בוקר יום רביעי נפתח בבשורה נהדרת, בעיקר בתקופה בה נראה שישראל הולכת אחורה בכל הקשור לזכויות להט"ב - עם הודעת צה"ל על הרחבת שילובם של חיילים טרנסג'נדרים. אך לפני שהספקנו לשמוח על המדיניות הסובלנית שמקדם הצבא, מיהר שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ', ללעוג ולבקר את ההודעה וצייץ: "אין ספק של'הישג' הזה תהיה תרומה מכרעת לחוסנו של צה"ל וליכולתו לעמוד באתגרי הביטחון של מדינת ישראל... בפעם הבאה כשבצה"ל יבואו לבקש תוספות לתקציב הביטחון נשאל כמה ה'הישגים' המרשימים האלה עולים לנו. נדמה לי שמישהו בצמרת צה"ל קיבל מכת חום". 

ברור לכל ששר התחבורה לא מבין או לא מעוניין בהשפעה של גיוס החובה על מעמדם של אנשים טרנסג'דרים בחברה הישראלית. אך על מנת לצאת מהשוליים שהקהילה הטרנסג'נדרית נמצאת בהם היום, צה"ל הוא לא רק חובה אזרחית, אלא כלי יעיל. הזלזול של סמוטריץ' מתעלם מבני נוער נפלאים, אינטליגנטיים וחדורי מוטיבציה שמעוניינים לתרום למדינה שגדלו בה בדיוק כמו כל אזרח ישראלי אחר.

במדינה שבה יש חוק גיוס חובה הצבא הוא כלי משמעותי בהשתלבות בחברה. עד לפני כמה שנים לחיילים טרנסג'נדרים לא הייתה הפריווילגיה להתגייס ולעשות שירות משמעותי. בשנים האחרונות התקבלו החלטות חסרות תקדים בצה"ל על מנת לשלב חיילים מכל זהות מגדרית, החוקים שעברו במערכת הצבאית הישראלית הם חסרי תקדים בעולם ובמיוחד בולטים לאור ההחלטות הטרנספוביות האחרונות של נשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ כנגד גיוס טרנסג'נדרים לצבא האמריקאי.

קל לפטור שינויים כאלו כלא הכרחיים, אך כששומעים מקרים כמו של מיכל (שם בדוי), אפשר להבין כמה קריטית ההכלה של אנשים טרנסג'נדרים בצה"ל: "במהלך השירות שלי אחרי היציאה מהארון, החלטתי שאני מעוניינת לעבור למגורי בנות", היא מתארת, "עשו לי המון בעיות עם זה בלשון המעטה. בהתחלה טענו שזה לא אפשרי בכלל, ושזה לא תקין שאני אשן באגף של הבנות. אחרי כמה שיחות נזיפה שקיבלו מהמשקית מגדר, המפקדים אמרו שזה בסדר שאעבור למגורי הבנות אבל באותה נשימה ציינו שאני לא יכולה לישון באותו חדר עם בנות, ושאין חדרים פנויים במגורים".

לדבריה של מיכל, הסאגה הזאת נמשכה תקופה ארוכה: "בכל פעם מחדש הבטיחו לי שברגע שיתפנה מקום אעבור למגורי הבנות, אבל הפלא ופלא, זה לא קרה. גם כשהגיעו חיילות חדשות ליחידה, להן היה שם מקום, אך לי לא. כל פעם סיפרו לי סיפורים אחרים - ששומרים לי חדר, שמפנים חדרים, שיהיה לי מקום ושאני לא אדאג. חצי שנה עברה, ואני עדיין נשארתי במגורי הבנים. הציעו לי אופציה לעבור לחדר בבניין נפרד לחלוטין ממגורי הבנים ומגורי הבנות, שבו ישנים אורחים שמגיעים לבסיס, אך מעבר לזה שהבניין והחדר היו מוזנחים מאוד ולא ראויים למחיה, לבודד את עצמי מכולם ולהרגיש עוד יותר מנודה ושונה, זה לא מה שרציתי לעשות".

עבור אחרים, שינויים קטנים כמו אלו שנכנסו לאחרונה הם לעיתים אף עניין של חיים ומוות. דנה (שם בדוי) שהשתחררה בינואר 2018, שיתפה בהידרדרות הנפשית שחוותה בעת שירותה הצבאי: "התגייסתי עדיין בארון כי ידעתי שצה"ל לא מכיר בטרנסג'נדרים א-בינאריים ולא יספק לי תמיכה כלכלית יציבה אם ההורים ההומופובים שלי יחליטו להעיף אותי מהבית", היא מספרת, "במהלך כל השירות שלי הייתי תקועה בבסיס סגור שלא היה מאפשר לי לצאת מהארון כי במגורים פשוט לא הייתה אופציה לתת לי או לאף אדם טרנס אחר.ת חדר לבד כמו שהצבא מתעקש לעשות". מעבר לקשיים הקשורים בתנאים, דנה ספגה התנכלויות מצד החיילים שמשרתים לצידה: "במשך כל השירות שלי נחשפתי לתגובות והטרדות בגלל הנטייה המינית שלי והביטוי המגדרי שלי. טענו ששפת הגוף שלי היא "נשית" מדי, כעסו על ההתעקשות שלי למרוח לק שקוף בסופ"שים וביקרו אותי. כל הניסיונות שלי לפנות לקצינים פשוט נופנפו והיה מאוד ברור שהם לא אוהבים אותי בגלל זה". לדבריה של דנה, הסביבה העוינת והיחס שקיבלה החמירו את מצבה הנפשי עד כדי אובדנות. מפקדיה סירבו לתת לה פגישה עם קצין פסיכולוגיה עד שהיא ניסתה להתאבד, ובתגובה לניסיון האובדני שלה במקום להתאים את המערכת אליה החליטו לשחרר אותה על רקע נפשי.

מתגייסים חדשים לצה"ל מחכים בתור לחיולם, בבקו"ם תל השומר. צילום: אבי אוחיון, לע"מ

מתגייסים חדשים לצה"ל מחכים בתור לחיולם, בבקו"ם תל השומר. צילום: אבי אוחיון, לע"מ

כיום בצה"ל רואים עלייה יציבה של מלש"בים טרנסג'נדרים הבוחרים להתגייס למרות הקשיים הצפויים ולא לוותר על החוויה שמעצבת את השנים הגורליות הללו עבור בני גילם הסיסג'נדרים (סיסג'נדר הוא מי שהמגדר שלו תואם את המין שיוחס לו בלידה, ס.א) כפי שמגיע להם כמו לכל אזרח ישראלי אחר. בהתאם לעלייה זו הדרג הבכיר בצה"ל הורה על התאמות מיוחדות לאותם מלש"בים משלב לשכת הגיוס ועד השחרור.

לאחרונה לדוגמא, כחלק מהכשרת המפקדים הבכירים בעיר הבה"דים קיימו יום עיון מיוחד בנושא חיילים המשתייכים לקהילת הלהט"ב שכלל פאנל של חיילים מהקהילה, ביניהם גם חיילים מהקשת הטרנסית. עוד התאמה מהפכנית היא תפירת חליפת מדים מותאמת אישית לפי ההזדהות המגדרית של החייל או החיילת, לא משנה אם יש להם עדיין סממנים חיצוניים שלא תואמים את המגדר שלהם או באיזה שלב של התהליך הם נמצאים, תוך התחשבות במקום שבו הם נמצאים בתהליך.

גם חווית לשכת הגיוס הפכה לפחות טראומטית עבור חיילים טרנסג'נדרים שנפגעים, ובצדק, מרופאים שפונים אליהם בהתאם לסעיף המין בתעודת הזהות או בשם הלא נכון. המפגש עם המערכת הרפואית, גם באזרחות, היא חוויה קשה מאוד עבור טרנסג'נדרים רבים, במיוחד בבדיקות הדורשות עירום ו/או מגע שעלולים לגרום לדיספוריה מגדרית, תחושת השפלה ועוד, נראה שהיום צה"ל מתקדם יותר ביחס הרופאים לאוכלוסייה הטרנסית מהרופאים בקופות החולים. על מנת להקל על החוויה של המלש"בים הטרנסג'נדרים בצה"ל התקיימו שיחות והדרכות עם הצוותים הרפואיים בלשכות הגיוס מתוך הבנה שהצו הראשון הוא התחנה שעליה יעמדו הכישלון או ההצלחה בגיוס של אותם מלש"בים, בנוסף המערכת הצה"לית מעניקה לחיילים טרנסג'נדרים סיבסוד מלא לטיפול הורמונלי. לנושא המגורים המשותפים והמקלחות המשותפות, בצבא מצאו פתרון פשוט - ביום הגיוס של החייל נערך לו ראיון עם מפקדיו ובו הוא נשאל אם הוא מעדיף לשהות במגורי הנשים או הגברים ובהתאם לתשובה מכינים לו חדר נפרד על מנת שזהותו לא תבוטל יחד עם התחשבות בשאר החיילים והחיילות ומותאמים עבור אותו חייל זמני מקלחת נפרדים.