בשעה 17:30 אתמול בלא מעט מהבתים בישראל נערכה פתאום שיחה לא צפויה עם הילדים. אחרי שבע שנים שתושבי עוטף עזה שימשו עבורנו חגורת ביטחון קולטת טילים, היה צריך להסביר לילדים שוב מהי אזעקה, למה יורים עלינו ומדוע צריך לשחק בקרבת הבית. 
זה כמובן לא נפל על אף אחד כרעם ביום בהיר אבל הצלחנו להדחיק את הסכסוך כל כך טוב מחיינו שמרביתנו צריך להודות הופתענו מהסתבכות העלילה. 
 
תכלס לא היינו אמורים להיות מופתעים בכלל. להסלמה הזו יש כרוניקה ידועה מראש כשישראל מקפידה להעצים כל מכשול אפשרי בדרך. זה התחיל עם סוגיית פינוי תושבים במזרח ירושלים לטובת רוכשי בתים יהודיים (ועל שורשי הסכסוך הזה תוכלו לשמוע כאן בפודקאסט אחד ביום של N12), וזה קרה במקביל להחלטה צפויה לא פחות על ביטול הבחירות ברשות הפלסטינית. אחרי 15 שנה לרגע היה נדמה לפלסטינים שהם יוכלו להשמיע קול דמוקרטי אבל התחזקות חמאס וההבנה שהם יתחזקו משמעותית בבחירות ואולי אפילו ינצחו בהם הובילה לביטול הבחירות. עכשיו חמאס חיכו להזדמנות להראות כמה הם חזקים בגדה ובירושלים וההזדמנות, איך לא, הגיעה כשמשטרת ישראל החליטה לא לאפשר למתפללים בהר הבית לשבת מול שער שכם כדרכם מימים ימימה בסוף תפילות חודש הרמאדן, החודש הכי נפיץ בשנה בישראל. תוסיפו לזה את טרור הטיקטוק של פלסטינים נגד חרדים בירושלים, את צעדת הנגד של ארגון להב״ה והשתלהבות היצרים של הח״כים של הציונות הדתית והנה הכל מוכן להצגה הגדולה.

חמאס הלהיטו את הרוחות בירושלים, בגדה ויש לומר בישראל כולה. לא עזר התרגיל המוזר של עיכוב מתפללים בדרך לירושלים על ידי משטרת ישראל שמתגלה שוב ושוב כחלק מהבעיה ולא מהפיתרון. התמונות שלהם צועדים לבירה ובנוסף התמונות של כניסת כוחות למקום השלישי בקדושתו לאיסלאם, מסגד אל אקצא, סיפקו לחמאס בדיוק את מה שרצו מה שאפשר להם להלהיט את הרוחות עוד יותר, להציב אולטימטומים שברור היה שאיש לא יענה להם ואז לירות שבעה טילים לעבר בירת ישראל. עכשיו הם שומרי ירושלים והסכסוך הופך דתי יותר מתמיד. לא פלא שהשם שנבחר למבצע הזה בצד הישראלי הוא שומרי חומות. כל צד משוכנע שהוא השומר האמיתי. גם בצה״ל צריך להודות חיכו להזדמנות הזו. התכניות היו מוכנות וחיכו רק לפקודת ׳פעל׳.  המטרות נבחרו בקפידה- צה״ל מבקש להרוס את כל התשתיות המשמעותיות שחמאס צבר בשנים שחלפו מצוק איתן, מנהרות, מפעלים לייצור תחמושת, משגרים ארוכי טווח ועוד ועוד. 

 
כל אחד מהצדדים הגיע מוכן אבל כרגיל אין שום תכנית ליום שאחרי. ושיהיה ברור גם לחמאס אין תכנית, אפילו לא כזו שתסיים את הסבב הנוכחי. אבל נישאר אצלנו - שבע שנים מאז הסבב המשמעותי הקודם ואיש בירושלים לא חשב לעשות תוכנית אסטרטגית, לתכנן מהלך מדיני, להסדיר את הסכסוך ולא רק להתנהל איתו. בשביל נתניהו זה כמובן מתאים בול להזכיר לאזרחי ישראל מי הוא ׳מגן ישראל׳ כפי שהוא מכנה את עצמו.
 
מי שמשלם את המחיר הם שוב תושבי עוטף עזה, אלו שלא ישנים בשקט עשרים שנה בדיוק. שהילדים שלהם שכבר נולדו לתוך מציאות קאסמים ועכשיו מתגייסים לצה״ל מרוטים נפשית הן מהטרור הבלתי פוסק ונזכיר טרור הוא גם האיומים ולא רק פגיעות פיזיות, והן מהבטחות השווא שמפזרת ממשלת ישראל. ממשלת השינוי נבלמה רגע לפני הקמתה וימים יגידו אם כל הבלאגן הזה לא נועד רק כדי לסכל את הקמתה.

 
אז יש לנו שומרי חומות משני הצדדים ואין לנו אף אחד שמוכן להציץ מעל החומה כדי לראות את בני האדם שמצויים בצידה השני. אולי זו החומה שמקשה על ממשלת ישראל לראות, אולי זה חוסר היכולת. מה שברור הוא שבלי תכנית אסטרטגית לפיתרון הסכסוך, בלי שינוי אמיתי של המצב, אנחנו תקועים במעגל אלימות שלא יסתיים, וכן, נשים היו פותרות את זה אחרת. ממזמן.