמימים ולכל הפחות המעשיים שלהם הם לא מוסריים. לקיים יחסי מין בחבורה כשכולם צוהלים מסביב ולצלם את הפרטנרית ללא הסכמתה זה מעוות וחמור, ולא – לא כל גבר היה מתנהג באופן הזה אם הייתה לו הזדמנות.

מבעד לקולות השמחה והצהלולים נשמעו קולות נוספים, מתונים יותר. כדי לאזן את הדיון בחרנו להתמקד דווקא בגברים שבחרו לדבר על מה שפסול בהתנהגות של הצעירים ולהוקיע את המעשים. אז לפני שפותחים שמפניות ומחכים עם שלטים, הנה התגובות הכי מדויקות לחדשות האחרונות:

אלעד שמחיוף, שליח חדשות 12 לאירופה, צייץ: "אז אונס כנראה לא היה, וזו בשורה טובה, אבל לפי הדיווחים הצעירה צולמה במהלך יחסי מין בניגוד לרצונה. אם זה נכון חשוב לזכור גם את זה במקביל לטקסטים על גיבורים, מלאכים וכו׳ שוודאי יהיו. ובכלל, אסור שהאופן שבו הסתיימה הפרשה ימחק את מה ששוב נחשף שהצעירים עושים שם. בזה צריך לטפל בלי קשר". 

גיא לרר הזכיר לכולם שצילום והפצת הסרטונים הם עבירה פלילית וגם עבירה מוסרית: "להיות כמה על אחת, לצלם את זה, לבזות אותה תוך כדי האקט ורק יכול להניח שגם להפיץ את הסרטונים בחבר'ה - כל זה עומד במרחק לא גדול מאונס. גם על פי החוק".

הסופר גבי ניצן בחר לשתף ברגע מביש מגיל ההתבגרות ואת הלקח שלמד: "אני זוכר לפחות מקרה אחד (אולי היה יותר והדחקתי? או שלא הייתי רגיש מספיק בשביל לזהות?) בגיל ההתבגרות שבו ניסיתי לשכנע מישהי להתמזמז איתי. במילים, בשליחת ידיים עקשנית, בדיבורים חלקלקים, בהפעלת כל סוג של לחץ פסיכולוגי שיכולתי להעלות על דעתי. למזלי הגדול היא לא נכנעה (לפני כמה שנים חיפשתי אותה, רציתי לבקש סליחה. אבל למרבה הבושה אני אפילו לא זוכר את שמה המלא). כי זה מה שזה היה - ניסיון להכניע אותה. וזה אפילו לא שנמשכתי אליה במיוחד - פשוט חשבתי שאיתה אני רואה איזה חלון של סיכוי לנצח. לא היה בסיטואציה שום דבר מהנה, מעצים או נעים. להפך, סבלתי מכל רגע. למה עשיתי את זה? הייתי הר-געש של הורמונים, מסביבי כל הבנים התגאו בסיפורי קרב וכיבושים". בהמשך קרא לאחיו הגברים להשתנות: "אין גבר שבאמת רוצה לקחת בכוח - יש גבר שלא למד לתת. שלא יודע אפילו שיש לו מה לתת. אני מאמין באמת ובתמים שאף אחד מאיתנו לא נולד אנס, שכל גבר היה רוצה להיות נחשק ואהוב ולא כייס מיני, אריה יפהפה ולא צבוע אוכל-נבלות. ואנחנו לא יכולים להתבונן בכל זה מהצד ולצקצק כשאנחנו שומעים על אונס קבוצתי ולשאול מי גידל את המפלצות האלה. זה הזמן להיות גברים, במובן היפה והנאצל של המילה. אני מזמין את אחיי-לזין (די נו, יש ביטוי כזה, brothers in arms) לקחת חלק במהפכה שתמתיק את חיי כולנו, ולהעלות פוסטים אישיים עם שלושת המרכיבים ההכרחיים לריפוי ושינוי".

איש התקשורת שי גולדן בחר דווקא להתייחס לאופן בו סוקרה הפרשה בתקשורת הישראלית: "זה לא רון ארד שחוזר מהשבי. אלה לא גיבורי ישראל שנפלו בידי שירות ביטחון של מדינת אוייב, בזמן פעילות מבצעית מסוכנת. זו חבורה של בני 17-18 שצריכים כל אחד לחטוף שתי סטירות לחי מצלצלות מההורים שלהם ומיד מחר להירשם להתנדב במרכז לנפגעות תקיפה מינית, כדי להבין מה לא בסדר בהתנהגות שלהם".

העיתונאי רענן שקד בחר לעשות סיכום ציני אך מהימן של התגובות לפרשה. או במילים אחרות: הכל בסדר, כל עוד לא תופסים אותך.