מסתבר ששמחנו מוקדם מידי, כי אחרי שבית המשפט הודיע ביום חמישי האחרון ש"הגננת המתעללת מראש העין" לא תשתחרר למעצר בית - התבשרנו שוב שכרמל מעודה קיבלה מתנה לראש השנה, ושהיא תשוחרר ממעצר ותשהה אצל אדם שהתנדב לקחת אותה תחת חסותו. הלם ואכזבה. הידיעה על השחרור הכניסה את הורי הילדים שנפגעו לסחרור. הניסיון להקדים אותה, לחשב כמה צעדים קדימה, הניע אותם לתכנן את ההפגנה הבאה תחת ביתה של אותה משפחה שהעזה לפתוח את ביתה לחסות על המתעללת.

למי שלא מכיר את הפרטים נחזור קצת אחורה: לפני מספר ימים הודיע בית המשפט העליון שמעודה הנאשמת בהתעללות בפעוטות במשפחתון "בייבי לאב" משתחררת למעצר בית. הורי הילדים הקטנים ששהו במשפחתון שלה הפגינו יחד עם אזרחים נוספים מתחת לביתה של אותה משפחה שהעזה לפרוס את חסותה על המתעללת ולמחות נגד המתנה שקיבלה. וזה עבד, המשפחה שהסכימה לארח את כרמל מעודה במעצר בית חזרה בה, והיא חזרה לנווה תרצה. אתמול (ראשון), למרות זעם ההורים, שוב חזר אותו תרחיש ומעודה כבר התכוננה לבלות את החגים מחוץ לכותלי בית הסוהר, כאשר האדם שהיה ערב לשחרורה נסוג ברגע האחרון. נכון לעכשיו, דיון נוסף בנוגע לתנאי מעצרה של הגננת לשעבר אמור להתקיים ביום חמישי הקרוב, וההורים דרוכים ומפחדים מפני העתיד לבוא. 

אני מתביישת במדינה שלי. בישראל 2019 אזרח שהחזיק פלאפון ברמזור יקבל קנס של 1000 ש"ח, אמן שלא דיווח למס הכנסה על כל הכנסותיו יקבל שנתיים מאסר בפועל, אבל גננת שהאכילה ילד בקיא של עצמו, קשרה אותו עם ידיים מאחורי הגב, הטיחה, וחנקה – היא תשתחרר למעצר בית ותקבל פרס כי לפי בית המשפט "המסוכנות הנשקפת ממנה מוגבלת לנסיבות הייחודיות של טיפול בילדים", והילדים שלנו כנראה פחות חשובים.

למרות שההחלטה שהתקבלה היא מקוממת, מה שקרה בימים האחרונים מוכיח שיש לנו כוח לשנות ושאסור לנו להתייאש. שאם נתאחד ונצא לרחובות ונצעק למען הילדים שלנו מישהו בסופו של דבר ישמע, כי הוא לא יוכל עלינו. אם זה עבד פעם אחת זה יכול לקרות שוב. ארבע אימהות הוציאו צבא שלם מלבנון, אז תחשבו מה יקרה אם רבע מיליון הורים ידרשו לשנות את המצב.

אני אמא מודאגת, פעילה חברתית, שנמאס לה לראות את הזילזול כלפי הדבר היקר ביותר בעולם, ביטחונם של הילדים שלנו - ואני מתחננת בפניכם, צאו מהאדישות. המלחמה הזאת היא לא רק של אותם הורים שילדיהם נפגעו, היא של כולנו. ואם אתם לא רוצים להיות אלו שאצלם זה קורה, או למישהו שאתם מכירים, תתעוררו. סיטואציה שבה ההורים נכנעים למצב היא הרבה יותר מסוכנת לילדים שלנו מ"מטפלת מתעללת" כזו או אחרת. האדישות מסוכנת. פעם חשבתי שכבר ראינו את הנורא מכל, שילדה נרצחה על ידי המטפלת שלה בתוך שטח הפעוטון, אבל התבדיתי. לדעת שילדה נרצחה וזה לא מזיז לאף אחד, שפרשיות חמורות נחשפות פעם אחר פעם וזה לא מזיז לאף אחד - זה הרבה יותר נורא.

מתוך התיעוד של כרמל מעודה בפעוטון בייבי לאב. צילום מתוך יוטיוב

מתוך התיעוד של כרמל מעודה בפעוטון בייבי לאב. צילום מתוך יוטיוב

יש מי שיגידו שמה שקרה בימים האחרונים לא מעיד על מה שצפוי למעודה כעונש, ושמעצר בית הוא חלק מהליך משפטי - אני לא מסכימה. כשאדם חשוד ברצח, הוא לא משתחרר עד תום ההליכים. כרמל מעודה וגם ציפי דוד לצורך העניין, תועדו מסכנות באכזריות את חייהם של פעוטות חסרי ישע, זה בעיניי ניסיון לרצח שהסתיים בנס. נשים כאלו מסוכנות לשלום הציבור, כי משבר האמון שהן יצרו בין ההורים למערכת הוא מסוכן. אני בעצמי שמעתי לא פעם הורים שאמרו שאם הם היו מגלים כזה דבר, הם לא היו הולכים למשטרה לפני שהיו פועלים נגד המתעללת באופן אישי – וזה מסוכן.

אני כל כך מבינה את ההורים שילדיהם נפגעו שחשים כל כך הרבה כעס, תסכול, וחוסר אונים. הם לא מצליחים לחזור לשגרת חייהם כי הם לא מאמינים שלמישהו חוץ מהם יש אינטרס למצות עם המתעללות את העונש, והם פוחדים שאם הם רק יעזו להירדם בשמירה, המתעללת תישכח ולא תקבל את עונשה. ויכול להיות שהם צודקים.

בימים האחרונים המילה "פלונטר" חוזרת על עצמה שוב ושוב בהקשר של הרכבת ממשלה. נבחרי הציבור בלחץ, הכיסא שלהם בסכנה ומלחמות האגו בשמיים. החובה של כולנו היא לגרום לאותם פוליטיקאים להבין שבעוד הם נצמדים לכיסא, יש פעוטות שנקשרים לכיסא על לא עוול בכפם. הלוואי והם היו פועלים לשחרר את הפלונטר המפחיד הזה, שהפך להיות המציאות של הילדים שלנו בגילאי לידה עד 3.

כמו שכתב חיים נחמן ביאליק "נקמת ילד קטן לא ברא השטן". והוא צדק. ההורים שנפגעו נלחמים כמו אריות, כדי לשנות את החלטת בית המשפט ולהחזיר את מעודה לכלא, שם היא ראויה להיות. ומה עוד יש לאותם הורים חסרי אונים לעשות? אזרחים שומרי חוק שמרגישים שאף אחד לא סופר אותם, אחרי שפעם אחר פעם מתקבלים עונשים מגוחכים לכאלו שפגעו בילדים. הם צריכים לצאת לרחובות כי המערכת שוב אכזבה. וכולנו חייבים להתגייס ולהיות שם יחד איתם.