זאת הפעם הראשונה שאני מראיינת ניצולי שואה מבעד לחלון.

במהלך השנים, תמיד כשראיינתי ניצולי שואה, הגעתי הכי קרוב שאפשר.

לשמוע את הסיפורים והמילים, לראות את הבעות הפנים מקרוב ואת תנועות הגוף, להקשיב לשתיקות ולחיטוט בכאב שאף פעם לא נעלם לגמרי.

שעות של סיפורים וזיכרונות, ניסים שהיו, אסונות שקרו. עדויות בגוף ראשון.

אבל השנה זה לא התאפשר. לא כפי שהיינו רגילים.

בימי הקורונה כשכולנו בהסגר, אי אפשר להגיע קרוב לקשישים, אסור לסכן אותם.

אבל לא רצינו לוותר על כתבה ליום השואה שהשנה יצויין באופן שונה משהכרנו, ולכן היה ברור שנתאים את עצמנו למציאות החדשה.

שישה ניצולים בשישה בתי אבות, בחרו לספר לנו פיסה מהסיפור שלהם. פסיפס של סיפורים שיוצרים סיפור שלם של שואה ותקומה:

אדית שרדה את המלחמה בגטו בבודפשט, משה עבד במחנות כפייה באוסטריה,

יצחק הצטרף לפרטיזנים, אליס הייתה נערה באושוויץ, מרים הסתתרה ביערות בפולין עם אביה,  

וחניתה שרדה בגטו ברומניה. כולם היו אז ילדים, ולמרות שעברו כבר 80 שנה, הזיכרון צלול, והחזרה בזמן עובדת מיד.

אם יש אנשים שיודעים מהי התחושה כשהמציאות מתהפכת לה מול העיניים, זה בטח הם.

כעת הם מסוגרים בבתי האבות, נמנעים מלצאת מהמקום, ממעטים בפגישות בפנים, ולא מקבלים ביקורים של בני משפחה מן החוץ. 

את הראיונות איתם קיימנו כשהם מדברים אתנו מהחלון.

מיה איידן מראיינת את חניתה וורטמן

מיה איידן מראיינת את חניתה וורטמן

                             

לבתי האבות הגעתי בתחילת משבר הקורונה לפני כחמישה שבועות. הדבקה רדפה הדבקה, בבית האבות מגדל נופים שבירושלים שתי עובדות המקום הדביקו כמה דיירים, בבית אבות משען שבבאר שבע דייר שחזר מטיפול בבית חולים ככל הנראה נשא את המחלה פנימה לתוך בית האבות.

משרד הבריאות לא הכין תכנית חירום לטיפול בבתי האבות למרות העובדה שמדובר באוכלוסייה הפגיעה ביותר לווירוס הקורונה. הנדבקים שבהתחלה מרגישים טוב ולפעמים אפילו ללא סימפטומים, מפתחים מחלה תוך כמה ימים, ולעיתים מצבם מתדרדר רק לאחר שבועיים. ההתדרדרות אצל בני 60 ומעלה עלולה להיות קטלנית.

אלה הם החולים הקשים והמונשמים הפוטנציאלים שכל התרחישים הזהירו מפניהם.

היעדר ההכנה מראש, והמחסור במיגון הביאו לעוד הידבקויות. ההנחיה בתחילה הייתה להשתמש במיגון רק כשמדובר בחולה עם תסמינים. במסגרות היו כבר חולים ללא תסמינים, וברגע שאיש מקצוע טיפל בהם ונדבק הוא העביר את הווירוס הלאה. חולים שאובחנו לא הופרדו באופן מוחלט מדיירים בריאים, לעיתים עברו ימים עד שחולים מאומתים פונו לבתי החולים.

התנהלות משרד הבריאות הייתה איטית להחריד, בטח מול מהירות ההדבקה המפתיעה של הנגיף. עוד ועוד חולים אובחנו ובמשרד הבריאות המשיכו לגמגם. בתוך שורת ההחלטות שהתקבלו באשר להסגרים ולהגבלות, אוכלוסיית הקשישים נותרה בשוליים.

בכל ערב דיווחנו במהדורה בחדשות 13 אלמוג בוקר ואני על עוד הדבקה, ועל עוד בית אבות שהייתה בו התפרצות, במו עינינו ראינו איך אף גורם במשרד הבריאות לא מתערב בנחישות לעצור את ההדבקות אלא רק מגלגל אחריות הלאה.

ולבסוף גם נאלצנו להגיע לדיווחים הבלתי נמנעים על מקרה מוות אחד ועוד אחד ועוד אחד. גם אז משרד הבריאות עדיין לא הפיק לקחים ולא הנהיג נוהל חירום לטיפול בהתפרצות.

רק אחרי למעלה מ30 נפטרים, ואין ספור דיווחים, הוחלט לשנות גישה.

חלק מהנפטרים הם ניצולי שואה.

סיפורם של דיירי בתי האבות – הוא סיפורה של המדינה

ניצולי שואה שהתחילו כאן את חייהם מאפס לאחר הגיהינום שעברו באירופה, ציונים שעלו ממדינות ערב בשנות החמישים והשישים ובנו את הארץ, יוצאי חבר העמים שעלו לארץ בעשורים מאוחרים יותר, ויתרו על מקצועות ועל תארים רק כדי להשתלב ולחיות בישראל. הם שילמו מחירים, התגברו על קשיים, נלחמו במלחמות ויצרו את המסד למדינה שישראל הפכה להיות. אסור לנו לשכוח אותם.

ניצולי השואה שראיינתי השבוע, לא מרירים ולא מפוחדים.

הם תאבי חיים, אבל לא רוצים להרגיש שננטשו או נשכחו.

ולכן החלטנו השנה לראיין את ניצולי השואה שגרים בבתי האבות, שיספרו את סיפורם מבעד לחלון, בקול רם, ויזכירו לכולנו על המחויבות שלנו לשמור על חייהם, על האחריות שמוטלת עלינו לשמור עליהם בריאים, על ההתעקשות שלנו להמשיך ולשמוע  את הסיפור שלהם. שהוא הסיפור שלנו.

מיה איידן היא כתבת הרווחה של חדשות 13. הכתבה שלה עם ניצולי השואה תשודר ביום שני, ערב יום השואה, במהדורה המרכזית של חדשות 13.

הכתבה המלאה:

תגיות , , ,