בשבוע שעבר נערך כנס 'מובילות בריאות', אירוע זום מיוחד לגולשות און לייף שנערך על רקע מגיפת הקורונה ועסק בהשפעות המגיפה ומבצע החיסונים. בפאנל המרכזי של הערב ראיינה פרשנית הבריאות של חדשות 13 הילה אלרואי את ד"ר אפרת ברון הרלב, מנהלת המרכז הרפואי שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית. ברון-הרלב שהקימה את מחלקות הקורונה של בלינסון ועכשיו מתמודדת עם המחלה בקרב ילדים התייחסה לפרסומים לפיהם מספר הילדים שמאושפזים קפץ, האם יש ממה לחשוש להורים ולמה למרות שסבא וסבתא התחסנו, עדיין צריך להקפיד על הכללים

ביה"ח אסותא אשדוד דיווח על עובר שנדבק בקורונה ומת, כמה הדבר הזה שכיח?

הדבר הזה מאד נדיר, בישראל אירוע ראשון ואחד הבודדים בעולם. לא לגמרי בטוח וברור שאכן העובר מת לצערנו מקורונה, יכול להיות, זה עדיין נבדק. בכל אופן זה אירוע מאד נדיר אם אכן כך.

הדבר שהכי מלחיץ היום נשים בהיריון זה העניין של האם להתחסן או לא להתחסן, כמה זה מסוכן לילדים? אני אשאל אותך כמנהלת בית חולים לילדים, כמה תחלואה את רואה אצלך בביה"ח?

אנחנו רואים מעט תחלואה. גם שהיום מאד מודאגים מהמוטציה הבריטית שאומרים שיותר ויותר ילדים חיוביים, זה נכון, אבל מעט מאד ילדים חולים ובכלל שנצרכים לאשפוז. רוב האשפוזים של ילדים חיוביים לקורונה אינם בגלל קורונה. בהקשר של אימהות ותינוקות צעירים מאד, תינוקות לא נדבקים במהלך הלידה, הם נדבקים אם אימא שלהם חיובית כאשר הם פוגשים אותה מיד לאחר הלידה וגם אז הם כמעט ולא מפתחים מחלה. הדבר האלה מאד נדירים גם היום ולא צריך להיות כל כך מודאגים. אנחנו בהחלט לא רואים תחלואה משמעותית בקרב ילדים.

ד"ר אפרת ברון הרלב, מנהלת המרכז הרפואי לילדים שניידר מקבוצת כללית

שמענו שבמשרד הבריאות נערכים ומבקשים מבתי החולים להיערך לתסריטים שהם לא פחות מתסריטי אימה של 100 ילדים חולים קשים מדי יום, עד כמה זה ריאלי לדעתך מהנתונים שאנחנו מכירים עד היום?

זה לא ריאלי מהנתונים שאנחנו מכירים עד היום, יחד עם זאת מהשנה האחרונה למדנו על דברים שלא ידענו ולא תכננו ואולי אחד הדברים המשמעותיים להתכונן אל עבר הלא נודע ולקוות שלא יגיע. בית החולים שניידר שהוא היחידי לילדים מכף רגל עד ראש יודע להכין מספיק מיטות למקרה ש.. ועדיין לתפקד ולעסוק ברפואה שאנחנו יודעים לעשות ביום יום בצורה כל כך טובה.

אם חלילה יקרה המצב הזה, אנחנו ערוכים אליו מבחינת צוותים וציוד, אבל צריך לומר אנחנו לא רק רחוקים, אנחנו בכל לא רואים את זה, בכל זאת הניסיון של השנה האחרונה שמלמד משהו גם אם לא הכול, מראה לנו שילדים אינם חולים במחלת קורונה קשה והמצבים היחידים הם מצבי תסמונת הפוסט קורונה וגם הם בודדים.

תסבירי מה זה תסמונת פוסט קורונה

תסמונת רב מערכתית ודלקתית- כשהמערכת החיסונית תוקפת את עצמה אחרי המחלה כשהיא מזהה 'בטעות' את התאים בגוף ככאלה שהיא צריכה לתקוף אותם ואז נוצר תהליך דלקתי 'שגוי' של הגוף. זו מחלה חריפה וזה מזכיר מאוד את הקוואסקי, דלקת של כלי דם בכל מיני גדלים, בעיקר של כלי הדם של הלב, אבל גם של מערכות אחרות. תסמונת שמי שלוקה בה נמצא במחלה שלא פשוטה בכלל אבל יש לנו טיפולים למצב הזה, שאנחנו כבר מזהים את המצב. מגיעים ילדים ונוער ואנשים צעירים עם סימנים אז נותנים טיפול מתאים. כל מי שחלה בתסמונת הזו והגיע לשניידר - החלים ממנה.

יש לך מחלקות קורונה לילדים בשניידר?

יש לנו מיטות ייעודיות לחולים עם קורונה, הם מבודדים כאשר הם חיוביים לקורונה כך שהם לא ידביקו אחרים וכמובן מטפלים בהם בתנאים האופטימליים ואם וכאשר נצטרך לפתוח מחלקה שלמה יש לנו יכולת לעשות זאת מהרגע להרגע.

רוב הילדים שמגיעים אליך מגיעים בגלל משהו אחר והם גם חיוביים לקורונה? הם יכולים להגיע לניתוח אפנדיקס ואז צריך להערך אחרת אם הם אכן מאומתי קורונה

זה בהחלט מסבך את העניין ואנחנו פועלים בשביל קודם כל לזהות את הילדים האלה מיידית שהם מגיעים. כל ילד שמתקבל לביה"ח עובר בדיקת קורונה ולא רק הילד, גם ההורה, לכן יש מצבים שההורה חיובי והילד שלילי וההפך, אנחנו חייבים לבדוק את זה כי ההורה כל הזמן איתו. אנחנו בהתאם לזה נוקטים בכל אמצעי הזהירות. אולי הדבר המשמעותי ביותר זה לא לפספס חס וחלילה אף ילד כי יש הורים שמתעכבים בבית וחוששים להביא את הילד לביה"ח, היה לנו ילד כזה עם אפנדיקס שהגיע במצב גרוע מאד ממחלה שכביכול פשוטה, רק כי התעכב וחששו לבוא לביה"ח.

 

הילה אלרואי בראיון עם ד"ר אפרת ברון הרלב מנהלת שניידר בכנס 'מובילות בריאות'

את בעצמך אימא לילדים, חיסנת את ילדייך שהם בגיל המתאים?

כל הילדים שלי מעל גיל 18, 20 ומעלה, לא אמרתי להם מה לעשות, הם ארבעתם הלכו להתחסן וממש חיכו לרגע שבו אפשר יהיה שהם יתחסנו. חשבו שהם יקבלו פרוטקציה והם לא קיבלו, לכן התחסנו רק בזמן שיכלו, אבל בהחלט כן, ארבעתם.

זה חשוב מאד להגיד, גם ילדיי חוסנו, חשוב מאד להגיד, זו ההמלצה ובאמת ובתמים לא היינו מחסנים את הילדים שלנו אם לא היינו חושבים שזה הרבה יותר בטוח מלחלות במחלה. אבל בכל זאת אנחנו רואים שבקרב בני נוער, אנחנו לא רואים מחלה קשה. אז יש מי שישאלו אז למה לא לתת להם לחלות?

אפשר להבין את החשש מפני הלא נודע, חיסון חדש וכל מה שקשור בזה. צריך לזכור שאמנם החיסון חדש אבל הטכנולוגיה לא, טכנולוגיה שאנחנו לא מכירים ואנחנו יודעים שהיא בטוחה. נכון, רוב בני הנוער אם יחלו למעשה לא יחלו במחלה קשה. עדיין יש משמעות מאד רבה של בני הנוער כלפי ההורים שלהם, של ההורים שלהם כלפי ההורים שלהם, סבא וסבתא של בני הנוער וכמובן של תחלואה גם אם היא נדירה, בוודאי תסמונת פוסט קורונה שאנחנו יודעים שעלולה לגרום למחלה לא פשוטה גם בקרב ילדים ובני נוער, שלא היינו רוצים שמישהו ידבק בקורונה במחלה פשוטה אבל אחר כך יסתבך מאד במחלה הרבה יותר מורכבת, על אף שגם האחוזים של זה מאד נמוכים.

עכשיו למעשה החל מיום ראשון נהיה במצב שהוא קצת שונה בארץ: יהיו לנו כבר 4 מיליון אנשים שקיבלו לפחות מנת חיסון אחת או שני חיסונים. זה אומר שיש לך פה אוכלוסייה של 5 ומשהו מיליון איש שחצי מהם לפחות הם ילדים והם לא יכולים להתחסן בגלל שאסור. אז האם הם הולכים להיות המפיצים העיקריים של המחלה?

לי מאד קשה עם הביטוי הזה "המפיצים העיקריים של המחלה". לעצם האמירה הזאת יש משמעויות מאד קשות.

בד"כ שאנחנו נדבקים מהילדים שלנו בקצת נזלת ושיעול, זה לא הופך אותם לאשמים במוות של איקס אנשים או חס וחלילה של סבא וסבתא שלהם, זה משהו שילדים סוחבים איתם. אחד הדברים שאנחנו רואים עכשיו, רק כדי להשלים את הנקודה של האשמים, זה הרבה יותר ילדים עם חרדה, הרבה יותר ילדים עם דיכאון, ניסיונות אובדניים, ילדים וילדות שסובלים מאנורקסיה שהמחלה שלהם מחמירה בתקופה הזאת. דווקא אחד הדברים שמדאיגים אותנו בתקופה הזו זה לא קורונה בילדים אלא המשמעויות הבריאותיות על הקורונה בילדים.

אני מבינה שאת בכלל היית רוצה ש'נגייס' אותם כסוכני הגנה במחלה הזו

הילדים כמו בהרבה מאד אירועים אחרים בחברה, הם הכוח והחוזקה והאופטימיות שלנו. שליש מאזרחי מדינת ישראל בני פחות מ- 14. 'מקליקים באוטו' כי הילדים לימדו אותנו, 'לא לקטוף פרחים' אנחנו לימדנו את ההורים שלנו. 'לא לעשן' -  הילדים חלקם לפחות משכנעים את ההורים שלהם. האחריות של ילדים כל כך הרבה יותר גדולה משל מבוגרים. שאומרים לילד לשים מסכה ומסבירים לו למה, הוא שם מסכה. שמטפלים בילדים בטיפולים רפואיים הם הרבה יותר לוקחים את הטיפול הרפואי ברצינות וההיענות שלהם הרבה יותר גבוהה מאשר של מבוגרים. לכן היכולת שלנו לגייס את הילדים למען המבוגרים ולמען מדינת ישראל, היא הרבה יותר גדולה. גם שעדיין אסור להם להתחסן כי החיסון לא נבדק מספיק בילדים, יש לנו את הדרך לגייס אותם על מנת להיות אלה ששומרים עלינו המבוגרים ואני בטוחה שהם יעשו את זה.

את הקמת את מחלקות הקורונה בבילינסון, את מנהלת היום את ביה"ח שניידר.מה השוני בין ניהול נשי לניהול גברי?

אחד הדברים שאומרים, אני יכולה לומר את זה על עצמי, שרמת האגו שואפת לאפס ורמת השקיפות שואפת ל- 100, זה עושה את כל ההבדל. החיבור של הצוותים להגיד לפעמים 'אני לא יודעת', או להגיד 'הבוקר טעיתי ועכשיו אני מבינה שצריך לנקוט בדרך אחרת', האמירות האלה גם שאנחנו עושים דברים נכונים אבל לא פחות מזה שאנחנו עושים דברים לא נכונים כמנהלים, כמנהיגים, הם דווקא אלה שמחברים את האנשים אלינו וגורמים לכל הצוותים וגם למטופלים שלנו לרכוש את האמון שלנו, שאנחנו הולכים בדרך הנכונה, כי אנחנו יודעים לומר גם שאנחנו הולכים בדרך שגויה. כל כך הרבה פעמים במהלך השנה חשבנו שאנחנו הולכים בדרך א' וככל שאנחנו שוגים ומודים כך אנחנו מקבלים את אמון האנשים שעובדים איתנו ואמון המטופלים שלנו שזה חשוב ביותר בטח במצב של מגפה. לא יודעת אם זה נשי או גברי, אבל זו הדרך בעיניי.

 

**לצפייה בכנס כולו - על קורונה וילדים, על החיסונים לנשים הרות ומיניקות, וגם איך יוצאים מדכדוך קורונה כנסו: