הרצח המחריד של ליטל יעל מלניק בת ה-17, על פי החשד על ידי אח שהכירה במוסד בו היא אושפזה וניצל אותה לא נותן מנוח. אינספור שאלות מתרוצצות בראשם של רבים לגבי מידת האחריות של הגופים שטיפלו בה, שלא הרחיקו אותו, שלא חיברו את הקצוות בין הסכנה שנשקפה מהאיש למלניק ואולי לאחרות מכך שהמשיך לעבוד באותו מוסד פסיכיאטרי באין מפריע ומהתיאום הלקוי כל כך בין המערכות השונות כך שמידע שהיה צריך לעבור על הסכנה הזו, פשוט לא עבר.

בין שלל השאלות, ניצבת ברורה עובדה אחת - בחודש מאי 2021 הוצא לבקשת סבתה של ליטל  צו הרחקה לתקופה של חצי שנה נגד החשוד במעשה. אולם, למרות שצו הרחקה היה עדיין בתוקף היא נרצחה באכזריות ע"י החשוד במעשה ונקברה, כך על פי החשד, בעודה בחיים.

איך בכלל יכול לקרות דבר כזה?

בית המשפט מוציא צו הרחקה (הנקרא גם צו הגנה) במקרים של אלימות במשפחה מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991 ובמקרים של אלימות שלא בין בני משפחה מכוח חוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001. כך או כך, מטרת צו ההרחקה להבטיח את שלומו ובטחונו של האדם המאוים בכך שהאדם המפריע לשגרת חייו ומעמיד אותם בסכנה יורחק ממנו.

הצו שהוצא נגד האח שמשום מה שמו עדיין אסור לפרסום היה צו למניעת הטרדה מאיימת בבית המשפט השלום. מטרת הצו, להורות לאדם המטריד שלא להתקרב אל האדם המוטרד ולא ליצור איתו כל קשר, בין אם בעצמו ובין אם באמצעות צדדים שלישיים, להגן על כל אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, חירותו ושגרת חייו.  משך תוקפו של צו למניעת הטרדה מאיימת הוא חצי שנה ולבית המשפט סמכות להאריכו עד לתקופה של שנה; במקרים מיוחדים, רשאי בית המשפט להאריך את הצו עד לשנתיים. הפרת צו ההגנה הינה עבירה פלילית בגין הפרת צו שיפוטי, העלולה להביא למעצרו של אדם ולעיתים אף להגשת כתב אישום כנגדו.

אבל רגע. האם צו ההרחקה אכן מגן על מי שזקוק להגנה?

המציאות מלמדת, ולא בפעם הראשונה לצערנו, שצו ההרחקה אינו בהכרח מספק את ההגנה המתבקשת. הלכה למעשה צו ההרחקה הינו פיסת נייר המפרטת את תנאי ההרחקה. לצערנו, מי שבוחר לנקוט באלימות, לא פעם צו שיפוטי שכזה על נייר בית המשפט הוא לא מה שימנע ממנו לממש את זממו.

יתרה מכך, אין כל מנגנון הבודק את אכיפת הצו, כך שאם האדם שהצו אמור להגן עליו לא יפנה למשטרה ויתלונן על הפרת הצו, אין כל דרך לוודא שאכן הוראות הצו מתמלאות ככתבן וכלשונן ושלומו של מבקש הצו מובטח. לעיתים המשטרה מגדילה ראש ויוצרת קשר עם נשים מאוימות, מגיעה לביקורי בית ואף עורכת סיורים סביב ביתה אבל זה לא המקרה בכל צו ולצערנו בטח ובטח שלא במקרה הזה.

במקרה של מלניק מסתבר שהמשטרה כלל לא ידעה על צו ההרחקה ואיש לא התלונן על הפרתו. יתרה מזאת, במוסד הפסיכיאטרי בו הייתה מאושפזת טוענים שלא ידעו על הצו. גם אם היו יודעים על קיומו ספק, אם היו יכולים למנוע את הרצח המזעזע, שכן אין זה מתפקיד המעסיק לאכוף צו שיפוטי אבל זה לגמרי תפקידם להרחיק אדם כזה מטיפול גם באחרות.

לנוכח ריבוי מקרי האלימות כנגד נשים, ולאור חולשתם של צווי ההרחקה הניתנים במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה ובמסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת, על הכנסת לקדם חקיקה בנושא שתאפשר הרחקה אמיתית מקרבן האלימות באופן שכל מורחק יישא עליו אזיק אלקטרוני, אשר ינטר את מיקומו ויאפשר מעקב של ממש אחריו על מנת לוודא כי המורחק ממלא אחר הוראות הצו ואינו מהווה סכנה כלפי האדם המוטרד והמאוים. הטכנולוגיה לגמרי קיימת  - הוויכוח על האזיקים האלקטרוניים חייב להסתיים ולצאת אל הפועל. כפי שהוכיח המקרה הטראגי כל כך של ליטל יעל מלניק, זה עולה לנו בחיי אדם.

 הכותבת, עו"ד דלית יניב-מסר הינה עו"ד בתחום דיני המשפחה, המחזיקה בניסיון רב בניהול מאבקי גירושין מורכבים ובטיפול בחטיפות ילדים