הכותרות מוועידת האקלים לא מפסיקות להציף את העיתונים ולפתוח את מהדורות החדשות. מה היעד למניעת אסון אקלימי? מה חלקה של ישראל במשבר החמור? מה כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לעשות על מנת להפחית את פליטת גזי החממה? שאלות חשובות בהחלט, אבל בעיני הן שוליות לעומת ה"פדיחה" שקרתה השבוע בוועידה עם שרת האנרגיה, ח"כ קארין אלהרר. "פדיחה" שלא נותנת לי מנוח.

ראש הממשלה נפתלי בנט ושרת האנרגיה והמים קארין אלהרר בועידת גלזגו ביום שאחרי התקרית

יש אנשים שהולכים ברחוב ומבחינים כמה העצים ירוקים, כמה נקי, כמה פחי מחזור יש ובאיזה צבע. כבת לאישה נכה אני דווקא עוסקת ומבחינה דווקא בחניות נכים חסומות, מסעדות, בתי קפה ובתי עסק לא נגישים לגמרי או חלקית בהם אנשים בעלי מוגבלות צריכים להיכנס מהצד או מאחור. אני רואה את המדרכות שבורות או חסומות על ידי כלי רכב שרק צריכים להוריד משהו או מישהו וחוסמים את הדרך בעבור משפחות עם עגלות, אנשים עם כסאות גלגלים.
לא הבנתי עד כמה הנושא הזה בוער עד שבשר מבשרי נכווה ממנו - להגיע למקום ולגלות שקרובת משפחה שלי לא יכולה להיכנס כי יש מדרגות מרובות, לגלות בכניסה למקום מסוים כי אינו נגיש למרות שבאתר כתוב שכן. להתנצל בפני אנשים אחרים בתור שאנחנו עוקפים כי היא לא יכולה לעמוד, לראות אנשים צעירים יושבים בקדמת האוטובוס ולא קמים בפני אדם מבוגר או בעל נכות. אני נפגעת איתה ובשבילה בכל פעם מחדש.

לצערי, נדמה שהאטימות מגיעה לכל מקום – גם במקומות שנדמה כי הם הנוצצים ביותר. בניו יורק, לדוגמא, יש אמנם יותר פתרונות לנגישות ומודעות לאנשים עם מוגבלות אבל במיקור קצר בעיר עולה שעדיף לך להיות עם רכב ולא חלילה לנסוע בסאב וואי כי כמות התחנות הנגישות לנכים, כלומר שניתן להיכנס אליהן באמצעות מעלית ומדרגות נעות הן מוגבלות.
מדברים על משבר האקלים, נושא חשוב שאת תוצאותיו אנחנו מתחילים לראות ולהרגיש על בשרנו. אבל את נושא הנגישות אנחנו משאירים מאחור, מכניסים בכניסה הצדדית כי מה זה כבר כניסת נכים? במקום שאמור להתוות את הדרך, ועידת האו"ם, מתכננים את העתיד אבל שוכחים לגמרי מההווה של מיליונים רבים. 
אני רק מתארת לעצמי את תחושת ההשפלה שחוותה וכנראה הייתה צריכה להסוות ולחזור למלון רק כי רכב ההסעות שלה לא אושר להיכנס ורכב ההסעות שאושר לא היה נגיש לאנשים מוגבלויות. היכולת שלנו כבני אדם להתעסק בנושאים רחבים בעלי השלכות בינלאומית נרחבות מדהימה לעומת היכולת הלוקה בחסר שלנו לדאוג לבעיות קיימות ובעיני לא פחות בוערות.

 

האחריות לדאוג למי שמוזמן למקום שיוכל להיכנס ולא לזוז אחורה בבושת פנים מוטלת על המארגנים של הוועידה הנוצצת אבל גם על משלחת ראש הממשלה שלא השכילו לבדוק מה נדרש בדיוק כדי ששרת האנרגיה והמים, שהיא חלק חשוב במשלחת תוכל להשתתף, איך מאשרים את הרכב הנגיש שלה ואיך מונעים תקריות מביכות ומשפילות כמו שקרה מלקרות. התחייבתם על אפס פליטות בשנת 2050 ועל הפסקת כריתת עצים ב2030? קודם תתחייבו על פתרון בעיות נגישות ב2021 שהיו אמורות להיעלם מן העולם כבר לפני שנים.