מתי. זו השאלה היחידה שרלוונטית עכשיו. זו השאלה היחידה שהעיתונאים צריכים לחזור ולשאול: מתי. מתי תעשה את מה שהבטחת שתעשה ותיתן לעצמאים את מה שאתה הבנת שמגיע להם? 

אם ראש הממשלה בעצמו מגדיר את יישום התוכנית הכלכלית שלו: ״שערוריה״ אז לא מדובר כאן ב״האם״ אלא אך ורק ״מתי״. המגפה הכלכלית לא נוצרה ע״י נגיף הקורונה. המגפה הכלכלית נוצרה במו ידיו של ראש הממשלה.

אבל הנה זווית חיובית שהיא גם מעשה ידיו של ביבי נתניהו: שוויון זכויות מלא בין נשים וגברים. היום, סוף סוף, נשים עצמאיות וגברים עצמאים הם שווי זכויות בימי הקורונה: נשים וגברים כאחד שותפים לקבלת אפס. עצמאיות ועצמאים מקשיבים בו זמנית להצהרות ראש הממשלה על תקציבי ענק המיועדים אליהם ובשוויון מלא הם מגלים שדבר מבין ההבטחות היפות לא מבוצע והם יחד זכאים לאפס.

 
הפגנת העצמאיות צילום ענת גרוס

הפגנת העצמאיות הבוקר בכיכר הבימה. צילום ענת גרוס

שמי לילך ואני עצמאית 19 שנה בענף המסעדנות. רבע מהעצמאים הן נשים ובשם כולנו אני שואלת מתי!

לפני כמה ימים הכרנו כולם את מוכר הפלאפל שאיים מיאוש לשרוף את עצמו. ואז ראינו כולם את הטלפון המרגיע מביבי. אני אעזור לך. אני אעזור לכל העצמאים הבטיח. אז אמר. בינתיים היה לביבי זמן לטפל בהרבה דברים ביניהם לחתום על הסכם לממשלת אחדות שרק הגידול בכמות השרים שנלחם עליה תעלה לכולנו עוד מאות מליוני שקלים. אבל הי! לפחות לא הייתה כאן אפליית נשים. גם אם בעלת הפלאפל הייתה מאיימת לשרוף את עצמה היא הייתה מקבלת טלפון מרגיע מראש הממשלה ואחריו אפס ביצוע.

מתי ביבי? הביטוי ״כמו כוסות רוח למת״ מקבל משמעות חדשה בימים אלו. לתת חמצן לחולה אחרי שהוא מת - אין לזה משמעות. מישהו יכול להסביר את זה למדינת ישראל?

לפני חמישה שבועות סגרו את המדינה. יש כמליון ושבע מאות מובטלים במדינה. אבל 600 אלף מתוכם לא מקבלים שקל. זה אולי יפתיע חלק מהאנשים. הרי ביבי עמד במסיבת עיתונאים אחת ועוד אחת ועוד אחת. ובכולן אמר שברור שעוזרים. בכולן סיפר שנותנים הלוואות ומענקים. 80 מיליארד הוא אמר.  אם אמר אז בטוח קורה לא? אז זהו שלא.

הקטע המצחיק (או אולי עצוב?) הוא שיש לביבי אינטרס ישיר לראות בנו בני אדם. לא מאהבת אדם. לא מרצון לתת את מה שמגיע ומה שהוגן. אלא כדי לחסוך למדינה כסף. כן ממש ככה: המגזר הפרטי הוא המעסיק הגדול במדינה. רוב השכירים בישראל (ובעולם) עובדים אצל עצמאים. אז בואו נעשה חישוב פשוט. נניח שהעצמאי צריך שקל כדי לקנות חלב. ובימים שלפני הוא העסיק רק עשרה עובדים וגם הם צריכים רק שקל כדי לקנות חלב. מתישהו יאפשרו לעסקים לפתוח מחדש. ואז התקווה היא שמרבית העובדים יקלטו מחדש בעסקים. ואז במקום עשרה שקלים ממדינת ישראל כדמי אבטלה לעובדים - העובדים יעברו לקבל את הכסף כמשכורת מהמעסיק. ובא לציון גואל.

הפגנת העצמאיות בכיכר הבימה. צילום מורן אהרון

אבל מה אם מדינת ישראל לא נתנה למעסיק כלום בזמן המשבר? אז העסק נסגר והעובד ממשיך לקבל דמי אבטלה מהמדינה גם אחרי המשבר כי אין לו מקום עבודה לחזור אליו. בחישוב פשוט במקום שקל למעסיק כדי שישרוד מדינת ישראל תצטרך לשלם עשרה שקלים לעשרת עובדיו שאיבדו את מקום עבודתם. כן החישוב הוא כזה פשוט.

ואז יבואו אנשים ויגידו אבל אין למדינה כסף לשלם. אבל יש. אני שמה בצד את העובדה שגם ביבי וגנץ חושבים שיש למדינה כסף אחרת לא היו מכריחים את המדינה להחזיק שני בתים לראש הממשלה ולמשנה שלו במקום אחד. אחרת לא היו מחליטים שחייבים 36 שרים ולשכותיהם ונהגיהם במקום 18. אז כנראה שיש אבל לא בשבילנו.

שתבינו, גם העצמאי דאג לזה שיהיה לו כסף. איך? בכמה דרכים.

בואו נסתכל על ההגדרה המרשימה של ״שכיר בעל שליטה״. אני מיד מדמיינת גבר חסון וגבוה על סוס שחור שולט באלפי אנשים. ובתכלס מדובר בעובד רגיל למדי שהוא בעל שליטה בעסק שלו בלבד. הוא שכיר לכל דבר. משלם ביטוח לאומי כמו שכיר בדיוק. הוא רק בחר לא לשבת רגל על רגל אלא אמיתי לעבוד בעסק שלו והוא משלם לעצמו משכורת. וכשהוא משלם לעצמו משכורת, הוא לא פשוט לוקח ומעביר מחשבון העסק לחשבון שלו. הוא מעדכן את המדינה וקודם משלם מיסים על הכסף שהוא רוצה לקחת ואז את מה שנשאר הוא לוקח.

אבל היום, בימי קורונה, הוא מגלה שהוא בעצם לא שכיר ולכן לא מובטל. כלומר כן, הוא מובטל, המדינה הודיע לו לסגור והוא סגר. אבל לא מובטל מהסוג האנושי שזכאי לדמי אבטלה כמו העובדים שלו. מובטל מסוג מיוחד. במה הוא מיוחד? הרי הוא שילם מיסים באופן לא מיוחד. הוא הרי משלם במכולת על החלב מחיר לא מיוחד בכלל. אבל הוא כן מיוחד בעינים של ביבי. מיוחד מהסוג שלא זכאי לקבל דמי אבטלה. שכירים בעלי שליטה לא מקבלים אבטלה ומדובר בעשרות אלפי אנשים. 

 

גלי רום עמסילי, בעלים של פיצה גלי רומא, בהפגנת העצמאיות הבוקר. צילום ענת גרוס

שילמתי ביטוח לאומי. שילמתי המון ביטוח לאומי. וגם מס הכנסה ומע"מ ואגרת שילוט וביטוח ושלל מיסים אחרים. לא רק על עצמי. גם על העסק שלי. איך לא הוגשה הצעת חוק לשנות את השם של ביטוח לאומי. הרי ביטוח זה משהו שאתה משלם בימים טובים ומקבל בימים רעים. ולאומי בא מהמילה לאום. הצבעתי שלוש פעמים רק השנה. עשיתי צבא, שילמתי מיסים, תרמתי למי שיכולתי. איך זה שאני לא שייכת ללאום יותר?

התשובה פשוטה- אם ישנו למשל לביטוח שכירים - איך ייקחו ממני כסף כל חודש אם לא קוראים לזה ביטוח לאומי. עדיף להשאיר את השם, לשמור את המיליונים ששילמתי אני כדי לבטח את עצמי, ואז יהיה למדינה מספיק לא רק ל36 שרים אלא גם ל16 סגני שרים. מתאים?

אנחנו מפגינים כל שבוע כדי לבקש את המובן מאליו. מבקשים דמי אבטלה למי מאיתנו שמובטלים. מבקשים פיצוי לעסק על הפסדים אמיתיים מקרן פיצויים של מס רכוש.  אותה קרן פיצויים שמופעלת במלחמות. כי הנגיף הוא אויב אבל המלחמה שלנו היא לא באיך להגן על עצמנו מפניו לצערי. היא מול ממשלת ישראל כדי לקבל את מה ששילמנו עבורו.

זה לא חייב להיות ככה. למען האמת שיש עשרות דוגמאות ממדינות אחרות איך בקלות ובהוגנות אפשר לעשות את זה אחרת. לא דוגמאות עבר אלא ממש מעכשיו. המדינות האחרות אינן עושות את זה מטוב ליבן. זה נעשה כי זה משתלם למדינה לתת לעסקים את מה שהוגן כדי שישרדו והמדינה תוכל להפסיק לשלם פי עשרה דמי אבטלה. 

ביבי, אתה מחזיק ביד את מכונת ההנשמה שתקבע אם נחיה או נמות. תחבר אותנו אליה בבקשה לפני שיהיה מאוחר מדי. עכשיו 

***

יש לא מעטות שעבורן הימים האלה הן גיהינום.  כשכולם בבית וגם האלימות נוכחת ביתר שאת. חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת