קשה כבר להפריד בין המחאה הכלכלית, למחאה החוקתית בנושא הדמוקרטיה. ונראה שבסוף השבוע שתי המחאות הפכו לאחת ארוכה, מתמשכת וכועסת.
זה קרה בשדרות רוטשילד בתל אביב, בשעת לילה מאוחרת, כאשר מאות המשיכו להפגין ולשאת את הזעקה בכל רחבי תל אביב, ונמשך בשעת בוקר יותר מדי מוקדמת, כאשר עיריית ירושלים פינתה בכוח, ללא אזהרה מוקדמת, את מאהל המחאה שהקים תא״ל אמיר השכל סמוך לבית ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים ומפגין שם כבר שבועות נגד ראש הממשלה המואשם בשוחד, מירמה והפרת אמונים.
 
 
"זו לא הפגנה פוליטית,״ צעקו מארגני הפגנת העצמאים בכיכר רבין בתל אביב. אבל זו הייתה הפגנה מאוד פוליטית. כל הפגנה שעניינה ביקורת על הממשלה, על החלטות השלטון - היא הפגנה פוליטית.
מה שהביא אלפים רבים לכיכר היה תחושה עמוקה וכואבת של חוסר אמון. והם עשו מעשה פוליטי. 
הפגנה נגד השלטון היא פעולה פוליטית. 
מה שגרם לרבים לסכן את בריאותם, למרות הניסיון האמיתי לשמור על מרחק, למרות שכל המשתתפים עטו מסכות כפי שצריך (גם על האף), היה תסכול, כאב, כעס, ייאוש, וחרדה גדולה מאוד מפני מה שעוד יבוא.
כן, בסיבוב הראשון הצלחנו. הצלחנו גם משום שההחלטות התקבלו בזמן, וגם משום שהציבור - כל הציבורים: חרדים, ערבים, חילונים וכל מה שביניהם - היה ממושמע, אחראי, סולידרי ובעיקר האמין בדרך שהשלטון מוביל אותו. האמנו שמי שיושב בבלפור יודע מה הוא עושה, שמשרד הבריאות עושה את ההערכות הנכונות, ושההחלטות שמתקבלות הן הגיוניות. ראינו מה קורה בעולם, היה למה להשוות. 
והצלחנו. הצלחנו לשטח את העקומה, הצלחנו להקטין את מספר החולים הקשים, לעצור את קצב התמותה. הצלחנו. 
להצלחה היה מחיר יקר. יקר מאוד. מיליון בני אדם איבדו את מקומות העבודה שלהם ולא היה להם ברור אם ומתי יוכלו לשוב אליהם. אבל אפילו הם הבינו שאין ברירה. שחייבים לשלם משהו כדי שאחר כך אפשר יהיה להתאושש בצורה מסודרת.
ואז בא הגל השני והיכה חזק, כמו צונאמי. בכוח, בלי אבחנה, בלי סדר, בכל מקום, בכל קבוצה, קהילה, יישוב, עדה. אלים.
ואז הממשלה איבדה שליטה. לגמרי. 
 
ההפגנה אתמול צילום ענת סרגוסטי

ההפגנה אתמול צילום ענת סרגוסטי

 
אבל הממשלה הזו שאיבדה שליטה היא כמו אצבע בעין לכל המוחים והמפגינים והמובטלים. בממשלה שאיבדה שליטה יש 36 שרים ועוד 16 סגני שרים - כולם עם משכורות יפות, רכבי שרד נוצצים לשכות מפנקות וצוות של עוזרות ועוזרים. 52 חברי ממשלה. 
הממשלה שאיבדה שליטה לא הכינה תוכנית מסודרת לחזרה לשיגרה, לא ניצלה את השקט שאנחנו, האזרחים, הענקנו בכך שישבנו בבתים במשך חודשיים, ועכשיו, כשאנחנו כבר שטופים בגלי צונאמי הולכים וגדלים - אין לנו יותר אמון.
אין אמון בראש ממשלה, שגם מואשם בשלוש עבירות חמורות - שוחד, מרמה והפרת אמונים - וגם עוסק בצורה אינטנסיבית בשיפור תנאי המחיה שלו, של משפחתו, ובשכר שלו, עד כדי דרישה להחזרי מס שנים אחורנית. ראש ממשלה שהנושא היחיד שהעסיק אותו - חוץ משיפור תנאיו - בזמן ההפוגה בין הגל הראשון והשני של הקורונה היא הסיפוח. סוגיה שבינה לבין האבטלה והמשבר הכלכלי אין ולא כלום. גם לא הדרישה הפתאומית לוועדה לבדיקת ניגודי ענייני השופטים. אין יותר מזה אצבע בעין של הציבור. 
בכלל, כמה רצינית יכולה להיות תוכנית כלכלית שמגבשים אותה ביום חמישי בבוקר ומציגים לציבור ביום חמישי בערב? כמה היא יכולה לתת מענה לכל הסוגיות שעלו בהפגנה? 
ואחרי שהוצגה התוכנית, וחטפה ביקורת מכל כיוון, ניסה ראש הממשלה לעשות בקרת נזקים ולהיפגש עם נציגי המעסיקים. אתם מבינים? הוא נפגש איתם אחרי שהציג את התוכנית ל״אזרחי ישראל היקרים״. למה לא לפני? למה לא לבדוק קודם מה הצרכים, מה הבעיות הרוחביות, מה ההצעות שעולות מהשטח? למה קודם לדפוק הופעה במסיבת עיתונאים בשעת צפיית שיא, ורק אחר כך לזמן את כל השולחנות העגולים? זה לא עקום?
והכעס הזה יוצא עכשיו לרחובות. כעס ואי-אמון עמוקים מאוד שנשמעו מפי כל מי שעלה על הבמה בכיכר רבין. גברים ונשים, שהמקצוע שלהם נכחד, שהעסק שלהם קרס, שכבר עכשיו אין להם כסף לקנות אוכל הביתה. זה עד כדי כך חמור.
 
 
והכעס הזה חובר לאימה והבעתה והדאגה העמוקות מהמשבר המתמשך במרחב הדמוקרטי. המובטלים עומדים לצידם של המפגינים נגד חוקי החירום ששוללים את זכויות האזרח שלנו, שפוגעים פגיעה אנושה בפרטיות שלנו. המפגינים, ובעיקר של אלה שאומרים כבר חודשים: זה לא תקין שבראשות הממשלה עומד אדם שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים.
ומה שמשותף להם הוא חוסר האמון העמוק בשלטון, בראש הממשלה, בממשלה בכלל, בהנהגת המדינה. וכן, בואו לא נתבלבל: כל הממשלה אחראית למה שקורה. כולה. כולל אנשי כחול-לבן שהביעו באגביות תמיכה במפגינים. הם אחראים לא פחות מנתניהו, משום שהם חברו אליו, והם לא מפגינים שום מנהיגות, אלטרנטיבה שלטונית, שום נחישות או רגישות ושום מעשים שמשמעותם עמידה לצד המפגינים. 
עד כדי כך גדול משבר האמון. 

***

לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא 

חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת