בערב השני של ראש השנה, בשנה השנייה ללימודי הרבנות, כשעבדתי בעבודתי הראשונה אי פעם על בימת בית כנסת בימים הנוראים, הריתי באופן בלתי מתוכנן.

היה לי גל ראשון של בחילות בוקר בקורס מבוא לתלמוד, וחשקי היריון ראשונים במהלך קורס ספרות ודקדוק עבריים (אני נשבעת שתוספת של מלפפונים חמוצים על פיצה היא רעיון מדהים).

עשיתי בדיקת היריון בראש חודש חשוון ולחשתי את ברכת "אשר יצר את האדם בחוכמה", כאשר היא יצאה חיובית.

באותו לילה, השתתפתי בשיעור חובה במסגרת תכניתהשבת של קהילת "רוממו" באפר איסט סייד, שם גיליתי שבחילות בוקר אכן יכולות לקרות גם בלילה בשירותים של בית הכנסת.

התפללתי. קראתי את כל הספרות היהודית בנושא הפלות שיכולתי למצוא. קראתי כל מאמר דעה באינטרנט שעסק בשאלה "מדוע אני שמחה שעשיתי הפלה" או "מדוע אני מתחרטת על ההפלה שעשיתי". עשיתי רשימה של בעד ונגד. התייעצתי עם האב לעתיד והמנטורית הרבנית שלי, הרבה ג'ןגוביטץ. בכיתי לאמא שלי בטלפון. בסופו של דבר, הקשבתילקול הפנימי שלי ועשיתי בחירה המבוססת אך ורק על הדעה שלי ולא של אחרים. ואולי גם של אלוהים.

אנו היהודים מצווים בפסוקים שמופיעים בפרשת ניצבים: "העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים".

ציווי זה אומץ כסיסמת המאבק של התומכים בהגבלות על הפלות, כמו האיסור בטקסס על הפלות לאחר שישה שבועות שנכנס לתוקף בתחילת ספטמבר לאחר שבית המשפט העליון האמריקאי סירב לבטלו. אבל עבורי ועבור נשים רבות אחרות, פסוק זה עומד בסתירה גמורה לחוק זה, שהוא ההפרה המשמעותית ביותר של הזכות להפיל בארצות הברית מאז פסק דין ׳רו נגד ווייד׳ שהגן על זכות הבחירה של נשים לפני 48 שנים.

בחרתי בחיים כאשר עזבתי את קורס אמצעים אמנותיים בתנ"ך בשעות אחר הצהריים המוקדמות של יום חמישי והלכתי כמה בלוקים מהקמפוס של היברו יוניון קולג' - מכון למדעי היהדות בניו יורק עד למרכז לתכנון המשפחה ע"ש מרגרט סנגר ברחוב בליקר. לקחתי את הגלולה הראשונה במשרד שקט, כשאני יושבת מול רופאה שנראתה בדיוק כמוני. בבוקר למחרת, ביקרנו במסגרת קורס היסטוריה יהודית של ימי הביניים באגף הקלויסטרס של מוזיאון המטרופוליטן. המרצה שלנו איחרה מפני שהייתה צריכה להכין בשר לארוחתהשבת. לא הרגשתי טוב ובקושי יכולתי לעמוד. באותו לילה, צפיתי בשידור באינטרנט של תפילות ליל שבת בזמן שארבע גלולות מיזופרוסטול היו תחובות בארבע פינות הפה שלי, ואני מחכה שיתמוססו. דיממתי כל הלילה.

שבוע לאחר שהדימום פסק, הלכתי למקווה עם ImmerseNYC, פרויקט מקווה ליברלי שהקימה הרבה שרה לוריא. עשיתי גרסה מיוחדת של טקס לאחר הפלה שכתבה הרבה תמר דובדבני. האזנתי שוב ושוב לשירה של דבי פרידמן "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" כל הדרך לשם ובחזרה. התבוננתי בגופי העירום במראה הגדולה בחדר ההכנה לטבילה, וראיתי כל שינוי שחולל בו ההיריון הקצר. הרגשתי חלשה והרגשתי חזקה. שרתי לעצמי מפני שעדיין פחדתי, כאשר טבלתי מתחת למים ועליתי מהם: "אלוהי נשמה שנתת בי טהורה היא".

בבוקר למחרת, ערכנו סיור באותו מקווה במסגרת הקורס. ביקשתי מחמש חברותיי לקורס, עמיתותיי, להגיע מוקדם. הן היו למעשה חברותיי היחידות בניו יורק באותו הזמן ובין האנשים המעטים שסיפרתי להם על ההפלה. עמדנו בפינת רחוב 74 ושדרת ווסט אנד בבוקר סגרירי עם חלה שאפיתי ומעט דבש וסיימנו את הטקס יחד. טבלנו את החלה בדבש, סמל לימים טובים יותר שצפויים לנו בעתיד. בכיתי. עמדנו במעגל והן עטפו אותי בזרועותיהן. "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו", חזרתי ואמרתי.

שמתם לב בוודאי שסיפור ההפלה שלי יהודי מאוד. כל דבר, מתזמון ההתעברות המקרית ועד להחלטה וההליך עצמו, היו גדושים במצוות, לימוד והחיים היהודיים שלי. אי אפשר לעקור את היהדות מתוך ההפלה שלי.

עם זאת, אפשר גם להניח גם שההפלה שלי לא הייתה "בסדר" מבחינה יהודית, כלומר שהייתה אסורה על פי ההלכה, מפני שפשוט לא רציתי להיות בהיריון - מפני שההפלה שלי הייתה מהסוג שמתנגדי ההפלות בזים לו ביותר. הגישה היהודית הרווחת בנושא הפלות היא שהיהדות מתירה באופן מסורתי הפלה כאשר ההיריון מסכן את חיי האם. כך עולה ממסכת אוהלות פרק ז' משנה ו' שבה נאמר: "האישה שהיא מקשה לילד, מחתכין את הוולד במעיה ומוציאין אותו איברים איברים, מפני שחייה קודמין לחייו". חייה קודמין לחייו - חיי האם קודמים לחיי העובר.

מה המשמעות שחייה של האישה ההרה קודמים לחיי העובר? במשך מאות שנים, רבנים שונים הציעו תשובות שונות. המשמעות היא שהצרכים הפיזיים שלה ורמות הכאב שלה מקבלים קדימות על פני לידת הילד (הרב יוסף טיראני והרב יעקב עמדין). המשמעות היא שהצרכים הנפשיים שלה מקבלים קדימות על פני לידת הילד (הרב מרדכי וינקלר). המשמעות היא שהכבוד הסגולי שלה והדרת הכבוד שלה מקבלים קדימות על פני לידת הילד (הרב בן ציון עוזיאל). המשמעות היא שהשיקול המרכזי בשאלה היהודית בנוגע להפלה הוא הצרכים, החיים, הבריאות וכבודה של האישה היולדת.

חוק SB8 שאוסר על הפלות בטקסס שולל כבוד אנושי. איסור זה לא רק שאינו מעניק אפשרות של בחירה בטוחה לנשים שמעוניינות לעשות הפלה בטקסס, אלא גם מחזק ומעניק תמריצים לאזרחים לדווח ולתבוע אנשים שמסייעים למי שמבקשת לבצע הפלה, מרופאים ועד בני משפחה ונהגי מוניות.

כתוצאה מכך, הוא הופך את הטיפול לפלילי - משהו שמעצם טיבו מפר את החוק היהודי. כיהודים שמצווים שוב ושוב לטפל ולדאוג למי שנמצא בשולי החברה, האביונים, האלמנות והיתומים, אנשים בקהילת הלהט"בים, אנשים שאינם לבנים, אנשים עם מוגבלויות, אנשים שמדוכאים באופן מערכתי. אלו הם האנשים שכבר היום נפגעים וימשיכו להיפגע מאיסור זה על הפלות ומאיסורים על ההפלות שפעילים מתנגדי הפלות מקווים שיבואו בעקבותיו בכל רחבי ארה"ב. עבורנו כיהודים, אי הגשת טיפול לאנשים בחברה שלנו שזקוקים לו ביותר הוא תמרור אזהרה לעתיד לבוא.

אמריקאים שרוצים להיאבק ב-SB8 יכולים לעשות דברים רבים. אנחנו יכולים לתרום לארגונים כמו Lilith Fund ו- Buckle Bunnies Fund שמעניקים סיוע פיננסי לנשים מטקסס שרוצות לעשות הפלה, או ל-Jane’s Due Process שעוסק בהפלות ואמצעי מניעה לנערות או ל-Fund Texas Choice שמממן הוצאות נסיעה ולינה מחוץ לטקסס. אנחנו יכולים לשתף אתרים כמו abortionfinder.org או needabortion.org שמכוונים נשים למרפאות שבטוח לבצע בהן הפלה. אנחנו יכולים לפנות למחוקקים שלנו ולפעול למען החוק הפדרלי להגנה על בריאות האישה, אשר יגן על נשים ואנשים מכל המגדרים מפני חקיקה ברמת המדינה כמו SB8.

כיהודים, יש ברשותנו אסטרטגיה נוספת. אם מישהו, אי פעם, ינסו לטעון שהגבלות על הפלות מוצדקות בשל הזכות לחופש דת, נוכל להסביר שחופש הדת שלנו דורש גישה להפלה כאשר היא נדרשת ומעוניינים בה.

אין דבר מקודש יותר מאשר זכותו של אדם לחיות את חייו על פי בחירתו - ולבחור בחיים, ולבחור בברכה. כאשר עברתי הפלה, בחרתי בחיים שלי. כעת אעשה כל שביכולתי כדי להבטיח שאחרים - וביניהם אינספור נשים, א-בינאריים וטראנסים שנפגעו מחוק SB8 בטקסס - יוכלו לשמור על זכותם המקודשת להחליט בעצמם על הבחירות שלהםועל הברכה שלהם.

 

הרבה רייצ'ל פאסהיא רבה עמיתה ומנהלת ייעוץ רוחני במרכז תשובה, בית יהודי וקהילה לשיקום אנשים עם התמכרויות מכל הסוגים. היא הוסמכה לרבנות על ידי היברו יוניון קולג' - מכון למדעי היהדות בשנת 2021.